הוצאה לאור

זהו ספר תולדות אדם. אך יותר מכך, תולדותיה של תקופה

מתוודעים אנו לחיי היהדות התוססים בפולין, ערב החורבן הגדול. נודדים עם קורבנות האימה על פני אירופה הדוויה, העולה באש תופת אל תוך האופל והשכול, מלווים מתי מעט מהם פצועים ורצוצים לחירות. יחד עם הניצולים, הננו פוסעים על גלי האפר והגחלים הלוחשות והבוערות תחת רגליהם, משתתפים בבניין עולם יהודי המתחדש כקדם.

פאר היצירה- בארץ ישראל. שם נבנה מרכז התורה בהיקף ובממדים שלא נודעו לאורך דורות!

במרכז הבניין הרוחני, ניצבת שוב ממלכת הקודש של בית גור. בכול המזרח של אמני היצירה- הרה"ח ר' מניס זיטניצקי ז"ל- האיש שמעשיו הם ספר שלם ויותר מכך.

"אלה שלא נכנעו" – בשם זה הכתיר  הסופר והחוקר ר' משה פראגר ז"ל  מייסד  "גנזך קידוש השם" את ספרו התיעודי בו מתוארת קבוצת גיבורי – רוח אשר היוו תנועת מרי בגטאות ובמחנות המוות. גם שם מסרו הם את נפשם, לשמור על צלם אנוש ברמה הגבוהה ביותר.

אחד מבין  הקבוצה הקדושה הזו היה הרה"ח ר' נחמיה בלושטיין ז"ל עליו נסוב הספר "המה ינחמוני". כעוצמת גבורתו הרוחנית של ר' נחמיה, כך גם עוצמת צניעותו. הוא לא הרבה  לספר על פעולותיו הברוכים. הוא לא חש שלזכויותיו נזקפים מעשי חסד נשגבים. המעט מגדולתו מובא בספר. את אשר ספרו עליו חבריו שעברו יחד עמו את שבעת מדורי הגיהנום, וידידיו שהטו שכם עמו לקומם ההריסות ולהחיות עם רב.

"המה ינחמוני", הנו ספר יחודי המתמצת מסכת חיים על קידוש ה' של אודים מוצלים מאש, ששרדו את התופת, ויכלו לה.

שלושים שנה לאחר פרסום ספרו "בגיא צלמות" מגיש הרב סיני אדלר (פראג – טרזין – אושוויץ – אשדוד – ירושלים) לקט מהרהוריו בשאלות אמונה בעת השואה ואחריה.

העדות מכלי ראשון, כשהיא משולבת בפרקי הגות, מהווה יצירה ייחודית, הכתובה מנקודת מבטו של איש אמונה ותלמיד חכם ידוע. כבוד הוא לגנזך קידוש השם להוות אכסניה לכתבים אלו.

"הנרות שלא נכבו"- עדותו של ר' מרדכי דויטשר  ז"ל, חוליה נוספת מצמררת ומרתקת בשרשרת העדויות, המותירה את הקורא נפעם אל מול עוצמתה של גבורת הרוח היהודית בתקופת האופל בשואה.

רק מי שציר חייו הפנימי מבוסס על אדני אמונה  לוהטת, מסוגל לפסוע בתוך התופת הנאצית בגבורת נפש כפי שעשה זאת הרה"ח ר' מרדכי דויטשר ז"ל.

"גנזך קידוש השם" מתכבד להגיש את העדות, כפי שנכתבה בדם לבו של הרה"ח מרדכי ז"ל, ספור הגבורה בשואה. ולא פחות מאלף סיפור הגבורה של התקומה. פרק הסטורי מזהיר של הרתמות הניצולים לפעילות ועשייה מיד לאחר החורבן להחזרת חיי הרוח וצלם אנוש לאודים העשנים שעלו מן האפר.

"הנרות שלא נכבו" – השמן כלה, אך הנרות ממשיכים להאיר, לדורנו ולדורות הבאים.

סיפור חייו המופלא של ר' נתן גינצברג ע"ה אשר בכח האמונה והבטחון בה' יתברך, שרד את התופת בשנות השואה האיומות.

וכך כותב ר' נתן בספרו:

תפילתה של אמי מורתי הי"ד, ימים ספורים לפני שנלקחה למחנה ההשמדה. אודותיי – שיישאר שריד ופליט  ממשפחתה. הדהדה באזני וממנה שאבתי עידוד רב ותקווה גדולה בכל תחנות המוות שעברתי. ברור היה לי לאורך כל הדרך כי "תפילת אם" – אמי מורתי – לא תשוב ריקם

נכתבה בשנת תשכ"ז כקינה עבור חבורות לומדי "המשנה היומית" וצורפה להוצאה המיוחדת של משניות מטעם מפעל ההנצחה לקדושי השואה.

אין אנו מתיימרים בזאת להספידו ולו במעט, וכבר אמרו חסידים  "את כ"ק מרן ה"פני מנחם" יכול היה להספיד כראוי רק ה"פני מנחם" בעצמו…"

לקט זה הוא "שיירי דמעה", השיריים – דאס נישט אויסגעוויינטע – כמטבע שטבע מרן  זצוק"ל במשאו המפורסם במלאת שלושים להסתכלות כ"ק מרן ה"בית ישראל" זצוק"ל.

מי יתן והיה ספר זה מזכרת לחייו מלאי ההוד ולהסתלקותו הפלאית, ויהיה לנו צין דרך בהשתוקקות לנגיעה בדרכיו.

                            ט"ז אדר א'

                            המלקטים

יומנו של הרב משה יהושע אהרונסון זצ"ל מסאניק- פתח תקוה, שגלה בימי התופת עם קהילתו  למחנה העבודה קונין, כשהוא משמש משענת רוחנית ומוסרית. שם באישון לילה, העלה את קורותיהם, בזמן הוויתם, למען לא ישכח מעשה עמלק, ומסרם למשמורת בידי פולני..

זכרונות הרב, אשר העלה על הכתב מיד לאחר השחרור, בהיותו שריד מעיר, כאשר סבר כי עלי היומן אבדו. פרקי חייו מאז כיהן כרב צעיר בסאניק, דרך נתיב היסורים במחנה קונין, ובכור הברזל של אושוויץ…

פרקי הגות והשקפה על השואה, המתייחסים לקשת רחבה של סוגיות ושאלות קיומיות…

צרור עלי מרורות בסגנונם המקורי, מסמכים המהווים תיעוד הסטורי נדיר, המשקפים במבט יחודי את המאורעות מנקודת מבטו של רב בישראל

מסע מרתק, לעולמה של מורשת. מסורת בית אב ואם מהעיר ווארקא שבפולין, שנשאה עמה הרבנית מרת חוה שאשה ליברמן. עמם צלחה את אימי הכיבוש הנאצי, את ימי הזעם בגיטאות , ביערות ובמחנה ההשמדה אושוויץ, במסירות נפש ובגבורה עילאית.

בין דפי הספר מתועדים גילויי מסירות נפש מדהימים. עובדה אחת מני רבות: לאחר טלטולי דרך ביערות הגיעו לבית כומר ש"דואג להם" , ונסה להעבירם על דתם. עקב סירובם , הושלכו למחנה אושוויץ. רק בזכות אמונה טהורה, חינוך שורשי, שספגה בבית אביה הגדול, אחד מראשי קהילת וורקא, הרה"ח חיים בער ורעיתו מרת עטיל, ובעקר סיעתא דשמיא, זכו לשרוד ולעבור את הכל.

פרקי ספר זה עשויים למלא תפקיד חינוכי  ראשון במעלה בהעברת מורשת העבר לדורות הבאים, בהתבוננות בדרכי ה' ונפלאותיו לבני אדם, ובודאי ישמשו דברים השמורים ומתועדים כאן "למען ידעו דור אחרון".

בגיל שמונה גילתה שושנה שנקר (חן) שהיא לא בת יחידה. לאמה הייתה בת שרה'לה, שנרצחה בשואה, והיא בת ארבע וחצי. גם לאביה היו אשה וילדים וכולם נרצחו. אמה, בלה בר לבית שרפהרץ, שכלה אחים ואחיות עוד בהיותה נערה. במלחמה- אחרי שנלקחו ממנה בתה, בעלה והוריה על ידי הנאצים בגטו ורשה. עברה את המרד, ואחר כך את המחנות מיידנק, אושויץ ו"צעדת המוות".בעזרת אמונה ותעצומת נפש מיוחדות במינן שרדה ויכלה לכל תלאות חייה.

בספרה "את נשארת שם" מספרת שושנה, עיתונאית כלכלית ובת "דור שני" גאה את סיפור "מחתרת הלומדים" ואת סיפור הדור השני. זהו סיפור רווי סבל ויסורים אך גם מלא אמונה ותקווה, שמתחיל בחיים החסידיים התוססים בפולין שלפני מלחמת העולם השניה, עובר במדורי הגיהונום של השואה, ומסתיים – ובעצם מתחיל מחדש – בישראל.

יריעת הספר שלפנינו מגוללת סיפור חייו של נער יהודי אשר חי  חיי ילדות מאושרים ותוססים בעיירה סעקעלהיד באזור טרנסילבניה בחיק הוריו המסורים. וכתלמיד מן המניין בישיבה המפוארת והמפורסמת ששכנה בה, ישיבת "אמרי יהודה" שבנשיאותו של הרב רבי יהודה הלוי ראזנער הי"ד.

אולם אימי  מלחמת העולם השנייה הפכו את חייו למסע יום יומי של חיי יגון ואנחה מלאי תלאות ושכול, פחד וחרדה על כל צעד ושעל, בגטאות שונים ולאחר מכן במחנות אושויץ, בוכנוולד, מגדבורג, וצעדות מוות בסוף המלחמה

בניסי ניסים זכה לשרוד בחיים, ויחד עם אחיו שבו הביתה  שבורים ורצוצים בגופם אולם איתנים בנשמתם. בדרכו לארץ ישראל שוב נחתו עליו צרות חדשות כשהוגלה לקפריסין. שם שהה יותר משנה, עד שזכה בחסדי ה' לחון את ארץ הקודש ולבנות בה  את ביתו על אדני התורה היראה והחסידות, תחת  צילם של מרנן בעל  ה"אמרי חיים ובעל ה"ישועות משה" מויזניץ.

בין דפי הספר  יוכל הקורא להתרשם במידע על אילן היוחסין של המשפחה. ולהציץ על חיי היהודים בקהילות השונות טרם פרוץ השואה, כשהחומר מתועד במסמכים ותמונות- בחלקן נדירות אשר יאירו אור לזכרם הטהור.