מברכין בריך יקיריה בכל לשן לחישותא

אושוויץ, פולין, חג-שבועות תש"ד

בחג השבועות בעיצומם של ימי השואה שהה האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג במחנה אושוויץ. בראש דאגותיו היה האם ניתן, מחמת המציק, להתפלל מעריב מבעוד יום. "לעולם לא אשכח את חג השבועות באושוויץ... בבוקרו של החג עמדנו שורות שורות של יהודים למודי סבל, למסדר היומי שערכו הרוצחים, עמדתי לא הרחק מהרבי מצאנז-קלויזנבורג, והנה הרבי מזכיר לסובביו כי היום חג מתן תורה, וכדאי לנצל את הזמן לתפילת החג... הרבי אמר בקול חלוש ואנו חזרנו אחריו, קטע אחר קטע. מגיעים ל"אקדמות"... קשה לזכור את המילים הארמיות בעל פה, צירפנו את המילים מזיכרונם של כל היהודים שנכחו שם, וכך אמרנו את ה"אקדמות". התרגשותנו... היתה עצומה, עד היום כשאני נזכר בכך אני שב ומתרגש מחדש, קטעי התפילה שהתפללנו בזכותו של הרבי, עוד אפשר היה להעלות על הדעת, אבל שבמקום ובמצב איום ונורא שכזה, נאמר גם את ה"אקדמות", על זה לא חלמנו כלל, על כן אין פלא שהתרגשנו... מה שבטוח שאלמלא הרבי שנסך בנו עידוד ונוחם בשעותינו הקשות, כשדעתנו משובשת לגמרי בגלל הצרות והסבל, לא היינו זוכים לתפילת חג השבועות, וכל שכן לאמירת ה"אקדמות".

הרה"ח ר' זלמן נאה, "עולם החסידות", סיון תשמ"ב

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד