לחמך על פני המים

בחודשים הראשונים עבדנו אני וחבריי כפועלים פשוטים במחנה. עבודה קשה, בה העמסנו או פרקנו מקרונות הרכבת את המטען. העבודה החלה בשעה 6:00 בבוקר ונמשכה ברציפות עד ל6:00 בערב, כשאנו ניזונים מפרוסת לחם קטנה בבקר ובצהרים קבלנו צלחת מרק. אני שטרם חזרתי לאיתני לאחר המחלה שתקפה אותי במחנה בליזין, ידעתי כי במצב זה, לא אוכל להחזיק מעמד. יחלפו שבוע, אולי שבועיים, ואף אני אצטרך  לאותם אומללים שנפחו את נשמתם, כתוצאה מן העבודה הקשה והרעב הכבד...

לאושוויץ הביאו גם יהודים מצרפת, ממנה גלו בעת שהנאצים פרצו למולדתם. ועלה בדעתי לחפש אולי אמצא משהוא מוכר, אולי מי ממשפחות דודי המתגוררים בצרפת. ואכן פגשתי יהודי מצרפת, ונדהמתי לשמוע כיצד קולחת מפיו השיחה "במאמע לשון" אידיש עסיסית בעגה פולנית. הלה העמידני על טעותי, בהסבירו כי יהודי פולני הוא , אף היה אחד הכתבים בעיתון "מאמענט"  שיצא לאור בוורשא. בימים הראשונים למלחמה ברח מפולין לצרפת, שם נפל לידיהם של הגרמנים. בשומעו את שם משפחתי, התלהב חיבקני ונישקני ארוכות. "עולם קטן", סיכם. השתוממתי למראה התלהבותו. "האם דויטשר המתגורר בפריז הינו קרוב משפחתי?" שאל ולא המתין לתשובה, "דע לך כי לדויטשר זה הנני חב את חיי"!

"נע ונד הייתי, גולה ברחבי צרפת בלא מכר ומודע. עד שהזדמנתי לביתו של דודך והוא, ברוחב ליבו, פתח לפני את דלתו לרווחה. התגוררתי בביתו חודשים ארוכים, עד היום בו תפסו אותי הגרמנים ושלחו אותי לאושוויץ- בירקנאו, בה אני נמצא זה קרוב לשנה".

יהודי-צרפתי- פולני זה, שפר עליו מזלו, והוא נימנה על אנשי ה"קנדה", אותם היהודים שהורידו מהרכבות את היהודים שהגיעו לבירקנאו.

אוכל לא היה  חסר לו, והוא הביא לי מדי יום כיכר לחם שלם, ממנו התקימנו בצוותא אני ועוד עשרה יהודים שהתחלקו עימי את מנתי. נוהג זה נמשך אף לאחר שעברתי למקום עבודה בו היו התנאים שפירים יותר.

קיבלתי ממנו כיכר לחם שלם - "אוצר" במושגי אושוויץ – מידי יום ביומו, ממנו ניזונו עוד מספר יהודים. זה הוא שאמר החכם מכל אדם: "שלח לחמך על פני המים, כי ברוב הימים תמצאנו". בזכות "   "לחמו" של דודי, ניצלתי אנוכי. לאחר מחצית השנה- היה עלי לעזור ליהודי זה, שהגלגל התהפך עליו, תנאיו הורעו, הוא הועבר למחנה גרוע יותר ומטה לחמו נשבר.

"הנרות שלא נכבו" - - מרדכי הכהן דויטשר ת"א

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד