פורים תש"ב ב"קולוניה"

הגיע חג הפורים. שוב התעוררו היהודים והשתדלו לשמוח. ראשית כל שמחו על המפלות שהגרמנים סובלים ברוסיה, כשחייליהם שוקעים בבוץ ובשלג ונקטלים בהמוניהם, בקרבות.. יהודי ה"קולוניה" שמחו על הנס הקדום, שאירע לעם ישראל בימי מרדכי ואסתר. על מפלתו של המן הרשע, וקיוו שגם להם ייעשה נס כזה עם "המן הרשע"(היטלר ימ"ש) של ימינו. לא ידעו היהודים המסכנים, עד כמה קרוב הוא קיצם. במגירות השליטים הגרמנים, מוכנים היו כבר גזרי דין מוות ותאריך שילוחם למוות, בחלמנו. אך היהודים עוד לא ידעו על גזר דינם. הם השתדלו לשמוח ולשמח. התאמצו מאוד, עשו מאמץ כדי להיות בשמחה. חבורות חבורות של "מתחזים" התרוצצו בין הכפרים העלובים, בדרכים הבוציות והמטונפות, ושרו בקולי קולות "שושנת יעקב צהלה ושמחה". בביתו של אליקום רוזנצוויג מחברי היודנראט התקיים  "מנין". בפורים ערכה חבורת צעירים "פורים שפיל", בעל משמעות אקטואלית, אך מאוד מסוכנת: העמידו למשפט צבורי" את היטלר! נדהמתי על אומץ רוחם של המעירים, מארגני ההצגה. ועד היום אני תוהה ומלא הערכה על התופעה המופלאה של עוז רוחם, אמת, בהצגה לא הזכירו את השם היטלר, אך כולם ידעו במי דובר. כמה אומץ לב היה דרוש לצעירים האלה?

בכלל היה החג מאוד "מורגש" בסימטאות  המטונפות של הכפרים בפורים. יהודים "גייסו" את כל כוחות הנפש   כדי להיות בשמחה. בכוחות לא להם ניסו להתנתק מן המציאות היום יומית המעיקה.. אולי, משום שהיה זה חג הפורים המסמל להודים בכל הדורות את "המהפך" ההסטורי. כאשר יהודי שושן הפכו את "הגלגל", ומנרדפים שנגזר עליהם כליון: "להשמיד להרוג ולאבד מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד" –נהפכו לרודפים: "שהמה ישלטו בשונאיהם" .אולי גם להם יתרחש נס כזה. אולי גם להם מזומנת "אסתר" בת זמנינו? והישועה קרובה? אולי גם "המה ישלטו בשונאיהם?" באותם ימים חשבתי: כמה גדול הוא כוחו של חג יהודי, הוא חודר למעמקי הנפש של היהודי. נוסך בו תקוה ובטחון, גם  הקשים ביותר, בחיי הכלל והפרט. עובדה: גם פסימיסטים מושבעים, נסחבו  ונאחזו בתקוה, ולו, לשעה קצרה חיו באשליה המתוקה של "אווירת פורים", המשכרת.

קריאת "המגילה" ו "משלוח מנות"

בפורים קיימו היהודים בדבקות ובהתלהבות רבה את המצוות של קריאת  המגילה, ושל "משלוח מנות איש לרעהו", ומתנות לאביונים" כל אחד לפי יכולתו. שלחו איש לרעהו" משלוח מנות", ופזרו צדקה לעניים, כדי לצאת ידי חובה של שתי המצוות ביחד "משלוח מנות וצדקה לעניים נשלחו חבילות מזון לאסירים במחנות התופת בפוזנן. כי הרי אין לך אדם עניים יותר, מאשר אסירי המחנות. את קריאת "מגילת אסתר", שמעתי במנין אצל אליקום רוזנצוויג. כל פעם שהזכירו, בעת קריאת המגילה, את שמו של המן הרשע, רקעו היהודים ברגליהם במרץ רב. היו אנשים שביוזמתם הוסיפו "תוספת" משלהם, שלא כתובה במגילה: "ארור היטלר, ימח שמו וזכרו, במהרה בימינו."

(כערער בערבה - יהושע אייבשיץ)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד