"סוכה באושויץ" – דוד יזרעאל – עדות אישית
צרוף המילים "סוכה באושוויץ" נראה הזוי, אולם בתחקיר מעמיק מסתבר כי הרב מיזליש, ואולי גם יהודים נוספים, נצלו את תנאי השטח המיוחדים והצליחו ליצור סוכה בתוך דרגשים שהוצאו מהצריפים עם בואם של אלפי הנערים. אדלר כתב: " זכורני שהייתי מסופק בכשרותה של סוכה זו, היות שאי אפשר היה לישון בה וזכרתי את ההלכה שסוכה כזו גם לאכילה איננה כשרה. ביום האחרון של החג נכנסתי לסוכה ואמרתי את ה"יהי רצון" שנוהגים לאומרו כאשר נפרדים מהסוכה , ותפילה מיוחדת הייתה בפי, שלשנה הבאה נזכה לשבת כבני חורין בסוכה כשרה".
בין אלו שזכו להיכנס לסוכה ולברך את ברכתה היה דוד יזרעאל בן ה-15. בהיותו דובר גרמנית התמנה לעוזרו של אסיר פולני שעבד בבית החולים במחנה E ובין היתר סייע בחלוקת המזון. את אשר אירע בצריפו בערב חג הסוכות, סיפר לי באותו מפגש מיוחד בירושלים:
לילה אחד, בעודו ישן על הדרגש בקומה עליונה, חש מגע על כתפיו והתעורר. מולו עמד אסיר בבגדי פסים ופנה אליו ביידיש לבקש את עזרתו. דוד לא הכיר את האיש, אך מששמע שהוא "הדיין מוויצן" נהג בו כבוד. הרב לחש: "נערי, מחר סוכות, בניתי סוכה, עזור לי לקיים את המצווה ודאג לי ללחם משנה, ממנו אטול רק נגיסה לצורך הברכה". דוד סיפר: "תחילה, סרבתי להאמין שמדובר בסוכה. סוכה באושוויץ? אך הוא תיאר איך הקים אותה בין הדרגשים […]. ניסיתי לומר שאין בידי לעזור לו, אך הוא התעקש. אז עלה בדעתי לזכות בעצמי במצווה והתניתי בכך את עזרתי. הרב סירב לסכן את חיי: 'אתה צעיר ועליך לחיות'. אך לבסוף נכנע. וכך זכיתי להיכנס לסוכה שהכין. הצדיק התפלל ערבית ואני אחריו, אמר קידוש על החלות, והבטיח לי שבזכות המצווה הזו אנו נשתחרר". בקול חנוק אמר לי דוד: "האמינו לי, גם למשה רבנו לא הייתה סוכה כשרה כסוכתו של הרב מייזליש באושוויץ".
חלפו שנים ושוב נשזר סיפור הסוכה בחייו.
בשנת תש"כ 1960 היה דוד יזרעאל סוחר מצליח בוונצואלה, אב למשפחה צעירה . בהתקרב הימים הנוראים, הוזמן על ידי חברו לקבלת פנים שערך בביתו לרב משיקאגו.
הרב, ניצול שואה הדור פנים, הביא עמו ספרים ונשא שיחת התעוררות לקראת הימים הנוראים. בין היתר סיפר להם שבאושוויץ תקע בשופר, והוסיף: "שם בין הדרגשים הקמתי סוכה, ובעזרתו של נער יהודי שדאג עבורי ללחם משנה, זכיתי לברך 'לישב בסוכה' , כפי שכתבתי בספרי זה, 'שו"ת מקדשי השם' ".
דוד הוכה בהלם. הזהו "הדיין מוויצן", שחזותו אז היתה אז כה שונה? חסר סבלנות המתין לתום השיחה וניגש אל הרב.
-רבי, אני הוא הנער היהודי שהביא את הלחם לסוכה באושוויץ.
הפגישה היתה נרגשת מאד. ובסיומה, העניק לו הרב את ספרו ורשם בשער הספר הקדשה
(בסתר המדרגה, הרבנית א. פרבשטיין)
