אחים ואחיות שלא הכרנו

ערב עדות וזיכרון

 

כיצד הפך כנס לרגל השקת ספר, למעמד מרגש וסוחף?

כיצד הפך ערב עדות וזיכרון בנושא הטראומטי "אחים ואחיות שלא הכרנו", לאירוע חווייתי של התעלות והתרוממות רוח?

גנזך קידוש השם שערך את ערב העדות והזיכרון לרגל השקת הספר "את נשארת שם - מכתבים לאחות שלא הכרתי" מאת הסופרת גב' ש. שנקר (חן), לא צפה את הנהירה ההמונית של ציבור נשים כה גדול, והתנצל בפני כל אותן שהגיעו וכניסתן נמנעה ע"י מאבטחי אודיטוריום "משואות" בבני ברק, מסיבות אבטחה ובטיחות.

 

הערב נקבע ליום ד', ר"ח אייר שהוא התאריך של חיסול הבונקר החסידי בגטו ורשה. גיבורי הרוח, חבורת ה"מתיסובציס", שכונו כך על שמו של מנהיגם הנערץ האברך הקדוש מתיתיהו גלמן הי"ד, הצליחו להסתתר במשך שלוש שנים בבונקר בגטו, תוך שמירה על תוארם החסידי מבלי להשחית את זקנם ופאותיהם. למרות הרעב הנורא והתנאים הבלתי אפשריים, היו כל מעייניהם מוקדשים לעבודת ה', עמל התורה והחסידות. בעת חיסול הגיטו, כשהנאצים שרפו בית אחר בית, הם נאלצו לצאת מהבונקר. הגנרל יורגן שטרופ, ימ"ש, מפקד חיסול מרד גיטו ורשה, נדהם לראות אותם יוצאים מהבונקר עטורי זקן ופיאות. הוא התבטא: "רק בגללכם לא יכולתי עד עתה לחסל את הגיטו..."

המנחה הגב' ח. טורץ, שהנחתה את הערב בטוב טעם, הדגישה בדברי הפתיחה כי רבים מבני הדור השני איבדו קרובים מדרגה ראשונה כאחים ואחיות שנולדו קודם השואה ולא זכו להכירם. בדבריה הודתה למנכ"ל "גנזך קידוש השם" הרב דוד סקולסקי אשר במשך שנים רבות עומד בראש "גנזך קידוש השם" דבק במטרה הנעלה של החדרת מורשת גבורת הנפש היהודית בשואה בקרב בני הנוער ובציבור הרחב. כן הודתה לגב' ט. יוסקוביץ על העמל הרב שהושקע בארגון הערב.

אותם ילדים שנספו בשואה, אחים ואחיות לבני הדור השני, הוכחדו פעמיים. ראשית, פיזית ע"י הכורת הנאצי, ובשנית, הוכחד גם זכרם שנקבר עמוק בלבות הוריהם, כאשר רובם הגדול של הניצולים נמנע מלהזכירם ומסתיר את המידע על עצם קיומם, כהגנה על ילדיהם שנולדו לאחר השואה מן הצורך בהתמודדות עם תחושות שכול ואובדן. הי"ד.

ראשון הדוברים הגאון רבי משה חיים לאו שליט"א רב בנתניה וחבר הנהלת "גנזך קידוש השם", ציין בשם ה"אבני נזר" את עוצמת הקשר המשפחתי. בפרשת השבוע, פרשת "אמור", למרות האיסור והאזהרה לכהנים הקדושים מלהיטמא למתים, הותר לכהנים, בשונה מאשר לנזיר, להיטמא לקרובים מדרגה ראשונה, והסיבה לכך, מכיוון שכל קדושתו נובעת מכח היותו בן למשפחת כהנים, על כן האזהרה מלהיטמא אינה כוללת את שבעת קרוביו ובתוכם גם לאחיו ולאחיותיו כיון שאף הם מהווים את משפחתו הקרובה. עוד הוסיף בשם סבו הרב הגאון רבי יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל על התפילה "עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך" באי "באש" הינם קדושי השואה שגופם הפך לאפר המשרפות, הי"ד. אך באי "במים" אלו שרידיה אשר הינם כאדם הטובע במים שגם לאחר מותו לא ניכר בגופו כל שינוי, אך בתוכם משהו שונה באופן מהותי. הוא סיפר על ידיד שאמו לעת זקנתה הייתה זועקת בסיוטי הלילה לקצין הגסטאפו לבל ייקח את ילדה, ורק כך נודע לבנה לאחר שישים שנה, כי היה לו אח שנספה בשואה.

