משלוח מנות של הרבי מפיאסצנה בגיטו ורשה

מספר ר' אברהם הנדל  מגיבורי גטו ורשה.

גיטו ורשה כבר אז לא היה אותו הגיטו שהיה מקודם. מחצי מליון יהודים שהתגוררו ועברו דרך שערי הגיטו הגדול והנורא הזה, נשארה לפליטה רק שארית קטנה, שרידי משפחות, שבר אדם.

והנה בא חג פורים לגיטו. ופורים כמו פורים! בתוך השופים" של פריץ שולץ התעשיין הגרמני מדאנציג, שאני הייתי המנהל הראשי שלו נשכחו בבת אחת כל האסונות והפורענויות.

פורים זה פורים! מילא, את זה דווקא הבינותי היטב. ידידי הקדוש רבי אלכסנדר זושא פרידמן שנפשי נקשרה אליו בשנות האימים כבר ידע איך לארגן באותו פורים את המצווה  של "מתנות לאביונים", כדת וכדין. הוא סידר שכל אחד מבין הפועלים העובדים "בשופים", לרבות שרידי גדולי התורה הרבנים והאדמו"רים שנשארו אצלינו עד אז ידע וירגיש מה זה פורים, כל זה היה בסדר גמור.

רק האדמו"ר מפיאסצנה הוא שהפתיעני כל כך!בבוקר השכם מיד לאחר שגמרנו את "קריאת המגילה" שסודרה בכמה "מחלקות" ובכמה "שכבות" כדי להסתיר את שמחת פורים שלנו מעיני המשגיחים הגרמניים, נחפז הרבי לקדם את פני. מה יש?הוא בעצמו הזדרז לקיים את המצווה, של משלוח מנות ו"מצוה בו יותר מבשלוחו".הרבי הוציא בידים רוטטות מאריזה כפולה תפוח זהב שלם ורענן והגיש לי את זה בתור "משלוח מנות" וזה הכאיב לי מאוד. כלום תדעו לצייר לעצמכם מה משמע "תפוח זהב" שלם ונוצץ בתוך חשכת הגיטו המבודד והמורעב עד מוות? וכלום יכול מישהו לתאר לעצמו כמה יגיעות נתיגע הרבי מפיאסצנה עד שהשכיל לארגן "הברחה" כזו של תפוח זהב מעבר לחומות הגיטו? חיש מהר נתברר לי כי גם הנהג הנאצי של "השופטים" נמשך והשתתף בעסק זה, ובכמה סכנות הסתכנו בגלל זאת. פרצתי בבכי, כי לא יכולתי לשלוט ברוחי מפאת ההתרגשות על שהצדיק דאג כל כך לכבדני."מצוה מן המובחר "הצטדק בפני, ולא מצאתי דבר יותר חשוב ומובחר לקיים את מצוות משלוח מנות בגיטו, כי אם תפוח זהב...

(משה פראגר בית יעקב אדר כו')

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד