רשמי ערב מיוחד לזכרו של הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין, עם פתיחת אירועי שנת המאה לרעיון ה"דף היומי" ב"גנזך קידוש השם".
מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.
בינות לכרמים היפהפיים של יקבי ברקן התוחמים את "יער חולדה" מצפון וממזרח, לאור נרות חלב עבים, גבוהים ומהבהבים כמו פעם, ולקול צלילי כינור נוגה המהלך בין מוצגי התערוכה המרגשת, המרטיטה לבבות, התערוכה שלא הותירה עין יבשה – נערך ערב הזיכרון לגאון רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין, בפתיחת שנת המאה לרעיון הדף היומי.
בהנהלת גנזך קידוש השם תכננו לפתוח את אירועי שנת המאה בערב מיוחד שיותיר חותם עז על משתתפיו, אולם לתוצאה כמו זו שהייתה, איש מהם לא ציפה. האווירה הייתה מרוממת, הרגשות גאו, הלבבות רעדו, ורוחו של הרב הגדול ששינה את העולם בחזונו ובמנהיגותו הייתה חופפת על פני קרחת היער, אם ניתן לקרוא כך לאי השלווה שנמצא ממש כאן במרכז אך דומה שנעתק ממחוזות אחרים לגמרי. זו אינה קרחת יער, כי הכרמים שמסביב מבדילים בין היער לבין גינת הפרחים הקסומה המוקפת בדקלים גבוהים ואגמי מים מתוקים, אולם השקט, השלווה, האוושה השקטה, ההד שמגיע מרחוק, האוויר הנקי שמתדפק בעדינות על הראש מכל עבריו, כמו מנסה להיכנס פנימה ולהחיות את כל האיברים הפנימיים במשב מרענן אך אינו מוצא את הפתח, משווים למקום, לפחות לפי חלק גדול מאלו שהיו שם, תחושה של "קרחת יער" שאיש עדיין לא דרך עליה ולא הרס את הבראשיתיות שבה.
לפתע, כמו מתוך האפלה, הופיעה דמותו הנאה והאצילית של רבי מאיר שפירא, שחורה, נאה וטמירה. והנה העיניים הגדולות, חולמות, מהרהרות ומאירות, העיניים המפורסמות של רבי מאיר שפירא שהביטו מבעד למסכים משוכללים על הקהל הרב והמגוון שהתאסף לשמוע וללמוד על חייו ומורשתו של רבי מאיר שפירא.
היו שם חסידים וליטאים, היו שם חרדים וחילונים, היו שם הוגי דעות, אנשי חינוך, נציגי ארגוני הנצחת השואה מכל העדות והחוגים, היו שם מדריכים ומשפיעים מכל הגילים ומכל הסוגים, ואז, לערב אחד כמו הוסרו כל המחיצות וכולם באו להתבונן בדמותו רבי מאיר שפירא, לדבר על שלל מרכיבי האישיות המפורסמת הזו שהפכה לסמל, וגם, לשתוק… ללמוד בשקט, לקרוא את החומרים המרגשים, לראות את המוצגים, ולהבין את כוח חזונו של איש אחד, איש שחלם ולא הפסיק לממש עד נשימתו האחרונה.
מקהלת מלכות החסידית המקצועית עמדה בקרן זווית, מלווה בצלילי קלידים וכינור, ושוררה את ניגוניו של רבי מאיר שפירא זצ"ל מלובלין.
וקבוצות קבוצות עמדו המשתתפים והתבוננו בתערוכה הנפלאה שהייתה מחולקת לכמה מדורים. יוזמותיו ומפעלי חייו של הרב הנערץ הוצגו בצורה אומנותיות וכובשת לב גם באמצעים ויזואליים וטכנולוגיים משוכללים.
במדור "אור מלובלין" הוצב דגם מרהיב של בניין הישיבה המפורסמת בעולם. החלונות של הדגם, המוקטן אך מדויק לפרטי פרטים, היו מוארים בתאורה ייחודית, ולידו הופיעה סדרת תמונות בשם "אור התורה" ובה תצלומים מהווי תלמידי ישיבת חכמי לובלין ותלמידיה.
במדור "אור התורה" הופיעה סקירה על מפעל הדף היומי, בליווי תמונות היסטוריות של שיעורי הדף היומי לפני השואה, הסיומים הראשונים, והווי הדף היומי בקרב שארית הפליטה.
במדור "כתר תורה" הוצבו תמונות של תלמידי הישיבה וקטעי עיתונות בעברית, ביידיש, באנגלית ובפולנית המתארים, בזמן אמת, את הישיבה ההיסטורית, הטובה בעולם, ואת הישגי התלמידים העילויים ששם יצא להם כמיטב לומדי התורה בעולם כולו.
בזווית מוארת בתאורה עתיקה, כתומה ומעט כהה, נראים גדולי ישראל בביקוריהם את הישיבה ואת מנהיגה הנערץ; נראה הרבי מנובומינסק, הרבי ממונקאטש, הרבי מטשורטקוב, הרבי מראדומסק ועוד.
הצדיקים נראים מטיילים בנחת עם ראש הישיבה בין אילנות עבותים, אשר יחד עם עלוות העצים והצמחייה המיוחדת שמכסה את הגן הקסום שבפאתי "יער חולדה" מחיים הם את הימים הרחוקים ההם ומכניסים את הקהל הדומם לאווירה ייחודית שאין דומה לה.
סטנדר ייחודי עומד ניצב במרכזו של הגן, לא הרחק מאגמי המים, ועליו ניצבת גמרא עתיקת יומין. מסכת נדרים היא הגמרא הזו, והיא משכה אליה אינספור עיניים ולבבות, כולם עמדו מעליה והתקשו להיפרד הימנה.
מסכת נדרים היא המסכת שנלמדת כעת בדף היומי, והגמרא הזו, שהובאה הנה לפני עשרות שנים מגרמניה, נדפסה במחנה "פערנוואלד", בשנת חמשת אלפים ושבע מאות ושש. בשנת תום המלחמה.
ובעמוד השער, תמונה של "צריף העבודה שבו למדנו, ישבנו והתפללנו בחשאי", ולמטה, בתחתית העמוד מופיע הפסוק "כִּמְעַט כִּלּוּנִי בָאָרֶץ וַאֲנִי לֹא עָזַבְתִּי פִקֻּדֶיךָ".
מצד ימין של הגמרא הזו ניצב מדגם מייצג מתערוכת תחרות כרזות על לימוד התורה בשנות השואה, מבית היוצר של גנזך קידוש השם, מהאירוע הגדול לבנות הסמינרים שנערך לפני כמה שנים. הכרזות שנבחרו הן מוצגי אומנות מרהיבים על הפסוקים "כִּי לֹא תִשָּׁכַח מִפִּי זַרְעוֹ", "עַם קְשֵׁה עֹרֶף", "לוּלֵי תוֹרָתְךָ שַׁעֲשֻׁעָי אָז אָבַדְתִּי בְעָנְיִי" ועוד.
הכרזות האלו זכו לתשומת לב רבה מצד כל המשתתפים, וייחוד אלו שעדיין אינם שומרי תורה ומצוות, שהתרגשו מאוד מהכרזות ומההסברים של המרצה הרב יעקב פרידלנד, מהצוות החינוכי של גנזך קידוש השם, שהיה מופקד על הדרכת התערוכה, בסיוע אנשי צוותות החינוך וההפקה של גנזך קידוש השם.
בין התמונות המוגדלות והאיכותיות שהוצגו בתערוכה משכה תשומת לב רבה תמונתו של וועלוועלע כהן, ילד בן 11 שנבחן על חמש מאות דפי גמרא, והישיבה דאגה לצלם אותו ולהפיץ את דמותו ואת מעשיו… מה היה סופו של אותו וועלוועלע? לכאורה זהה לסופם המר של רובם ככולם של הבחורים שנראו שם בתערוכה בעשרות תמונות ובקטעי מולטימדיה משוכללים, ה' ייקום דמם.
