תלמוד תורה "במארישין"-(גטו לודז)

צורפתי לקבוצה שבה היו ילדים דתיים, הקבוצה היחידה בין 28 קבוצות לא דתיות שרומקובסקי ייסד במארישין.

שני מלמדים היו בקבוצה: ר' טרייטל ור' שלמה. ר' שלמה, הממונה על ענייניה הגשמיים של הקבוצה, לקח לו לעזר את לייבל שטרנפלד, נער שהתבלט ביוזמותיו ובמנהיגותו, ומידיו קיבלנו את הארוחות: בבוקר מנת לחם עם קורט מרגרינה ועם קורט ריבה וספל תה, בערב חילק לנו מנת לחם בתוספת קוביית מרגרינה, לפעמים גם דקדקת נקניק בעובי של נייר עיתון...

החיים בקבוצה התנהלו על פי סדר יום קבוע: השכמה מוקדמת, תפילה, מנות רעב שלוש פעמים ביום, ולימוד תורה. משיצאה גזירה מעם הנאצים שאסור ללמד גמרא, למד אתנו ר' טרייטל בספר הישר ובספר מסילת ישרים ובפרקי אבות וביורה דעה, ולמה דווקא הספרים הנ"ל? מפני הבעל שם טוב שהמליץ ללמוד בספרים הללו שמסגלים לאדם מידות טובות.

לא די שסבלנו סבל קשה בגלל רעב, גם החורף נוסף על משנאינו ונלחמנו בשתי חזיתות: בחזית הרעב ובחזית הכפור, וכפי שלא ניתן היה לספק את הקיבה במזון, כך לא ניתן היה לספק בעונת החורף את הקמינים, שזללו חומר הסקה ללא גבול... החורף של שנת 1941 היה חורף אכזרי ביותר. הזקנים לא זכרו חורף כל כך מקפיא. המקורות מהם ניתן להשיג חומרי הסקה נסתתמו...

...עשרים ושלושה נערים ישבנו אצל שולחן ארוך בחדר לא מוסק, השמשות המפורחות בפרחי קרח העידו כאלף עדים שהקור בחדר קשה מנשוא, כלו כול הקצים, ואז עשה לייבל שטרנפלד מעשה נועז, הסתכן ופירק מרישים [קורות עץ] מגג של בית שכן לא-מיושב, הביא אותם לכיתת הלימוד, והייתה שמחה וצהלה ותענוג של חמימות עטף אותנו לשעה – ואולי לשעה ומחצה – עד שהקמין הארור כילה את כול המרישים והקור חזר לתקוף. ולייבל שטרנפלד? אילו שוטרי הגטו היהודים היו תופסים אותו את לייבל בשעת פריקת מרישים, היה נידון לתלייה על גרימת חבלה לרכוש הרייך השלישי, כי בית ללא מרישים עלול להתמוטט.

אם יש כפור ואין קמח – אין תורה. רקענו ברגלינו ברצפה בכדי להרחיק את הקור שהציק לאצבעות הרגליים. שרנו בקול רם, שזמרה מועילה קצת לחימום הגוף, וזימרנו שיר הלל לבורא עולם:

מיט דעם כתר תורה

האט דער הייליגער בורא

אונדז אלע יידן געקרוינט

פון אלע אומות אין די וועלט

אונדז העכער געשטעלט

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד