תפילת אם

יומיים לפני יום הדין ה'תש"ג. כרוח סערה התפשטה השמועה המרה מפי האנשים שגרו בגבולות הגטו כי משמרות כבדים של אנשי משטרה ואס.אס. מזוינים בנשק קל וכבד תופסים עמדות מסביב לגטו לבל יימלט איש. בגטו לא ישנים עוד, בהלה איומה אוחזת בכל. לכולם היה ברור שאקציה נוספת ואכזרית מתרגשת ובאה על הגטו המוכה.

שוטרי היודנרט מודיעים כי כל העובדים למסור את תעודות העבודה לשם החתמתם על ידי הגסטפו. אלה מהעובדים שתעודותיהם יוחתמו, יושארו בחיים עקב היותם נחוצים למאמץ המלחמתי. בסביבות בית היודנרט מתקבצים המוני עובדים המוסרים תעודותיהם להחתמה. אולם חלק קטן בלבד זוכה לקבל את התעודות- ואני בתוכם- נותרו ללא תעודות. בשעות המאוחרות של הלילה אני חוזר הביתה.

בבואי לדירה, רואה אני שכולם כבר מוכנים ליציאה למקום המסתור. אני מצטרף אל משפחתי וכולנו נכנסים בקושי רב למחסן קטן המלא אנשים, נשים וטף. החום והמחנק איומים. בקושי רב ניתן לנשום. כל רעש הנשמע בחוץ מגביר את הפחד. במיוחד מקפידים ומשתיקים את הילדים הקטנים לבל ישמיעו קולם.

בשעות הבוקר המוקדמות נרדמו הילדים, אולם המבוגרים החלו באמירת "הסליחות". ישבתי בקרבת אמי היקרה, הממלמלת תוך בכי קורע  לב ודמעותיה מרטיבות את ספר הסליחות שבידיה. עמדתי ממש לידה והצלחתי לקלוט קטעים מתפילתה הנאמרת בהתלהבות עילאית.

אמא עוצמת את עיניה ושפתותיה דובבות תפילה חרישית, היא מתחננת ומבקשת רחמים. "אבינו שבשמים... ידוע לי כי אנחנו בסכנה גדולה. מי יודע מה יעלה בגורלנו. אם נגזר עלי, אני מוכנה למות על קידוש השם... אבל מתחננת אני, השאר לפחות שריד ממשפחתי ומילדיי, שיישאר לפחות זכר כלשהו מאתנו...". וכך דובבו שפתותיה הקדושות והטהורות את התחינה האחרונה ששמעתי מפיה, ולא אוכל לעולם לשכוח את תפילתה. "תפילת האם"  , שנאמרה בתמימות ומתוך אמונה שלמה כי הנה הגיעה עת רצון ותפילתה תתמלא.

השחר הפציע. הגברים מתעטפים בטליתותיהם ומניחים תפילין. מי יודע, אולי זו תפילתם האחרונה? התפילה נאמרת בדבקות ובכוונה גדולה. הצטרפתי גם אני לתפילה, ולאחריה יצאתי החוצה לנשום אויר צלול. יתר האנשים פחדו לצאת, שמא יאונה להם רע. אך אני לבשתי עוז ואומץ לאחר ששמעתי תפילת אמי אשר הפיחה בי אמונה ותקווה כי אני עומד להנצל.

והנה למולי מופיע מנהל העבודה שלי, יהודי מהגיטו. שוחחתי עמו והוא ספר שכעת חזר ממקום הריכוז בכיכר החרות, שם ריכזו הגרמנים אלפי יהודים למשלוח. הנשלחים  היו ללא תעודות עבודה, או שתעודותיהם לא אושרו והוחתמו.

את התעודה שלו- סיפר הגרמנים החתימו, ושחררוהו לנפשו. התלבטתי האם גם עלי ללכת לכיכר ולקבל חותמת שתציל את חיי, או שזה עלול להיות מסוכן להתקרב לשם, שמא יחליטו הגרמנים משום מה לא להעניק לי חותמת ולצרף אותי למשלוח.

חזרתי להורי על מנת להתייעץ איתם. אחרי ששקלנו את שני הצדדים הוחלט שאצא וה' הטוב ישמור בעדי. בהתרגשות רבה ומעומק הלב ברכו אותי אבא ואמא שה' יצליח דרכי ושאחזור לשלום. כך ברכו אותי  שוב ושוב. ולבסוף יצאתי לעבר הכיכר בברכתם של הורי כשהם דואגים לשלומי ומתפללים ומעתירים תפילה לה' שישמור עלי מכל רע. מלאים הם תקווה שנותרתי מאחור וניצלתי מהאקציה האכזרית הזו.

בליל ראש השנה שהו עמי בדירה שני צעירים נוספים. כל אחד מאתנו נעמד בפינה אחרת והתפלל תפילת  ליל ראש השנה מתוך לב נשבר. בכינו והתפללנו, התפללנו ובכינו.

יום ראשון של ראש השנה. הגרמנים הודיעו שבית שאינו מאוכלס ייסגר על מנעול ובריח והכניסה אליו תסומן בהתאם. מהבתים הוצאו כל הרהיטים והכלים יקרי הערך ומכאן ואילך נאסרה הכניסה לבתים אלו. כדי שהדירה שלנו לא תסומן ותיסגר נותרתי בדירה יחד עם הבחור שהיה עמי. כך נשארנו בבית ביום ראשון של ראש השנה. הריכוז בתפילה היה קשה למדי אך השתדלנו להתפלל ולבקש בלב שבור לרסיסים.

תפילת ראש השנה נאמרת בניגון של מגילת "איכה"... זוהי תפילה על אובדן יקירינו שנלקחו מאתנו לפתע פתאום. משמעות מיוחדת במינה לתפילת "ונתנה תוקף", כאשר אנו הנדונים למות מתפללים. "מי יחיה ומי ימות, מי במים ומי באש, מי בחניקה ומי בסקילה...". התפילה נאמרת בלחש מטעמי זהירות, אך הלב בוכה בקול גדול. מי יודי, אולי ברגעים אלו ממש נאנקים, נחנקים ונשרפים אהובינו על קידוש השם?  ואנו, מה יעלה בגורלנו? אנו רואים לנגד עינינו כבמחזה ביעותים כיצד עולים על המוקד אלפי יהודים קדושים וטהורים שבחייהם ובמותם לא נפרדו.

ואז, ברגעים קשים אלו, נזכרתי לפתע בתפילת אמי הזכה ובדבריו האחרונים של אבי מורי שצווה עלי להתאמץ ולהתחזק וכך לעמוד איתן במאבק למען החיים. אני שופך כמים לבי לנוכח פני ה' ולבי מלא אמונה ובטחון כי אזכה בעזרת ה' להינצל מגיא ההריגה ותפילת אמי היקרה תתקיים.

ביום שני של ראש השנה הוצאו כל היהודים המרוכזים במבנים שעל יד הכיכר לנסיעה ברכבת. היעד – מחנה ההשמדה בלזץ... אל דרכם האחרונה...

יום שני של ראש השנה הוא היום שנקבע ל"יארצייט" של בני משפחתי, ה' יקום דמם ודם כל קדושי טרנוב.

(תפילת אם- השואה באמונה שלמה ר' נתן גינצברג ז"ל)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד