כיבוד החג במאכל

ורשה, שבועות תש"א

...ואותו יום של ערב-שבועות של שנת תש"א בגטו וורשה לא אשכח. ראיתי את אבא עצוב, שלא היתה לו פרוטה. והוא התאושש בבת-אחת מתוך המעין המפכה בפנימיותו ופנה לאמא בקול נרגש: "אני מבקש אותך להתאמץ ולהכין דגים ממולאים לכבוד זמן תורתנו, ואם תעשי כן אני מבטיח לך שזה יביא ברכה לביתנו...". הסתכלתי בפני אמא וראיתי שבקושי היא מבליגה על הדמעות שנקוו בעיניה; "להתאמץ"? וכי מה יועיל לה ש"תתאמץ"?

אולם אמא ירדה לרחובות הגטו, כי אשה כשרה עושה רצון בעלה. והיא טרחה כמה שטרחה, והתאמצה כפי שהתאמצה, וכתוצאה מכך הביאה הביתה מנה של דגים זעירים, מכונים "שטינקעס" (זה אומר שאלה הדגים מעלים ריח לא טוב)... אמא הכינה תבשיל מופלא מן הדגים האלה, ולאבא היה חג שמח נשגב ומרומם. ואכן מי יודע לאמוד את ערכה של שמחה יהודית? כי ימים ספורים לאחרי החג הגיע לביתנו פתק מדואר הגטו, שיהודי אחד מעיר שוונינגן בהולאנד הכבושה שלח שתי חבילות-שי על שם אבי בגטו וורשה, והחבילות הכילו אוצרות ממש: שוקולדה, תה, סוכר וגם חליפות משומשות, אשר תמורתן אפשר לקבל בגטו הון עתק...

משה פראגר, "בית יעקב", עדות שרידת המחנות, עמ' 183–184

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד