חדרי העיון הצנועים עמוסים לעייפה. אנשים עולים ויורדים, מסכים מהבהבים, מסמכים ועדויות, ספרים וחוברות, מוצגים ארכיוניים עוברים מקומה לקומה, ולמטה באולם הגדול שצמוד לבניין גנזך קידוש השם יושבים מאה וחמישים תלמידי ישיבה מאשדוד, מרותקים לסיפור מרטיט לב, סיפור שאותו לא ישמעו בשום מקום אחר.
כל יום ב"גנזך קידוש השם" רוחש פעילות סביב השעון, אבל היום, בערב בין המצרים, התקיימו התרחשויות שאפילו כאן הן נחשבות כיוצאות דופן.
הבוקר התחיל כרגיל בשבע וחצי, עם בואן של עובדות הארכיון ליום עבודה חי, עמוס ואפילו בוער. אין רגע דל בארכיון, שהוא מהגדולים במדינת ישראל. החומרים מתרבים מיום ליום, והם מטופלים, מטופחים, מפוענחים ומתועדים במקצועיות וביעילות.
במשרד ההנהלה עובדים בקדחתנות. התוכניות עם בני הנוער בתקופה הקרובה אין להן סוף, אבל בסוף מגיעים לכולם. המספרים עצומים. מאה ועשרים אלף בני נוער בשנה האחרונה!
עמדות מחשב קטנות מכוסות הררי ניירות צילום, וביניהם רכונים מפענחי מכתבים, עורכים, חוקרים, ספרנים וסופרים. מלאכת קודש מלאכתם. זה אוסף חומר יקר-ערך לערכת לימוד חדשה לבתי הספר ולחיידרים, זה מפענח כתב יד עתיק מתוך ים המסמכים וכתבי היד שבארכיון, ובקרן זווית הספרן מקטלג עוד ועוד כותרים מתוך חמישים אלף הספרים שבאוצר גנזך קידוש השם.
במרכז החדר העמוס עומד אברך עבדקן, אורח ממודיעין עילית, סופר וחוקר במקצועו, ובתוך כל ההתרחשות נמצא אחד מחוקרי "גנזך קידוש השם" שיתפנה להעניק לו שירות אדיב ומקצועי; ייעוץ והכוונה במאור פנים ונפש חפצה.
בקרוב, אי"ה, לעת יוקם הבניין החדש, וכל הפעילות המופלאה הזו תעבור למשכן הקבע הגדול והמרווח, אין ספק שאיש לא יבין איך הצליחו ללהטט כך באין תנאים מינימליים, אבל למרבה הפלא הצפיפות הזו אינה משפיעה כלל על הגידול העצום והפריחה המלבלבת, בכל אגפי "גנזך קידוש השם", בוודאי שלא על הפעילות החינוכית שמתקיימת ברובה מחוץ למתחם, באישור מיוחד של משרד החינוך.
בשתיים וחצי אחר הצהריים חדר הישיבות מתמלא באורחים נכבדים מעבר לים. חברי הנהלת הארכיון היהודי, ה"ז'יך", הוא המוזיאון היהודי הוותיק השוכן בוורשה, הגיעו לביקור ב"גנזך קידוש השם".
שיתוף הפעולה בין שני הגופים הניב כבר תועלת רבה למחקר הגבורה היהודית בימי השואה ולמחקר ההיסטוריה היהודית בוורשה בכלל, וכעת חברי ההנהלה של ה"ז'יך" באים לראות במו עיניהם את פעילות "גנזך קידוש השם" ואת הארכיון הגדול.
במוזיאון היהודי בוורשה גלומים אוצרות יקרים מפז; רבבות תמונות נדירות, מסמכים, כתבי יד, פריטי יודאיקה עתיקים ו"ארכיון עונג שבת" – הארכיון שנכתב במחתרת בימי השואה ואשר עליו נספר ביריעה מיוחדת כאן בשבוע הבא בעז"ה.
בקומה הרביעית ברחוב מלצר מתקבלת שיחת טלפון שמבשרת ואומרת: "האוטובוסים הגיעו".
אלו האוטובוסים של תלמידי ישיבה מאשדוד שהגיעו ליום עיון ולימוד ב"גנזך קידוש השם".
האולם הגדול שצמוד ל"גנזך קידוש השם", מואר וממוזג. התערוכות סדורות "דבר דבור על אופניו"; תערוכות מרהיבות עין ומרגשות. תערוכה אחת מספרת על מנהיגות בימי השואה וממנה ילמדו התלמידים במישרין על מסירותם של מנהיגי הקהילות לצאן מרעיתם בימי השואה, אבל בעקיפין הם יקבלו כאן גם סקירה מהירה וממצה על ההיסטוריה של השואה ומוראותיה.
בצד השני ערוכה תערוכה גדולה ומרתקת על ישיבת חכמי לובלין ועל חייו ופועלו של מייסדה, הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין.
מוזיקה שקטה מניגוניו של רבי מאיר שפירא תתנגן באולם, זו התוכנית, עד השקיעה, כי בשבעה עשר בתמוז כבר אין מוזיקה.
במרכז התערוכה ניצב דגם גדול ומואר של בניין ישיבת חכמי לובלין – יצירה מרהיבה שנבנתה, יצירת אומנות מושלמת ומדויקת שאי אפשר להתעלם ממנה.
האוטובוסים הגיעו והמרצה הראשון, הרב יעקב רוזנפלד, מקדם את פני התלמידים ומסייר אתם בתערוכה. מאות התלמידים יושבים פעורי פה לסיפוריו של המרצה, שמשלב בהרצאתו פריטים מאוצר הארכיון. כשהמרצה מראה לנערים את התפילין שניצול השואה שלף מראשו של קדוש יהודי מתוך ערֵמת הגוויות, תפילין מיניאטוריות כשרות ומהודרות שהגיעו באורח פלא ל"גנזך קידוש השם", הנערים מתרגשים ודומעים. גם השופר שהתגלגל במחנות והגיע לכאן מוצג לפניהם תוך כדי סיפורים מרטיטי לב שכובשים את לב הנערים ומחדירים בהם מסרים שייחרטו בליבם לעולמים.
המרצה מתאר בפני התלמידים את ההווי של ישיבת לובלין ומראה להם מסמכים נדירים מחיי הישיבה ותלמידיה, כמו את סדר הלימוד, המבחנים וכו', והתלמידים אינם יודעים את נפשם מהתרגשות.
אחרי הפסקה קצרה מגיע המרצה הרב יהודה מרקסון שליט"א, ובגישתו המיוחדת ומאירת הפנים הוא מספר לנערים את סיפורי הגטאות והמחתרות היהודיות. דבריו, שלוו במצגת מושקעת, גרמו למאות התלמידים לדמוע ולהפנים את עוצמתה של הרוח היהודית, רוח האמונה והתקווה שכה אפיינו את דור קדושי השואה וניצוליה, שאנו כה שואפים ללמוד מהם ולהידבק בהם ולו במעט.
שעות ארוכות יושבים הצעירים, ולמרבה הפלא אינם מראים אותות של חוסר עניין או איבוד סבלנות. הם צמאים לשמוע עוד ועוד, כי הדברים מרתקים וצורת ההגשה של אנשי הצוות החינוכי של "גנזך קידוש השם" מדהימה ומופלאה.
כבר שקעה החמה, ובאולם הגדול התאורה כהה וכבדה, והמרצה הרב אברהם הורונצ'יק שליט"א בסגנונו המיוחד ודיבורו הכובש מספר על המחנות וגילויי גבורת הרוח בהם, הוא מתאר את הנסיעה בקרון, ומסביר את סוגי המחנות, ואת סדר היום של האסיר במחנה.
בדרכם חזרה הנערים יושבים באוטובוסים אפופי דממה, מכונסים. אין עצבות שורה על פניהם כי ההדרכה של "גנזך קידוש השם" אינה כוללת תיאורי זוועה טרגיים, אבל להרהר מותר להם, ואפילו מומלץ. כי הדור החדש אינו מכיר כבר את השואה ואין כמעט ניצולים שיספרו עליה, ואת הסיפור הזה הם חייבים להכיר, ואותו בשום מקום הם לא ישמעו כפי שישמעו אותו ב"גנזך קידוש השם".
ולמעלה, בקומה הרביעית, בחדר הישיבות, אורחים רמי מעלה יושבים לערב מיוחד, ליל שבעה עשר בתמוז ב"גנזך קידוש השם"…
סביב שולחן גדול יושבים שר החינוך מר יואב קיש ופמלייתו, שר השיכון הרב יצחק גולדקנופף ופמלייתו, הרב חנוך זייברט מ"מ ראש עיריית בני ברק ועוזריו, הגב' ליאת סלמון מפקחת מה"ד במשרד החינוך, הרבנית אסתר פרבשטין מ"גנזך קידוש השם", חברת הנהלת ועידת התביעות, הרב משה חיים לאו – רבה של נתניה, וחבר נשיאות "גנזך קידוש השם", הרב דוד סקולסקי נשיא "גנזך קידוש השם", הרב צבי סקולסקי המנהל והגב' רחל יוד יו"ר ההנהלה, וראשי מחלקות הארכיון והחינוך של "גנזך קידוש השם".
במסך מוקרנות עדויות מרגשות מתוך מאגר העדויות הגדול של "גנזך קידוש השם", ומושמעות סקירות על הפעילות הענפה שגדֵלה בצעדי ענק. הקהל יושב פעור פה, מופתע ומרוגש. איש מהאורחים לא שיער מה קיים במשרד הצנוע הזה ומה מתרחש בין כתליו ובעיקר בהשראתו, מחוצה לו.
בעיקר התרגשו הנוכחים לשמוע מפי הגב' טובה פרל, רכזת החינוך המיוחד ב"גנזך קידוש השם" על הפעילות הנפלאה והייחודית בקרב אוכלוסיות הילדים המיוחדים בערים שונות בארץ.
מדברים על הבניין החדש שהולך ונבנה, ואז נעמד הגאון רבי משה חיים לאו שליט"א ומגולל, לראשונה, סיפור מרטיט לב שהתחיל בקרקוב בשנת 1940, והסתיים כאן, בישראל, בנתניה, בשנת 1991. הסיפור לא הותיר עין יבשה, והוא בעצם היווה את אות הסיום לערב מרגש ומלא תוכן זה.
הסיפור המרגש ראוי לו להיכתב כאן באתר ביריעה נפרדת. בעז"ה בשבוע הבא.
