עשרה בטבת

"דברי הצומות וזעקתם"

מועדי ישראל נוצלו על ידי הצוררים הנאצים לטקסי ראווה בהם עונו היהודים לעיני ההמון המוסת צמא- הדם.

עשרה בטבת, צום העשירי, היום בו החל המצור על ירושלים שהסתיים כעבור שנה וחצי בכיבושה, ובחורבן בית המקדש הראשון.

יום צום זה נקבע ע"י הרבנות הראשית לישראל כיום "הקדיש הכללי", לזיכרון ששת המיליונים שניספו בשואה על קידוש השם ובפרט לקדושי השואה שתאריך רציחתם לא נודע.

כיצד מקיימים יהודי מחנות הריכוז ועבודות הכפייה, שכל חיותם תלויה בפרוסת לחם אחת וקערית מרק דלוח ליממה, את הציווי של "דברי הצומות וזעקתם"?

לפניכם מקבץ עדויות מתוך מאגר העדויות של גנזך קידוש השם המספרות על יהודים שלא נכנעו למציאות האכזרית בתקופת השואה, וניסו לשמור על קדושת החיים, ועל ואמונתם.

מוצגת גם "מגילת השואה" אותה כתב מייסד "גנזך קידוש השם" הסופר וחוקר השואה ר' משה פראגר ז"ל, מגילת השואה נכתבה עבור לומדי משניות לעילוי נשמות הקדושים המושלכים באש והודפסה במשניות שיצאו לאור לזכר קדושי השואה.

מגילת השואה

מגילת השואה

ראיונות

ראיונות

סיפורים

סיפורים
עבור לתוכן העמוד