מסירותו של ד"ר ליבן לחג הפסח

ד"ר שלמה מנחם ליבן נולד בפראג, צ'כוסלובקיה, לאביו ר' גבריאל ליבן. בבית הוריו קיבל חינוך תורני וכללי. משפחתו הייתה משפחה ותיקה בפראג, והתייחסה על בעל "תוספות יום טוב".

בשנת תרע"ג נשא ד"ר שלמה ליבן לאשה את בתו הבכירה של הרב ר' סיני שיפר, שהיה אב"ד דקהל יראים בקרלסרואה, גרמניה. את תורת הרפואה למד בברלין, ועם שובו לפראג התחיל לעסוק במקצועו. העבודה במקצועו היתה בשבילו מעין מלאכת קודש. כל מעייניו היו להביא מזור לזקוקים לו. למעשה ריפא ד"ר ליבן לא רק את הגוף אלא גם את הנפש החולה. ממעוטי יכולת סרב לקבל שכר. גם תרופות נתן להם חינם אין כסף, ואם ראה שאין פרוטה בבית שבו ביקר השאיר שם גם כסף. אין אפוא כל פלא אם ביתו היה לתל תלפיות לעניים ומדוכאים ביודעם שיקבלו כאן טיפול לבבי, רחום ונאמן.

במשך הזמן נעשתה דירתו צרה מלהכיל את המוני היהודים שהתדפקו על דלתותיו כדי לקבל את הטיפול הנחוץ להם, והקהילה בפראג העמידה לרשותו שני חדרים באחד מבניניה ששימשו "אמבולטוריום", ובו קיבל חולים לפני הצהריים.

פרק חדש בחיים של ד"ר ליבן הוא תקופת שלטון הגרמנים בפראג. עדותה של עסקנית יהודית בפראג, הגב' אירמה פולאק ("ההד", סיון תשי"ב) מתארת את מסירותו של ד"ר ליבן לעם ישראל ולתורה בצל הכיבוש: "ד"ר ליבן שמר על שיווי משקל נפשי והתחיל מיד לפעול. אחת הפקודות הראשונות של הכובשים היתה, כי על החולים היהודים לעזוב מיד את כל בתי החולים. ד"ר ליבן פינה מיד את בית היתומים של הקהילה, גייס רופאים יהודים, והקים בית חולים יהודי תוך 24 שעות. מאז לא הפסיק ד"ר ליבן לפעול בקצב קדחתני. הוא הקים כמה סניפים של אותו בית חולים, מושבי זקנים, מעונות ילדים ומוסדות אחרים. כוחותיו הפיסיים והנפשיים, דומה, עברו גבולות האדם. עזרתי לו בפעולותיו אלה, מלאה הערצה ליזמתו ומרצו, ובעיקר – אומץ הרוח שגילה בפגישותיו עם הנאצים. הוא עמד בפניהם כיצור אלוקי מול מחללי השם ומשמיצי כבוד האדם. הנאצים שמו בתוך בית הכנסת 'אלטנוי שול' מוקש, והשמש מצאהו בשעות הלילה. מבוהל, רץ להזעיק את ד"ר ליבן והוא בעצם ידיו מיהר והוציא ללא היסוסים את המוקש מתוך הבנין. סמוך לפסח פקדו הנאצים לסגור את מטבח העם מיסודו של ד"ר ליבן. בשעה חמש לפנות בוקר התעוררתי לצלצול חזק. בפתח הדלת עמדה אשתו של ד"ר ליבן. כולה רועדת, ספרה לי את סיבת ביקורה בשעה בלתי רגילה זו. בעלה החליט לחלק, נגד פקודת הנאצים, את המצות אשר במטבח. היא דורשת ממני שאשתמש בכל כוח ההשפעה שהיה לי, לפי דעתה, על בעלה, כדי שיימנע ממעשה זה המסכן את חייו. בלכתי מיד למטבח מצאתיו במחסן, עוזר בפתיחת ארגזי המצות. 'האם אתה סבור' – שאלתיו – 'כי מעשך זה, המסכן אותך ועוזריך, עשוי למצוא חן בעיני הא-ל? אתה עובר את הגבול!' העזתי להרים את הקול מתוך התרגשות מרובה: 'אתה עושה את המצווה פלסתר!' אזהרתי לא הועילה. הוא חילק את המצות. הדבר לא נודע לגרמנים".

ד"ר ליבן נכלא בבית הסוהר בפראג, הועבר לטרזינשטאט, ומשם – למחנה הריכוז דכאו. במכתבים ששיגר הביתה מדכאו, גילו כתב סתר על פי סימני נקודות זעירות. באופן זה העביר להם בקשה לשלוח לו חבילה של בגדים, ולהטמין בתוך כפפות פירורים של מצה שמורה (!) כדי שיוכל לקיים מצוות אכילת מצה. ברם, לפני שהגיע חג הפסח נרצח ד"ר ליבן בידי הנאצים ביום ב' בניסן תש"ב.

אלה אזכרה ז, 252–257

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד