אחרי הכל ולמרות הכל – בשערי הארץ

ר' נתן גינצברג יליד טרנוב  לאחר פרוץ המלחמה , נלקח לגטו טרנוב, , ולאחר מכן שהה במחנה פלאשוב,  מפלאשוב הועבר למאוטהאזן שבאוסטריה. בצעדת המוות הובל למחנה גונסקירכן, ושם התבשר על השחרור. משם המשיך למחנה הפליטים באיטליה, ושם התארגן לעליה לארץ ישראל.

וכך כותב בספרו: "תפילת אם"

מיד אחרי חג הפסח תש"ו נרשמתי לעלייה לארץ ישראל, הצטרפתי לקבוצה גדולה של כשמונים בחורים שומרי מצוות, בהנהגתו של ר' לייבל קוטנר. ר' לייבל היה חסיד גור, ואף שאיבד את רעייתו , ואת ילדיו במחנות לא איבד את שמחת החיים ואת המרץ ומאור הפנים. הוא היה מנהיג במלוא  מובן המילה, ודאג לכל צרכינו הגשמיים והרוחניים.

בליל היציאה אל הים היתה התרגשות רבה. יצאנו לדרך בחשאי באישון ליל. ירדנו לסירות קטנות, והן הובילו אותנו ללב ים. שם טיפסנו בסולמות חבלים על אניית "ארבע חרויות" שהפליגה ארצה באופן בלתי ליגאלי. השייט באנייה היה קשה ומתיש. שנים עשר יום ארך המסע. למעלה מאלף בני אדם על אנייה שהקיבולת שלה למאתיים איש בלבד, המים חולקו במשורה, וכשהצמא גבר ממילא פחת החשק לאכול.

שלהי חודש אלול תש"ו. כשהגענו למרחק של כעשרה ק"מ מתל אביב כבר ארבו לבואנו האנגלים . החל "קרב" ביננו לבבין האנגלים. אנחנו השלכנו עליהם קופסאות שימורים ושאר חפצים והם התיזו עלינו מים מזרנוקים. כצפוי גברו האנגלים. ואנייתנו נגררה לנמל חיפה. החולים והזקנים הורדו ממנה, ואותנו שילחו למחרת היום לאי קפריסין. לא אשכח את הבכיות הנוראות כשחופי הארץ הלכו והתרחקו מעינינו....

בקפריסין נכלאנו "במחנה 60" תחת עינם הפקוחה של האנגלים. גם שם לא נח ולא שקט ר' לייבל קוטנר. הוא יזם והקים שוב, עם קבוצת עוזריו, בית כנסת ובית מדרש , עם תפילות כסדרן ושעורי תורה לרוב. אני ואשתי לעתיד היינו חלק מקבוצה זו. במוצאי שבת קודש פרשת שמות, ליל כ' בטבת נערכה לנו סעודת אירוסין. "הסעודה" התקיימה בבית הכנסת המאולתר במחנה במסגרת "סעודת מלווה מלכה" , ובה שולבו גם האירוסין שלנו.

מדי חודש שחררו האנגלים כשבע מאות וחמישים איש, במסגרת כאלף  וחמש מאות הסרטיפיקטים שאישרו ליהודים. סוף סוף הגיע גם תורנו.

ביום שישי יז' בשבט תש"ז, עלינו על האנייה בדרכנו לארץ ישראל. השמחה הייתה עצומה. באנייה קיימנו את תפילת ליל שבת וסעודת שבת חגיגית מתוך התרוממות רוח עילאית.

בשעה עשר של בוקר שבת קודש פרשת יתרו נכנסנו לנמל חיפה, נוסעי האנייה מהרו לרדת ממנה, אולם המנהיג שלנו "הצדיק" ר' לייבל, קם והודיע כי הירידה מהאנייה כרוכה בחילול שבת, ועל כן עלינו להשאר בה עד צאת השבת.

האנגלים חשדו שזו תוכנית סודית של מרי וחתרנות כנגדם. הם איימו עלינו שיחזירו אותנו לקפריסין אולם אנחנו עמדנו על דעתנו. "כשיופיע שלשה כוכבים ברקיע נרד מן האנייה" הבטיח להם ר' לייבל.

ואומנם כך היה. נשארנו על האנייה, סעדנו שם סעודת שבת, למדנו ושרנו זמירות, ולאחר מכן התפללנו מנחה, אכלנו "סעודה שלישית" והתפללנו ערבית. אפילו "הבדלה" עוד הספקנו לעשות על האנייה, ומיד אחר כך ירדנו ממנה. בכניסתנו סוף סוף לארץ ציפתה לנו קבלת פנים "חגיגית ואוהדת"... מהאנייה הובלנו בשיירה – טנק מלפנים וטנק מאחור!- אל מחנה המעצר בעתלית.

ספור סירובם העקשני של כמאה צעירים שומרי מצוות לרדת מן האנייה האנגלית ביום שבת הכה גלים בכל הארץ והופיע בעיתונים. "המעשה הזה" קדש שם שמים ברבים והרים את קרן השבת בקרב הצבור הרחב.

לאחר כחודש במחנה המעצר בעתלית שוחררנו לדרכנו. והתחלנו להתארגן ולפנות למשרדים המסייעים לעולים החדשים בקליטה ובהתאקלמות בארץ.

                                       תפילת אם- השואה- באמונה שלימה- ר' נתן גינצברג בהוצאת גנזך קידוש השם.

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד