יהי איפוא" אנקת מסלדיך" כרצונך!...

ימים נוראים נתרגשו על אחינו בני ישראל בכל השנה, כל יום קללתו מרובה והוא נורא מחברו. ובכל זאת, נתמלא לבם של ישראל אימה ופחד עם התקרב הימים הנוראים, ראש השנה ויום הכיפורים.

מה נורא המקום הזה- מחנה עבודה והשמדה איטית, איליו התגלגל ר' מנס אחרי שבחסדי ה' הועבר לשם ממחנה המוות אושויץ.

הלוח אינו מתחשב בנסיבות, יום הכפורים ממשמש ובא. מניין מאורגן אין להעלות על הדעת. "עוון פלילי" כזה מסתיים עד מהרה על עמוד התלייה, או במקרה הטוב, בהעמדה אל הכותל נוכח לוע הקנה.

אין מחזור, אף לא טלית ובוודאי לא "קיטל" . ברם לב נשבר יש ויש! והרי גדולי החסידות אמרו כי אין דבר שלם מלב שבור!...

את התפילה ידעתי בעל פה- משחזר לימים ר' מנס. אינני יודע, אבל כל שנות היותי בעל תפילה בימים הטובים בבית החסידים, נהגתי להתפלל את תפילות הימים הנוראים בעל פה... שמענו פעם רמז מכ"ק אדמו"ר ה"אמרי אמת" זי"ע כי מן הראוי לדעת כל תפילות השנה בעל פה ושיננו אותן, אם כי מעולם לא ירדנו לסוף כוונתו, לשם מה...

היינו מורעבים כד כלות הנפש, ובכל זאת היה מובן מאיליו שאנו צמים! הן לא יתכן להעביר את היום הקדוש סתם כך, להתחמק מהעבודה לא היה אפשרי. עמדתי איפה ליד המכונה והתחלתי מתפלל מן הזכרון... המכונה בשלה ואני בדידי... תחילה התפללתי חרישית, אולם אט אט אזרתי אומץ ונתלהבתי יותר ויותר וכמעט שכחתי היכן אני נמצא...באולם הייצור עבדו בנות ישראל ממגורשות הונגריה והן שמעו את התפילה והתייפחו בבכי תמרורים, כאילו היו בעזרת נשים בבית הכנסת.

נטו צללי ערב ועת נעילה בא. בתפילת שמונה עשרה של נעילה, בעל פה, כמובן. אין ניתן לתאר במילים, את הרגשות באותה תפילה על סף במוות.

לפתע כאשר הגענו לפיוט "אנקת מסלדיך", נכנסו בסערה הרוצחים הגרמנים שהבחינו ברחש בלתי מובן עולה מחדר המכונות... וואס קומט דא פואר?!(מה מתרחש כאן)  צווח הגרמני האכזר בקול מאיים. תוך כדי צעקות , החל מכה את כל המתפללים באכזריות שטנית. אף אילץ אותנו, תחת המגלב המתנפנף, להשליך את הכובעים מעל ראשינו..

רצוצים והמומים נאלצנו להפסיק את התפילה. מה אומר לכם? פניתי מלב נשבר אל אבא שבשמים ואמרתי לו:

"רבונו של עולם! יהי נא " אנקת מסלדיך" כפי שאתה רוצה!!

חרף המכות האכזריות היו מתפללי בית הכנסת המאולתר המומים דווקא מ...רישומה העז של התפילה הנרגשת. ביקשו בכל לב להביע הוקרתם לבעל התפילה... במוצאי היום הקדוש, נגשו והעניקו לו איש איש שי הוקרה מקורי: אי אלו פירורים ממנות הרעב שלהם, "לשבור" את תעניתו...היהודים הנרדפים הכריזו בינם לבין עצמם, כי דווקא התפרעותו חסרת הרסן של האשמדאי, מגבשת ומעודדת אצלם את האמונה והתחושה כי תפילתם בעמק הבכא, בנוסח מקורי של "ממעמקים קראתיך ה'" בוקעת רקיעים. וזה בדיוק מה שמטריד את מנוחת כוחות הטומאה ומבלבל את השטן....

(לוחות ושברי לוחות- ר' יחיאל מנחם מנס זיטניצקי)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד