בודד אך לא לבד

נס גלוי ארע לי באחת השבתות. כשהגעתי לעבודה בשבת בבקר התפללתי מיד את תפילת יום שבת- קדש, לאחר מכן השתלטה עליי עייפות והחלטתי לנוח מעט. בחצר עמדו ארונות לרוב, סמוכים זה לזה. נכנסתי לאחד הארונות, שקעתי בשנת שבת עמוקה.

בעשר בבקר הגיעה לפתע ביקורת של קצינים גרמניים, אולם אני לא הייתי מודע כלל ל"ביקור" כי הרי הייתי שקוע עמוק בשינה. פתאום נפתח הארון ואני רואה מולי קבוצת קצינים גרמניים...החוורתי כסיד.

טבע האדם כשמעירים אותו בפתאומיות פניו חיוורות כסיד, על אחת כמה וכמה כשהמעירים הם קצינים הצבא הנאצי...

למזלי הרב עמד יחד אתם השומר היהודי הממונה עלינו, ובסכנו את עצמו אמר להם: בחור זה לא הרגיש בטוב הוא פנה אלי ונתתי לו אישור לנוח כאן. הגרמנים הסתפקו בתשובתו, והמשיכו בדרכם...בנס הסתיים האירוע בשלום, אצלם על עבירה כזו חייבים מיתה. חסדי ד' כי לא תמנו, כי לא חלו רחמיו.

אל מנהל העבודה שלנו הגיעה יום אחד הזמנה מיוחדת: איתור רהיט מסוים עבור איש גסטפו בשם ברנד. חרדה מהולה בסקרנות ליוותה אותנו כשהובלנו את הרהיט לביתו. כשהופענו בפתח הבית, קיבל אותנו בכבוד: מסתבר שהלה היה ממונה על חפצי יודאיקה, זאת הסקנו מאחר שביתו היה עמוס בכלי כסף יהודיים, ובמשרדו האישי ניצב ארון קודש קטן מכסף ובו ספר תורה...על זה היה דווה ליבנו, על אלה חשכו עיננו"....לראות ארון קודש וספר תורה הנמצאים בשבי, בגלות- במקום טמא שכזה.

כיוון שעבדתי מחוץ לגטו, שפר מזלי והצלחתי להבריח אוכל ליושבי הגטו המורעבים. זו הייתה סכנה גדולה, ורבים סיימו את חייהם כשנתפסו עם אוכל מוברח באמתחתם. קשרי משפחתי הי"ד עם שכננו הגויים עמדו לי בעת הזאת: גויה פולניה שלפני המלחמה עבדה כשומרת הבניין במקום מגורנו סייעה לי והחליפה עמי אוכל תמורת בדים. את הבדים הבאתי ממחסן שבו הוחבאה סחורה מהחנות של המשפחה, ובתמורה לכך קיבלתי לחם, חלב, ביצים, גבינה ואפילו וודקה הסתדרנו יפה מאוד. ליהודים הייתה -רווחה זמנית.

                                               תפילת אם, ר' נתן גינצברג

הדפסשלח לחבר
עבור לתוכן העמוד