דמותו של הבחור החסידי טהור המבע, ניצב במרומי הסולם ב"בית עקד הספרים" ומעיין בספר כלשהו, שוכח היכן הוא נמצא ובכלל באיזה עולם הוא, עוררה גם היא הדים, כמו גם דמותם של שני חבריו שעמדו למרגלות אותו סולם, גם הם "עיניהם כיונים על אפיקי מים", מרפרפים בריכוז בספרי עיון, נמצאים הם בגן עדן עלי אדמות, ואינם מעלים על דעתם שבעוד שנים ספורות הם אכן ישבו בעולמות העליונים, מקום שבו "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיוו השכינה".
מקהלת מלכות עם הכינור העצוב ממשיכה לנגן את ניגוניו של רבי מאיר שפירא, "אִם אָמַרְתִּי מָטָה רַגְלִי חַסְדְּךָ יה' יִסְעָדֵנִי", שירו הנוגה מחד גיסא והאופטימי מאידך גיסא של "הרב מלובלין", ולאור הנרות מתבלטת תמונת "בית החולים" (דער שפיטאל) של ישיבת חכמי לובלין… כן! בית חולים היה שם, ובתמונה רואים בחור יושב על מיטה, זוכה לטיפול איכותי מהצוות הרפואי של הישיבה…
ומהמסך המשוכלל כמו בוקעת פתאום דמותו של "העיתונאי משה פראגער" כשהוא מראיין בבניין הישיבה את הגאון רבי מאיר שפירא… לימים היה זה ניצול השואה, הסופר והחוקר ר' משה פראגר ז"ל, איש החזון והמעש, שהקים את גנזך קידוש השם, ולזכותו נזקפת כל הפעילות הגדולה והמסועפת של אגפי גנזך קידוש השם.
מסתיימת לה שעה ארוכה של קורת רוח והתרגשות מסוג שאינו מצוי, והקהל מתכנס לסעודת מצווה באולם של יקב ברקן, אולם שכולו מוקף חביות יין עתיקות ימים, ומעוצב בצורה ייחודית מרהיבת עין.
האירוע היה מרומם ומרגש, ובינות לדבריהם של הנואמים המכובדים שהאירו זוויות בדמותו של המנהיג הגדול רבי מאיר שפירא הנעים ילד הפלא בנצי קלצקין בניגונים יהודיים וריגש את הנוכחים.
דברים נשאו הרב צבי סקולסקי, מנהל גנזך קידוש השם, שאף הנחה את האירוע, הגאון רבי משה חיים לאו, נכד אחיו של רבי מאיר שפירא, שסיפר זיכרונות מבית אבא, והרב ד"ר משה פינצ'וק, מייסד מאגרי מידע לתלמוד הירושלמי וראש המרכז למורשת ישראל האקדמית נתניה, בהרצאה מאלפת על רבי מאיר שפירא ומפעליו, הדף היומי והישיבה הגדולה. הרצאתו לוותה במצגת מרהיבה וזכתה לקשב רב ולהערכה רבה.
בשיאו של הערב היה סיום מסכת מתוך גמרא קטנה ועתיקה ששרדה את השואה. גמרא שממנה למדו יהודים במצור ובמצוק. עין לא נותרה יבשה עת בן ניצול השואה הרב אהרן ציטרין מארצות הברית אמר את הקדיש מתוך גמרא זו.
לאחר הסיום הסכיתו הנוכחים להרצאה נפלאה מפי הרב ישראל גולדווסר, מבכירי המרצים החינוכיים בגנזך קידוש השם.
עוד נאומים נישאו מפי נציגי ארגוני הנצחת השואה, והנוכחים, שכאמור באו מכל קצות הקשת בארץ ישראל, זכו לשעות של קורת רוח והעשירו ידיעותיהם בנושאים מרתקים ומרגשים יהודיים אלו.
בשעת ליל מאוחרת התפזרו קרוב לשלוש מאות משתתפי הערב המיוחד לזכרו של רבי מאיר שפירא, איש איש לעירו ולמקומו, אבל רושמו של הערב המרגש הזה לא יישכח מליבם לעד.
