הוצאה לאור

חנה רוטנברג חוותה ילדות מאושרת באנטוורפן. עם חופשות קיץ על שפת הים בהולנד, נסיעות ברכבת לאלפים השוויצרים, ובגדים יפים מאוד שמצטלמים איתם על הספה בסלון. אבל היה וילון באמצע הבית. באמצע החיים. באמצע הכל. ואף אחד לא ניסה להתקרב אליו. זה היה וילון אזהרה. מאחורי הוילון יש משהוא נורא שאסור לילדים לדעת עליו.

ויום אחד, כשחנה עוזבת את הבית החם, מתרחקת מההורים היקרים ומקימה את ביתה בארץ ישראל על מי מנוחות, הוילון נפתח לו מול פניה ההמומות, והיא נחשפת לסיפור של ההורים שלה- הסיפור שמעולם לא ידעה- והוא הפך עליה את עולמה.

חנה רוטנברג בת הדור השני לניצולי שואה מפולין, שעברו את כל שבעת מדורי הגהינום יוצאת למסע מעולם אחר עם קבוצת סטודנטיות ישראליות, מטעם ארגון "נפש יהודי", ושם היא מניחה עקבות על השביל של הוריה ומספרת מחדש את כל מה שמעולם לא ידעה.

זהו סיפור אמיתי ומדויק . רצוף בגבורת נפש ובגדלות רוח. סיפור על אנשים שחצבו דרך בלתי אפשרית בעומק התהום והניחו אותה אחריהם עבור מי שרוצה לזכות לצעוד בה.

חנה רוטנברג מרצה מוערכת בנושאי שואה ומלווה מסעות לפולין. יוצאת עם הסיפור האוטנטי שכל אחד חייב לעצמו, לילדיו ולחייו.

במהלך השנים עמדו גדולי ישראל על המשמר וקראו בשם ה' בכל עת שראו לנכון לעשות זאת. בספר זה רוכזו כל הקולות הקוראים בשם ה' בארץ ישראל בדמות מאמרים, קטעי הגות ופנינים המסודרים לפי מדורים שמטרתם אחת: לשפוך אור של אמת על הסוגיה העדינה והמורכבת ששמה ארץ – ישראל.

תפילתנו שהעיון בדבריהם של מאורי עולם יתרום לגיבוש מבט נכון וברור , ויקנה יכולת הבחנה בין שטחיות לבין תורת אמת בסוגית ארץ ישראל.

זכרונותיה המרתקים והמחנכים כאחד, של הרבנית מרת איטה בת שבע שוורץ ע"ה על יהדות התורה בליטא שלפני שקיעת שמשה, ועל ניצוצות זוהרים ככוכבים בלילה שהאירו בתוך עצם אפלת החשיכה הגדולה שידענו בגלות המרה. נכתבו כפי שספרה לבני משפחתה בעצמה, ובסוף ימיה אף הסכימה לפרסמם. והם גם זכרה: גדלות וגבורת הנפש של בת ישראל, אשר קמה וגם ניצבה מחינוך בית ההורים, ומצירוף וחישול נסיונות קשים מנשוא, במצבים  רחוקים מכל דמיון.

מתוך ההקדמה לספר: את ספר זכרונותינו זה כתבנו למען ילדינו, כדי שיוכלו לקבל תמונה ברורה על מה שעברנו בשנות הזעם ואיך נצלנו בס"ד. כדי להודות להשי"ת על גילויי ההשגחה הפרטית  בקורותינו בימי השואה..

על כן שמנו לנו למטרה, לספר בספר זה את קורות משפחתנו בתקופה הנוראה אשר באה על יהדות אירופה, ולתאר במקצת את שרשרת הניסים והנפלאות שליוו אותנו בכל יום, ובכל שעה, מאז פרוץ המלחמה באלול תרצ"ט ועד הגיענו אל המנוחה והנחלה בארץ ישראל בראשית שנת תש"ו. בין היחידים שהציל הקדוש ברוך הוא מגיא ההריגה, הייתה משפחתנו, אבא אמא ואנחנו שלוש בנותיהם, אשר ראינו ברור "כי מלאכיו יצווה לך לשומרך בכל דרכיך"

אנו תקווה כי בין השיטין- בין נס לנס שנעשה לנו, כמשפחה בודדת – יחושו בנינו גם הם מקצת מגודל האסון שפקד את כולנו באובדן כלל ישראל, שהושמד במיתות משונות האכזריות בשואה הנוראה , ובני משפחתנו המורחבת בתוכם

האחיות לבית ארנברג: שרה פרנקל, ליבר מרים ארליך, ריבה אברמוביץ.

וכך כותב בהקדמה לספר  ר' יחיאל גרנטשטין:

לא קלה הייתה מסכת חייה של  סבתא (גב' מלכה לבית פינקלר בתו של האדמו"ר מראדושיץ הי"ד)

היא עברה את שבעת מדורי הגיהנום בשנות השואה האיומה. יצאה משם כשגופה שבר כלי, אך רוחניותה איתנה כסלע וכצור חלמיש. ומיד באותם ימי בראשית שאחר המבול נרתמה למשימה ביחד עם אותם קומץ שרידים שחשו את גורליות השעה והחלו בארגון חיים יהודיים, תורניים, במסירות נפש, בלהיטות להפיח חיים בעיניהם הכבויות של ניצולים גלמודיים. של ילד ועוד ילד יהודי שהובאו מתוך המנזרים מבין הכפרים הגויים, שם הוחבאו בימי התופת, סבתא טפלה בהם כמו אמא שילדיה האבודים הושבו אליה.

היות וכל אותה תקופה של ימי בראשית היא תקופה מופלאה, הרגשתי שכדאי להרחיב ולשלב גם תיאור של כל אותה עשייה בראשיתית שסבתא הייתה חלק ממנה.

"מי יעלה לנו השמימה" – הוא ספורו המופלא של ר' מוטל גוטרמן ז"ל  המספר אותו בפשטות ובתום ושוזר אותו בפניני  אמונה ויראת שמים.

ר' מרדכי(מוטל) גוטרמן – נער צעיר לימים, הושלך אל מערבולת המלחמה, השנאה וההשמדה, וכל אשר היה מוכר, ידוע ובטוח בעולמו, הפך באחת לנחלת העבר .בתוך טירוף המערכות הזה, כשהעבר כולו נעקר, ואילו ההווה והעתיד ניצבים כל העת בסימן שאלה – עומדים למבחן אמונתו והערכים היהודיים שעליהם גדל. האם ישרדו את הטלטלה?

האם יש אפשרות להישאר אדם, ולגדול, ולהיות יהודי שלם בגטאות, במחנות הריכוז וההשמדה ללא אב ואם ומורה דרך? וכיצד ניתן  ללא הרף חשבונו של עולם- בעולם שכה שינה פניו?

זהו סיפורו של הנער שהפך לאיש, ואמונתו, יראתו ותלמודו – בידו.

בפרקים שלפנינו מתוארים שנות  נעורים פוריות בעיירה סאמריין שבסלובקיה עד פרוץ המלחמה, ואת מסורת ומורשת בית הוריה.

במסע מרתק היא סוחפת אותנו פנימה לתוך אימת תקופת השואה בתיאורים חיים ואותנטים מלב לבם של הגטאות. מחנות העבודה, וצעדות המוות. במטרה לפרסם לדורות הבאים את הניסים הגדולים שליוו אותה בכל צעד ושעל, את גבורת הרוח היהודית בקיום מצוות ומנהגי ישראל בחירוף נפש בתוככי התופת הנאצית.  עד שזכתה לצאת מאפילה לאור גדול, להתאושש, ולהקים חיים חדשים בארץ ישראל כמסורת  האבות, פאר תחת אפר.

התמודדות איתנה זו מסמלת את חוסנן וגבורתן התמימה של  בנות ישראל הצדקניות בחשכת עמק הבכא, באמונה תמימה וזכה, וברוח יציבה, אשר בוודאי תמצא מסילות ללב הדור החדש שקם על תלי האפר העשנים.

הרב יצחק מאיר שימש כחבר מפקדת הגנה בגוש דן. ממיסדי השרות הדתי והרבנות הצברית, סגן אלוף ומ"מ הרב הראשי לצה"ל.

וכך כותב בהקדמה לספר:

"לא בחיל ולא בכח- כי א ברוחי אמר ה'…."(זכריה ד')

פסוק זה ליווני מאז החילותי למלא את שליחותי בשירות הדתי ועד אשר סיימתי את תפקידי ברבנות הצבאית. ידעתי, כי תפקידו של צבא ישראל להגן על הבנים השבים לגבולם לחונן את עפרות ארצנו הקדושה ולכונן בה חיי יהדות . נגד עיני ניצב הפסוק: "כי ה' אלוקיך מתהלך בקרב מחנך להצילך ולתת אויביך לפניך" אולם זאת בתנאי ש"יהיה מחניך קדוש".

