לפחות אחד שלא יאכל חמץ

מזכיר הרבנות וחבר בוועד הרבנים בווארשה, הרב שמשון שטוקהמר הי"ד, התמנה לאחר כיבוש וארשה על ידי הגרמנים והקמת מועצה יהודית בראשותו של אדם צ'רניאקוב, לחבר ב"יודנראט". בתפקיד זה הוכיח מסירות נפש רבה יחד עם הרב דוד שפירא, ר' משולם קמינר ואייזיק בר אקרמן, פעל לקיום השירותים הדתיים והשתדל למנוע קיפוחם של חרדים על ידי הקהילה.

 

אשתו וארבעת ילדיו נהרגו, והוא נלקח למחנה המוות פוניאטובה שליד לובלין. הוא שימש קרן אור של עידוד וחיזוק, ורבים התרכזו סביבו, והתקרבו ליהדות בגללו. גם כעבור שנה עדיין היה קיים קשר עמו. בקיץ תש"ד הועבר הרב שטוקהמר למחנה פלוסנבורג, בוואריה, והתענה שם שנה. שכנו למחנה, ר' דב ברל אורשיצר מריישא, ולאחר המלחמה בברוקלין, העיד עד כמה הבליג על אסונו הפרטי, וחיזק ידיים רפות, בנטעו בקרב האסירים אמונה וביטחון. עבד בפרך כמו כולם, ולא התלונן, שמר מצוות במסירות.

 

בפסח האחרון נזהר מאכילת חמץ ושתה רק מים. הרב מריישא מעיד שניסה להשפיע עליו שיטעם משהו מדין פיקוח נפש, והרב שטוקהמר השיב לו כהאי לישנא: "יודע אני את הדין. אבל יש לי עוד טעם חשוב, וזהו: ישנם כאן במחננו 2500 יהודים. מן הדין שיהיה לפחות יהודי אחד שיימנע מאכילת חמץ. אולי ידוע לכם יהודי אחר שאינו שם אוכל חמץ בפיו – כי אז ייתכן ואני אמלך בדעתי, אם להמשיך בזה, אם לאו. אבל מסופקני אם נמצא כזה, לכן החוב מוטל עליי שאני אהיה היהודי היחיד בין אלפיים וחמש מאות יהודים, השומר על איסור חמץ בפסח, והריני ממלא חובה זו באהבה ובשמחה".

 

באייר תש"ה הובלו העצורים מערבה, והרב שטוקהמר נפצע מרסיסי פצצה שפגעה ברכבת, ואילו ר' אברהם זמבה כתב שהיה בין המפונים מוויליצ'קה לגרמניה בטרנספורט הטירולי. משנפצע, ירה נאצי אכזר ברב שטוקהמר שלושה ימים לפני השחרור, ביום ו' או י"ג אייר תש"ה, באויטינג שליד שוורצנפלד, בגרמניה, ושם נטמן.

 

גרנטשטין יחיאל (עורך), מקדשי השם: אנציקלופדיה, הוצאת "גנזך קידוש השם", בני ברק תשס"ו, עמ' 735–736

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד