אחד מהמסמכים התיעודיים הייחודיים והמרגשים שנמצאים בידינו הוא "יומן ניס" אשר נכתב במחבוא בעיצומה של המלחמה המשתוללת, ומתאר באופן בלתי אמצעי את החיים היהודיים תחת הכיבוש הנאצי בדרום צרפת בשנת המלחמה האחרונה.
כידוע, צרפת בותרה לשלושה חלקים לאחר הפלישה הגרמנית. צפון ומערב צרפת היו נתונים תחת כיבוש גרמני, חלק נוסף שכונה "צרפת של וישי" נשלט על ידי ממשלת בובות בראשות הגנרל פטן, מעושי דברו של הרייך, ואילו בדרום-מזרח צרפת שלטה איטליה של הצורר מוסוליני, בן בריתו של היטלר ימ"ש. בשטח זה שכנה העיר ניס.
למרות שהאיטלקים הפשיסטים שיתפו פעולה עם הנאצים, רדיפת היהודים תחת שלטונם לא הייתה חמורה כבשטחי הכיבוש הנאצי, ויהודים רבים – ובהם דמויות הוד – נמלטו אל ניס וסביבותיה, שם קיוו להישאר עד יעבור זעם. בין הנמלטים היה גם הגאון רבי שמואל יעקב רובינשטיין זצ"ל, אב"ד פריז, שצמח בשדותיהן של קוצק ולומאז', ואיתו הרב ישראל יהושע מאירוביץ ז"ל, מחשובי חסידי גור, שעוד זכה בילדותו לראות את בעל ה"שפתי אמת" זי"ע ולהתברך מפיו.
קורותיו של הרב רובינשטיין זצ"ל – בשילוב קטעים מתורגמים מ"יומן ניס" שכתב – נערכו בכישרון בספר "הרב מפריז" שהוצא לאור על ידי החוקר החסידי הרב שמואל אלברט מבני ברק.
עם תבוסתה של איטליה הפשיסטית בידי בעלות הברית והדחתו של מוסוליני מהשלטון, נכבשה ניס על ידי הגרמנים שהחילו עליה את חוקי הרייך השלישי. היהודים הרבים שנמלטו אליה הפכו באחת לבני מוות, ועברו לחיות במחתרת מחשש שייתפסו ויישלחו למחנה דראנסי הסמוך לפריז ומשם לאושוויץ, כפי שאכן ארע לכאלפיים יהודים שנתפסו בניס.
את הפחד ואימת ההישרדות בצל הקלגסים הנאצים, גולל ר' ישראל יהושע מאירוביץ ז"ל ביומן שניהל לאורך כל התקופה, ממנו עולים פרטים מרתקים ובלתי ידועים על חיי היהודים בניס ולאחר מכן בליון אליה ברחו עד לסיום המלחמה.
בשער היומן, כותב המחבר בקצרה על תוכנו: "ניס, בעמק הבכא במחבוא. סיפור הסדר והצרות ל"ע שקרו ליהודים ב'ניס' ואחר כך בעיר 'ליון', מן יום ג' פרשת כי תצא שנת תש"ג, 3 בספטמבר 1493, עד יום שאנחנו היהודים המחכים לישועת ד' ישועה כהרף עין במהרה. ונושע היהודים ב'ניצא' בתוך כלל עמו ישראל אמן. ישראל יהושע הלוי מאיראוויטש, ורשה – מלבה – פריז".
על יום המהפך בו השתלטו הגרמנים על ניס, הוא כותב בסערת רגשות ניכרת: "ללא הפסקה נוסעים במהירות גדולה ציוד מלחמתי, מכוניות עם חיילים, וקצינים בכיוון הגבול האיטלקי. אין זכר מהמשמר שעמד קבוע בפינת שדרת דה לה ויקטור ודאג לסדר. רואים כבר הרבה אנשי צבא גרמניים. מהפכה שקרתה בלילה אחד. סוף סוף אני מגיע לבית הכנסת. מורגש שינוי גדול לגבי אתמול. גומרים מהר את התפילה. לרוב ביחידות. הציבור עצבני. הוועד לא נמצא יותר בבית הכנסת. הוא עבר למלון קריסטל. יש להיזהר! במצב רוח קשה אני עוזב את בית הכנסת והולך לידידי הרב רובינשטיין. אותו המצב שם, כל אחד שואל: מה הלאה?…"
אחד מהקטעים המרטיטים והקשים ביותר לקריאה מתאר את הרגע שבו נאלץ הרב מאירוביץ' להיפרד מילדיו הקטנים על מנת לשלוח אותם למקום מסתור: "סוף סוף מגיע הרגע ההיסטורי שאנחנו נפרדים זה מזה. לא אשכח זאת אף פעם… אני לא מסוגל מתוך צער להוציא הגה מפי… הם מבינים את המצב ומבינים את הטרגדיה בה אנו נמצאים! כבר שנה חמישית שהם לא ראו את אימם ואחיותיהם. אין להם אף מושג מה קרה איתן! עכשיו מרחיקים אותם גם מאביהם ואחיהם הגדולים מבלי שיוכלו אפילו להתכתב איתם, ולכמה זמן…"
במוצאי שבת, ה' שבט תש"ד, הוא מעלה על דפי היומן את מחשבותיו וזכרונותיו אודות האדמו"ר מגור בעל ה'שפת אמת' זי"ע, אשר יום פטירתו חל באותו ערב. "היום היארצייט של הרבי מגור הזקן בעל ה'שפת אמת' זצלה"ה זי"ע ואני נזכר שעוד בהיותי ילד הייתי אצלו ז"ל ומה שהוא איחל לי, ולפני עיני עוברת כל התקופה עד היום הזה. איך שהמצב הכללי של היהודים נראה אז ואיך שהוא נראה היום, מאוד עצוב. רבש"ע! שיהיה כבר מספיק! שזכותו יעמוד לנו כלל ישראל…"
עשרה ימים לאחר מכן, בט"ו בשבט, הוא מציין ביומנו פרט היסטורי על גירושם ושילוחם של יהודי הנסיכות מונקו הסמוכה לניס, לצד עדות על הפגזות מן האוויר: "אתמול שוב לקחו 58 יהודים במונטה קרלו… חושך בעיר, לא רואים נפש חיה ברחוב. כולם מוסתרים. היום לראשונה העיר ניס עברה התקפה מהאוויר. שלוש אזעקות היו עד הצהריים. היריות אינן פוסקות. מדווחים שהקרב הוא בין כוחות ים ואוויר ושהופלו שני אווירונים…"
'יומן ניס' המטלטל הוא עוד אחד מהנכסים הארכיוניים הממלאים את הגנזך, נכסים אשר יוצגו בבוא העת במוזיאון. היומן, שנכתב ביידיש, תורגם במלואו לעברית והוא עתיד בעזרת ה' לראות אור בהוצאת הגנזך, בעזרתו וסיועו של הרב שמואל אלברט הי"ו.