מתוך תחושת אחריות כבידה \ לקדושת המחנה , קבלתי על עצמי את המשימה להיות שותף בכל העשייה הגדולה של השירות הדתי ולאחר מכן הרבנות הצבאית. את השליחות הקשה הזו, שהוטלה עלי בהדרכתם ובהכוונתם ובברכתם של גדולי ישראל צ"ל השתדלתי למלא בכל התנאים ובכל המצבים, ולאחר יובל שנים, ניתן לומר כי עמדנו במשימתנו הקשות וקידשנו שם שמים ברבים, כשהסיסמא "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוחי אמר ה' צב- אות"- ליוותה אותנו על כל צעד ושעל.

תולדותיו  מדותיו ותורותיו של כקש"ת

מרן רבי אברהם מרדכי אלתר

זכר צדיק וקדוש לברכה

הרב מאיר להמן רבה של מינץ מגדולי חכמי אשכנז בדורות  האחרונים. כמשקל נגד המהרסים הרפורמים. נטל הרב הדגול כצורך השעה את עט הסופרים המבורך בידו , כדי להציל  את בני הנוער משדה זרים. הוא ראה לנכון להקדיש מזמנו היקר לכתיבת סיפוריו הנודעים על רקע התקופה וההיסטוריה.

ספורים אלו שיפים היו לשעתם, לקרב את הצעירים למחשבת היהדות בדרך המוכרת להם, עובדו  מחדש עבור בני  הנוער שבדורנו.

הוצאת נתיבות בשיתוף "גנזך קידוש השם" נטלה את המשימה החשובה על עצמה. הסופרת ר. פרידמן עבדה את הספור, בתוספת נופך ספרותי קסום למען הגש לבני הנעורים ספור מרתק על  טהרת הקודש, מעורר את הלב ליראת שמים.

מתוך ההקדמה לספר

אזרתי כח, אמצתי זכרונותי, והחלטתי להחיות הכול מחדש. לחוש במכות הקגלסים הברברים. בראותי כיצד נחטפו הורי, אחיותי, ואפילו חברי האהובים עלי כנפשי ממש.

אני חוזר לחיות את הגטו, אין זה דבר קל שבקלים, ואיני יודע עד כמה אוכל להעביר בצורה מושלמת את דברי.

יצירה זו מתארת לא יותר מאשר טיפה אחת מתוך ים הכאב, הסבל והחידלון באותה תקופה.

נער צעיר הייתי , כבן שש עשרה שנים, אך חדור בסבל ללא נשוא. אין מילים אשר יבטאו, יגננו, צקון לבנו באותם ימים טרופים.

ומעומק לבי נותן אני שבח והודיה לבורא עולם שהוציאני מאפילה נוראה זו לאור גדול, בראותי את צאצאי זרע ברך ה' הולכים כולם בדרך התורה והחסידות כמורשת ישראל סבא.

לבי מלא רגשי שבח והודיה להקב"ה על שזכיתי להיות בין מייסדי ועסקני מודות חינוך ומרכזי תורה בהם מתחנכים, לומדים ומתפללים מאות רבות של בני נוער תלמידי חכמים ואנשי מעשה.

                                                                                       מאיר הכהן לוין

עולם ומלואו מתמוטט בקול רעש גדול וקובר מליונים בין חורבותיו. מתוך ההריסות מגיח ילד יהודי חסידי שמחה בונים וקסשטוק יחד עם משפחתו. בדרך נפלאה רצופה גבורה הוא מוצא עצמו מועבר על ידי הגרמנים עד לגבול הרוסי.

יד ההשגחה משגרת את הפליט הצעיר לסיביר. רעב הוא עד מוות ועצמותיו קופאות מקור, אך השלהבת היהודית מוסיפה להבהב ולרומם ולהאיר….

בצריפי סיביר המושלגת. על גבי מזחלות שוורים ובעודו תלוי על בלימה מחוץ לרכבת הדוהרת, לוהטת האמונה ושום כוח בעולם אינו יכולה לה…

מאירה השלהבת שלא קפאה בארץ הכפור והכפירה, והיא נודדת וגולה, עוברת אורחות ימים, עד הגיעה למקום מבטחים לארץ ישראל!…