אל לב הנער

ר' לייבל קוטנר  ובני חבורתו הגו תוכניות  שונות כדי למשוך את לב נערי הקבוצה עם כל הצעירים הנלוים אליהם – לרוח היהדות. הם עשו זאת דרך פעולות מעשיות שונות, כתפילה בצוותא, למוד תורה בשעורי בית הספר, בסעודות נלבבות ארוכות של שירה והתעלות, בהחדרת יראת שמיים ע"י שיחות כלליות לנוער, ושיחות נפש ביחידות שערכו בני הקבוצה עם כל ילד וילד.

 כוחו של ניגון

לא קל היה "לטפל" בנער כמוני". דחיתי כל קירבה אל כל חמימות שהוצעה לי, משום כך כשר' לייבל קוטנר ראה בי דברים הטעונים תיקון ידע כי צריך אני לעבור "טיפול שורש" בצורת שיחה גלויה. הוא הטיל זאת על אחד מבני  החבורה – ר' חנניה קוזיץ. ופקד עליו  לפקוח עין עלי ולדעת את אשר עם לבי., הריח מיד במילים הראשונות שהחלפתי עמו , הריח ר' חנניה שלפניו אגוז קשה שאינו ניתן בקלות לפצח. משום כך הניח לי. סברתי לתומי שהוא הרפה מרעיון השיחה מעמי. באחת מסעודות השבת, כשהמבוגרים ישבו, כדרכם, בשלחננו והתערו בין הנערים, הצטרפו אל הניגון, לא הכרתיו אך רותקתי אליו עד לסיומו. בסיומו שאלתי את היושב לידי מי הלחין יצירה מופלאה זו. מיתרי רגש המוזיקה שניחנתי בו- נתעוררו בקרבי, אחר תרדמה בת שנים, שנות המלחמה.

בקשתי לשמוע את הנגון בשנית. ר' חנניה הבטיח לחזור עליו שנית לאחר הסעודה. יצאנו לבדנו אל משעולי סנטה  צזריה, ירדנו אל המפרץ וישבנו על סלע הפונה אל החוף, וכשברקע הומים גלי הים החל ר' חנניה לשיר את ה 'קל אדון'  בקול נעים, כשהוא שוזר הפעם את מלות הפיוט קל אדון בתווי הנגון, בהתאמה נפלאה.

הוקסמתי. הבטתי אל הירח שעל הרקיע השחרחר ושמעתי את קולו החרישי מסיים את הקטע "כח וגבורה נתן בהם להיות מושלים בקרב תבל". נתעוררו בי רגשות כמוסים. עם סיום הנגון עבר ר' חנניה לנגן באזני נגון "זכרנו" שהושר בבית מדרשו של הרבי בשנת תרצ"ז. במוחי רטטו זכרונות רחוקים, מי יודע, אולי אבא נהג לשיר את את הנגון בבית?... הלך הנגון והתגבר, מוחי הלך והתבהר, לבי נפתח, את רוב מלאכת החינוך עשה ר' חנניה באותו לילה, בכוחו של נגון.

                                                                (תחיינה העצמות האלה- אל לב הנער- ברוך לב)

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד