שופר במחנה "האסאג" - צ'נסטחוב

עבדים היינו בצינוק של הצוררים הנאצים, מחנה שעבוד שכונה בשם "האסאג". על משואות הגטו בצ'נסטחוב הוקם המחנה. פירורי אדם, שברי משפחות, הכול נלקח מאתנו. כולם גורשו, הובלו לטבח, ואנו הנשארים, לאיברים כרותים דמינו, שפרפרו בתוך ייסוריהם.

ומלאכתנו מה? ייצור כדורים בהמון. כדורים כדורים לצבאות הגרמנים, המובסים אמנם בכל החזיתות, ועוד כוחם עמם להרע לנו מאוד ולהתנקם בנו בעד כל מפלותיהם. הרשעים הללו רצצו אותנו לרסיסים, רסיסים. הם מירקו את בשרנו בעבודת פרך שאין גרועה ממנה, הם סחטו מאתנו את טיפת דמנו האחרונה, ואנו המוכים למה קיווינו? מה העסיק את מחשבותינו? מה הלהיב את דמיוננו? דאגה אחת ויחידה קיננה בלבנו באותם הימים: מהיכן ניקח שופר לקיים את המצווה של תקיעת שופר, כאן בתוך הגיהינום של מטה.

סידרנו מקום לתפילה בציבור לשני ימי ראש השנה. ניצלנו את זמן הפסקת הצהריים, כי רבים היו מבין עובדי הכפייה שחשקה נפשם לשפוך את לבם לפני אבינו שבשמים. קבענו "משמר" מיוחד להזעיק אותנו בכל מקרה לא טוב, וכמובן שלא היה אצלנו מחסור בבעל תפילה אשר ימיג את לבותינו לעת כזאת ובמצב כזה. ומה היה חסר לנו? שופר.

"רחמו עלינו יהודים! חפשו בין חורבות הבתים! חטטו מתחת להריסות בתי הכנסת! נסו לגשת לדירתו החרבה של רב העיר! אנא רחמו עלינו!".

למי היו מופנים ומכוונים תחנונים אלו? לאותם המיוחסים שבמחנה, המעטים שבמחנה שזכו לציון כבוד גרמני "וו.וו.י.", כלומר יהודי שיש לו ערך כלכלי נדיר ולכן מוקנות לו זכויות מיוחדות, כגון הליכה לעבודה בבית חרושת פתוח, או מילוי מלאכות מיוחדות לצורכיהם האישיים של הקצינים הגרמנים רמי הדרגה. להם, ליחסנים אלה, יעצנו להתגנב בכל הזדמנות אפשרית לבין תלי החרבות של הגטו במטרה לחפש שם אחרי שופר מוסתר ומוצל.

אך ההתאמצויות לא הוכתרו בהצלחה. אכן האנשים חיפשו. הם סיכנו את חייהם וחיפשו, ולא מצאו דבר.

ביום השני של ראש השנה, כשקרבה שעת הדמדומים, אירע הנס הבלתי צפוי. קבוצה אחת של "מומחים" חזרה מן העיר אל המחנה, ועוד טרם הספיקו האנשים להתייצב לתור הגדול לקבל את "המרק היומי" ובשורה גדולה התנשאה מפיהם, שהרעישה והרעידה את המחנה כולו: "יש שופר!".

השעה הייתה די מאוחרת, לא היה אף רגע מיותר להכנות הנחוצות, ולא הייתה כל אפשרות לחקור בדבר, מי ומה? יהודים רבים החלו להצטופף מסביב למטבח של צריף המיוחסים. אף אחד לא חשב על מידת הסיכון שבדבר. אף אחד לא נרתע מפני המחשבה שבמקום זה נוכחים "קאפוס" אשר מפניהם יש להיזהר מאוד. כולנו התאספנו כאיש אחד בלב אחד. הברכה מהדהדת באוויר. ברכה רוטטת, שהיא עצמה כולה שברים ותרועה. וקול השופר בוקע ועולה. והקהל נאלם דום, ואף ה"קאפוס", אלה משרתי השטן, נשארו קפואים על מקומם. קול השופר כבש את מחנה "האסאג" כל כולו.

(מ' יחזקאלי, בית יעקב, אלול תשכ"ו, מפי העד ר' נח איליסט)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד