אפיית מצות וליל הסדר במחנה ריכוז

חורף קשה בא עלינו בשנת תש"ה במחנה הריכוז פייהינגן שבגרמניה. מצד אחד, עבודת הפרך במחצבות האבן, במשמרות לילה, בקור וברעב, ומצד שני, שררה מגיפת הטיפוס במחנה, אשר הפילה קרבנות רבים. על אלה נוספו קרבנות ממעשי הרצח האכזריים של אנשי הס"ס. התוצאה היתה עילפון מוחלט ואדישות לכל הנעשה. ברם, גם במחנה מוות זה נמצאו יחידים, אשר בעקשנות שמרו על יהדותם עד הרגע האחרון. חג הפסח מתקרב ובא, ואנשים אלה הוגיעו את מוחותיהם בשאלה, כיצד אפשר להמנע מאכילת חמץ?

ימים אחדים לפני הפסח נכנס אחד מאנשי הס"ס לסדנה שבה עבדתי בהכנת שלטים, ושאלני אם יכול אני להכין בשבילו מטרות לקליעה. ברגע זה נצנצה מחשבה במוחי והצעתי לו להכין מטרות גדולות שעליהן מודבקות תמונות של חיילים יורים. לשם כך, אמרתי לו, דרושה כמות גדולה של קמח, לצורך הכנת הדבק.

הצעתי מצאה חן בעיני הגרמני, שנתן לי פתק למחסן המזון לשם קבלת 5 ק"ג קמח. בראותי את קצה הישועה, יצאתי מיד אל האחראי למטבח וסיפרתי לו על הענין. הלה, צ'כי ממוצא גרמני, התעניין מאד בתכנית, אזרתי אומץ בהוסיפי בקשה לתת לי 10 ק"ג קמח. להפתעתי המרובה נעתר לבקשתי, בתנאי שלא אוציא את הקמח בבת אחת, אלא בכמויות קטנות. לא האמנתי למשמע אוזני, אך נכון היה הדבר, ובידי היה עתה אישור ל- 10 ק"ג קמח.

לאחר העברת הקמח לסדנה, קראתי לחברי וגיליתי להם את הנס, ואין לתאר את שמחתם. רצון החיים הכבוי ניצת מחדש. "אורגנו" כמה עצים, מצאנו גלגל והתחלנו במלאכת הקודש, לאחר שקרצפנו בעזרת זכוכיות שולחן אחד, ושמנו עליו כמה לבנים לוהטות.

הסדנה גבלה עם חדרו של זקן המחנה. לאחר שהקיר נתחמם, דפק הלה לפתע בדלת ודרש לפתוח מיד. בחוסר ברירה פתחנו, אולם לאחר שראה את המצות ואת מלאכתנו, נעצר בהפתעה גדולה, ורק ביקש ממנו להמשיך בשקט, לבל נעורר את תשומת לבן של משמרות הפטרול. בצאתו את החדר, ביקש לבל נשכחהו ונשאיר לו מן המצה בליל הסדר הראשון.

במהירות הבזק התפשטה הידיעה בין כל היהודים שבמחנה, והלבבות החלו שוב לפעום בתקווה, למשמע ההצלחה בפעולה הנועזת.

בליל הסדר הראשון התאספנו בסדנה כבימי האנוסים בספרד, וביראת כבוד פתחנו באמירה: "עבדים היינו..." לכל אחד ניתנו שלוש מצות, ובמקום יין השתמשנו במים ממותקים בסוכר. כן היו לנו תפוחי אדמה לכרפס וסלק לבן למרור. במים ובמלח לא היה מחסור...

אמרנו את ההגדה מתוך כמה סידורי-תפילה אשר הצלחנו להסתיר במשך כל הזמן. לאחר שסיימנו מחצית ההגדה, נתלהב עזריאל והחל לדרוש בפנינו לבל נתייאש, לעמוד במבחן היסורים, שהרי הגאולה כבר קרובה... לאחר מכן נודע לנו, שאחרים עמדו בחוץ על המשמר. אכן היה זה ליל שימורים!

פרל משה, ספר ראדום (תרגום מאידיש), תל אביב 1961, בתוך: אליאב מרדכי (עורך), אני מאמין: עדויות על חייהם ומותם של אנשי אמונה בימי השואה, ירושלים תשל"ח, עמ' 219

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד