ימים נוראים במחנה הסגר בגרמניה

התקרבו ימי אלול ותשרי, ולמרות הניסיונות הקשים והמחשבות הנוגות האוכלות אותנו לא נתייאשנו מן הרחמים, וקיווינו לה' שיושיענו ויוציאנו מאפלה לאורה.

נודע לי שלאחד השבויים יש "סידור", אחד ויחיד. הלכתי אליו בהיחבא עם פיסת נייר שמצאתי ברחוב בלכתי לעבודה, והעתקתי לעצמי את ה"שמונה עשרה" דראש השנה ויום הכיפורים, וביומא דראש השנה התפללנו באחד הצריפים, בלי ידיעת הגרמנים שעמדו על המשמר. אני אמרתי מתוך הכתב את ה"שמונה עשרה" וכל העם, כאלפיים איש, אמרו אחרי בלחש, בדמעות שליש ובלבות נשברים לרסיסים. גנוחי, גנוחי, ילולי, ילולי. אך סיימנו את תפילתנו בשלום יצאנו דחופים לעבודת היום, ועד דכדוכה של נפש הגיע הצער על גורלנו המר לבלות את ימי הזיכרון הקדושים בין כלבים וחיות טרף בצורת אדם.

בערב יום הכיפורים, בשעת שקיעת החמה, הוציאו אותנו לעמידת "אפל", ובידעם שהיום הוא ערב היום הקדוש עיכבו אותנו עד שהחשיך, ולא הספקנו לאכול את פרוסת הלחם הדלה שכל אחד חסך למטרה זו. כל העם בכה בכייה גדולה, והתעוררות הנפש הייתה עד לאין שיעור. היינו מודאגים שמא, חס ושלום, לא נוכל לצום ולקיים את מצוות היום כראוי. בליל "כל נדרי" התפללנו במקום שהתפללנו בראש השנה, וכן התאספנו ביום כיפור בבוקר, אבל כבר לא הספקנו לגמור את התפילה, כי באמצע "שמונה עשרה" הגיעו הרוצחים וכלי נשק שלופים בידם. ניסינו לברוח בשבעה דרכים, אבל לא כל אחד הצליח לברוח, ומי שנפל בידם היכו אותו מכות רצח. תפילת נעילה התפללנו בציבור במקום מוצנע בלי משטין ומפריע, כי היינו זהירים שהטמאים לא ישגיחו בנו. במוצאי יום כיפור הייתה שמחה בלב כולנו על שזכינו לקיים מצוות "תענו את נפשותיכם" וראיתי אז גילוי קידוש השם בישראל, בהסתכלי אל מסירות הנפש אפילו של יהודים חופשיים לשעבר, איך השתדלו לשמור את מצוות ה' ועד כמה הם ששים ושמחים לעשות רצון קונם...

(הרב יהושע גרינוולד, חסד ליהושע, עין דמעה)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד

GUI: Grid_1.asp
close