ראש עיריית ב"ב הרב חנוך זייברט העלה על נס את התרומה הגדולה של "גנזך קידוש השם" ופעולותיו לעם ישראל, וציין כי אנו בני הדור השני, במשך עשרות שנים לא היינו מודעים לעוצמת הסבל והייסורים והניסיונות הגדולים שעברו על הורינו השרידים והניצולים, מאחר ורובם נצרו זאת בקרבם, רק כעבור שנים רבות כאשר החלו לחשוף את הסיפורים אנו עומדים בהשתאות אל מול הניסים הגלויים שכל אחד מהם זכה לו על כל צעד ושעל, ניסים שאפשרו לו לשרוד את מסע הרצח של הצורר הנאצי, ומאידך אנו עומדים נדהמים אל מול מסירות הנפש העצומה של בני הדור הזה כדי לשמור על צלם אנוש והמסורת היהודית בתוככי התופת. לקח לנו זמן לעכל כי אותם יהודים שהכרנו, בשר ודם כמונו, שחיו כאן אתנו, אכן הם אלו הגיבורים שקידשו שם שמיים במעשיהם. אנו בני הדור השני עדיין זכינו להכירם ולחיות עמם, אך מה יהא על הדורות הבאים, וזו החשיבות העצומה לכלל ישראל בפעילותו של "גנזך קידוש השם" להנחיל לדורות הבאים את עוצמת הנפש היהודית כפי שבאה לידי ביטוי ע"י המוני עם ישראל, גיבורי השם, בשנות השואה.

ראש העיר הרב זייברט הבטיח כי עיריית ב"ב לא תחסוך במאמץ לסייע בבניית משכנו החדש של "גנזך קידוש השם", למען דורות ההמשך.

את מכתב הברכה של מר ציון קינן מנכ"ל בנק הפועלים אשר נרתם לסייע בהפקת ערב זה, הקריא מר יורם הרציגר מנהל סניף בנק הפעלים ברחוב רבי עקיבא. מר קינן מביע את הערכתו וכותב בין היתר: "השואה שבה הושמדו 6 מליון מבני עמנו היא הפשע הנורא ביותר בהיסטוריה האנושית. לנו, בני העם היהודי שזכו לתקומה במולדתנו, ישראל, יש הזכות, ומוטלת החובה, להנציח את הקורבנות, לזכור פשע זה ולהזכירו – לעולם כולו ולעצמנו – על מנת שלא יישנה פשע כזה. ספרך, "את נשארת שם", הוא חלק ממפעל ההנצחה. זו היא גם מטרתו של "גנזך קידוש השם", ובנק הפועלים גאה על הזכות שניתנה לו להשתתף במפעל כה חשוב ומבורך."

בשלב זה הוצג קטע עדות מאת ניצול השואה ופודה הילדים לאחריה, הסופר הרב יחיאל גרנטשטיין ז"ל, בו הוא מתאר כיצד איבד את בנו היחיד. בנו יבדל"ח הרב שמואל גרנטשטיין סיפר בדבריו כי אחיו היה בן שנתיים וחצי במותו, ובפנותו לאחיו אמר אם איני יכול לדבר עליך אנסה לדבר אליך, וסיפר לו, כביכול, מעט על אביהם המשותף ועל היותו אישיות יוצאת מגדר הרגיל, על נפלאות ההשגחה העליונה, שלמרות הפעלת כל הקשרים, גוייס בעודו בחור לצבא הפולני בעל כרחו, ולאחר חיסול משפחתו בימי השואה, מתוך שידע לאחוז בנשק, הצטרף לפרטיזנים ביערות ונלחם בעוז כנגד הגרמנים ימ"ש. עם סיום המלחמה עסק אבינו בהצלה ופדות של ילדים יהודיים מידי נכרים כשצחוקך עדיין מצטלצל באוזניו, וסיים בתפילה לביאת המשיח ולמפגש עם האחים האבודים.

בהמשך הערב הוקרנה עדותם של האחים לבית לאו, על הצלת הרב הראשי הרב ישראל מאיר לאו על ידי אחיו נפתלי.

הרבנית א. פרבשטיין תחי' נשאה משא מרתק על תרומת הקשר המשפחתי ליכולת ההישרדות בשנות האימה. רבים מבני הדור השני רצו לדעת יותר על אחיהם הנספים אך ברצותם לגונן על הוריהם לא הרבו בשאלות על מוראות השואה. היא ציינה את אומץ ליבה של הסופרת ש. שנקר לגעת ולפתוח נושא שכמעט ולא עסקו בו במשך השנים. היא הגדירה את ספרה החדש כ"דיוק של מחקר ולב של כתיבה ספרותית".

עוד הוסיפה כי מדיניות הגרמנים ימ"ש הייתה להפריד בין קרובי משפחה ומשום כך רבים ורבות מתוכם הסתירו את דבר היותם אחים או אחיות, האחיות עזרו אחת לשניה בכל התחומים במזון ובהגיינה, ובחשוב מכל בעידוד ובתמיכה במחנות ובצעדות המוות, הן חששו ודאגו זו לשלומה של זו כשלכך נוספה האחריות שהוטלה על כתפיהן בפרידתן מן ההורים לשמור זו על זו. נוכחות של אח או אחות היוותה סעד לנפש, נתנה טעם ותוכן למאבקי ההישרדות, הזכירה זהות והעניקה מעין ניחוח חם של קן משפחתי.

תופעה נפוצה הינה "אחיות למחנה", כשבהעדר בת משפחה קרובה, היה התחליף אימוץ ידידה שהפכה לאחות, התברר כי במובנים מסוימים הדואגים לזולת היו בעלי סיכויי הישרדות גבוהים יותר מכיוון ששימרו את הצלם והרגש האנושי. תחושת האחריות לזולת הגבירה הרצון והכוחות למאבק ההישרדות.

מתוך המיצג "הוד שבגבורה - גיבוריה של ורשה היהודית" שבהפקת "גנזך קידוש השם" הוקרן הפרק המתאר את חיסולו של הבונקר החסידי בגטו ורשה.

לאחר שהגב' שנקר ציטטה קטעים מיומנה של אמה, הגב' בלה בר ע"ה, שנוכחה בגיטו בעת חיסול הבונקר החסידי, נערך פאנל שכלל את הגברת ש. שנקר, בתה ונכדתה, אשר העלו קוים לדמותה של האם והסבתא הגב' בלה בר ע"ה, כיצד מסרה נפשה על קיום מצוות בשואה ודבקה בבורא עולם ללא שום טרוניה, כאשר היא מנחילה לצאצאיה כי הינם חיבור והמשך מתוך גבורה ואמונה.

הערב שעמד כולו בסימן גבורת הרוח היהודית, ננעל בשירת אני מאמין סוחפת שלא הותירה עין אחת יבשה. ערב חווייתי יוצא דופן ובלתי נשכח.


גם אני נשארתי שם...

מכתב לאחות שלא הכרתי, אחותי, בת עמי, בארץ פולין.

לא, אינני בת הדור ההוא

לא נולדתי לתוך הזוועה

אם כך, ודאי תתמהו

מה לי ולכנסים על השואה...

לא, אינני בת הדור השני

לא נותרו בי צלקות-ילדות

משום-כך תשאלוני, מה זה עניני

בערב זכרון ועדות

סתם אחת שלא רוצה לשכוח

שבאה ללמוד ולהתרשם

ושאבה, הוי, כמה תעצומות של כח

בזכותכם, צוות "גנזך קידוש השם".

חלף כבר יותר משבוע

מאותו כנס רב עוצמה

וליבי מלא רטט של געגוע

לפולין של טרום מלחמה.

כן, פולין שלי, של סבי וסבתי

פולין של מעלה התוססת והשוקקת

ממך ינקו שרשי, על חסידיך גאותי

לגעת בשולי-אדרתך, משתוקקת

פולין של הסיפורים ושל פעם

של החסידים מן הדור ההוא

של לימוד תורה בימי עברה וזעם

פולין של "אלה שלא נכנעו"

פולין של ה"שרפהרץ" וה"מתיסוביצים"

של עזי-הרוח וגבורי-הנפש

שלא חתו מאיש, גם מקלגסים נאצים

פולין של זוהר בתוככי הרפש

לעולם לא אשכח את מבטם היוקד

של חסידים כאביך וכר' העשיל רפפורט

דקות לפני שהועלה על המוקד

ונלקחה שארית משפחתו בטרנספורט

לא יכולתי לשוב לחיי החולין

כי בליבי נשארתי שם

אז כתבתי לך מכתב, אחותי בת עמי, מפולין

כי את נשארת שם.

לא, אינני אחותך הביולוגיתו

בכל-זאת, את לי אחות

בזכרוני אשא את דמות אמך המיתולוגית

כי את השבר הנורא לא ניתן לאחות

חושבת עליך יותר מתמיד

דוקא לאחר הערב הזה

וחשה איך לבבי מרעיד

מגודל המחזה.

  *   *   *

ישבנו שם קרוב לאלף נשים

מבוגרות וצעירות כאחד

אכן, היה זה מחזה מרשים

מרגש, מרטיט, מיוחד.

מלפני – אוד מוצל שְׁעוּנָה על מַקְלָה

מספרת לסביבתה בקול לא-לה

איך מעיירה מפוארת ומכל הקהילה

נותרה רק היא, יחידה ניצולה!

ובאות התמונות ומזכירות באחת

איך נלקחו ממנה כולם באבחת

מחניקה היא בקושי ובכאב אנחתה

ובחסות החשיכה נשמע בכי יפחתה...

ויושבות שם "ילדות הלאגר" שגדלו בצילם

של סיוטי-ליל, ודאגה מעיקה

וניסו בכל כוחם להקל על סבלם

ולהבין את הזעקה שבשתיקה.

ויושבות גם צעירות מן הדור השלישי

ועיני כולן דומעות וכואבות את החסר

מסכמות במרץ, ועטן חרישי

מבטיחות לזכור ולהפנים את המסר.

אולם את חסרת לנו, ועוד מליונים שישה

כולכם נשארתם – וחייכם כחידה

בת ארבע היית – אך מכולנו קשישה

בת ארבע – כשנותקת מכסא-הנדנדה.

חושבת עלייך, על אמך וסבתך

שאחזה בך בפחד מצמית

מה חשתן אז ברגע החותך

כשגיליתן את הרשע והתרמית

כשפרפר בך חלום תמים

על חיים עליזים ויפים ופורחים

ויעצת לאמך "שאם יבואו הגרמנים

תשפכי עליהם את הסיר עם המים הרותחים"...

האם שערת שיבואו ימים

של תוהו-ובוהו ומבול

שלא תשובי לעולם עוד לקינך החמים

מה חשבת שם בתוך הבלבול...

בלודז' ובורשא כבר כבו האורות

גורשה ילדה מביתה לאי-שם

אך ראי מאז כמה דורות

זוכרים אותך בכל ליבם ונפשם

לומדות מאמך הגיבורה, ומשאר אחיות

עוצמה של מסירות, של אחוה

באמונה יוקדת, רק בה הן תלויות

מוסרות נפשם לזולתן באהבה.

תודה לכם "צוות הגנזך"

ולמארגנות הכנס באולם "משואות"

תודה לכם על ה"שמן-זית-זך"

שהצית בליבי – משואות!

מי שראתה והיתה עדה

איך נקבצו ובאו כל נינה ונכדה

ירדו לבמה-לתיבה ברעדה

צאצאיה וקרובותיה של ניצולה בודדה

מי שראתה – עיניה לא נותרו יבשות

כי אכן זכתה בחזון "העצמות היבשות"

מי שלא שמעה במו אוזניה

את שירת "אני מאמין באמונה שלמה"

הזועקת - אך נלחשת בדממה -

לא ראתה מימיה את התגשמות החזון:

אידן נקמה!

(רשמים מכנס הנשים רב העוצמה שנערך ע"י "גנזך קידוש השם"

בנושא "אחים ואחיות שלא הכרנו".)

אחת המשתתפות

  את נשארת שם - מכתבים לאחות של הכרתי
הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד