"דברי הצומות וזעקתם"

מועדי ישראל נוצלו על ידי הצוררים הנאצים לטקסי ראווה בהם עונו היהודים לעיני ההמון המוסת צמא- הדם.

עשרה בטבת, צום העשירי, היום בו החל המצור על ירושלים שהסתיים כעבור שנה וחצי בכיבושה, ובחורבן בית המקדש הראשון.

יום צום זה נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כיום "הקדיש הכללי". יום הזיכרון לקדושי השואה שתאריך רציחתם לא נודע.

כיצד מקיימים יהודי מחנות הריכוז ועבודות הכפייה, שכל חיותם תלויה בפרוסת לחם אחת וקערית מרק דלוח ליממה, את הציווי של "דברי הצומות וזעקתם"?

"גנזך קידוש השם" מציג כאן שלושה קטעי עדויות על צומם של אלה שהורעבו וצמו במשך כל ימות השנה. לקדושים אלה העניקה מצוות ה"צום" יותר חיות מאשר "אכילה".

מוצגת גם "מגילת השואה" אותה כתב מייסד "גנזך קידוש השם" הסופר וחוקר השואה ר' משה פראגר ז"ל, מגילת השואה נכתבה עבור לומדי משניות לעילוי נשמות הקדושים המושלכים באש והודפסה במשניות שיצאו לאור לזכר קדושי השואה.

תענית במחנה
פוריס בלה
צום תשעה באב במחנה השמדה
טייטלבוים לובה
נסיון התענית במחנה ההשמדה אושוויץ
רוטשילד אדית
מגילת השואה
עבור לתוכן העמוד