יהדות ליטא בבניינה ובחורבנה

בית הכנסת הגדול בגטו וילנה, בחורבנו

בית הכנסת החרב בעיירה מיר, בלארוס

בית הכנסת בעיירה סלובודקה, ליטא

הריסות בית כנסת בעיר וילנא, ליטא

ברית מילה בסתר

הגרמנים גזרו על התושבים בגיטו קובנה, כל ילד שיוולד, יירה יחד עם אמו. אפשר לתאר את הבהלה והפחד בהיוודע הגזירה. השאלה העיקרית הייתה: היכן אפשר להסתיר תינוק שנולד?
היהודים לא נכנעו לגזירה. "אמרנו לעצמנו, שאין לנו השלטון על החיים, ואין ברצוננו לכלות את העם היהודי"…
החלו, אפוא, להסתיר את התינוקות...
אינני יכול לשכוח קיום "ברית מילה", שבו הייתי נוכח... ברית מילה בסתר בגיטו, חמש שנים היה יצחק בלוך נשוי, ולא נולדו להם ילדים. והנה דווקא בגיטו, לאחר שנגזרה הגזירה, ברכם ה' בילד. הם התגוררו בבלוק ג' בגיטו, שבו היה גם בית ספר מקצועי לילדים. הזוג התחבא בבניין זה, מפני שסברו, שרעש המכונות והלמות הפטישים יגברו על צעקות התינוק, והנה שם נתקיימה ה"ברית". בשעה שהמוהל עמד להתחיל במלאכתו, נשמעה לפתע חריקת מכונית לפני הבית ואנשי גיסטאפו ירדו מן המכונית. בהלה גדולה אחזתנו. ידי המוהל החלו לרעוד. כולנו היינו אובדי עצות, מה לעשות עכשיו? כיצד להציל את האם ותינוקה? כולנו רעדנו מפחד, אך האמיצה בינינו הייתה דווקא האם, שפנתה למוהל: "תזדרז ותמול את הילד – היא צעקה – הנך רואה, שבאו להמיתנו, ימות הילד לפחות כיהודי!".
שמענו בקול האם הגיבורה – הילד נימול בצל המוות.                                                            

הרב אפרים אושרי, (חורבן ליטא)

חיילים גרמניים ברחוב העיירה טלז, ליטא

תמונת מחזור של תלמידי ישיבת מיר

פייגלה בת הרב

בגטו וילנה קמה מעין תנועה מיוחדת של נשים לשם שמירת השבת ושמירת ערכי היהדות, בראשה התבלטה הדמות של בחורה בת עשרים "פייגל דעם רב'ס", בתו של הרב בייגל מטראכימברוד שבווהלין. היא גרה יחד עם עוד נשים צעירות, מורות ותלמידות "בנות יעקב" לשעבר... רוב המשתייכות לחוג היו מתכנסות ברחוב ההקדש 9 והיו מתפללות בצוותא ואומרות פרקי תהלים... בשבתות היו נשי חוג זה לומדות פרשת השבוע עם רש"י ומפרשים אחרים, פרקי אבות, דיני שולחן ערוך וספרי מוסר. במשך הזמן גדל חוג ה"ווייבערשער בית - מדרש" (בית המדרש לנשים) והוא עבר ל"מטבח הכשר", רחוב האשכנזים 31. 

רבות מבחורותיה של פייגל היו נושאות אתן סידורים קטנים ועל הצד הפנימי של העטיפה היה כתוב: "השמים ושמי השמים, הארץ וכל אשר עליה, נבראו אלא למען ולצורך האדם"; אחר כך: 'אליך ה' נפשי אשא'; ולבסוף: "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו לקדש שמו ושם ישראל ברבים"

(מ' דבורז'צקי)

יהודים בגטו וילנה

בנין ישיבת טלז בליטא

דמותו של רבי אברהם גרודז'ינסקי

הרבנית וולבה מספרת על התכנסויותיהם של בחורי הישיבה בבית אביה, רבי אברהם גרודז'ינסקי:

מדי ליל שבת נהגו להתאסף בביתנו בני תורה שעדיין נשארו מישיבת סלבודקה. אבי היה משמיע באוזניהם דברי תורה ומילות חיזוק ועידוד.

אותם בחורים היו שבורים ורצוצים בגופם ובנפשם, הם נשארו גלמודים, יחידים מכל משפחתם, ועבודת הפרך שעבדו במפעלים הגרמנים התישה אותם כליל. דברי התורה והעידוד שהרעיף עליהם אבא היה עבורם מקור כח וחיזוק להמשיך ולא להישבר.

בדבריו ניתן להרגיש בחוש את ההתכוננות העמוקה והעקבית לקידוש השם. הוא אף הציע לפניהם שתיים עשרה קבלות אשר כולם חתמו לשמור עליהן כשיזכו להישאר בחיים (אחד המעטים שנשארו הוא הרב מרדכי צוקרמן זצ"ל שהיה לאחר מכן רב בבית הכנסת פרושים).

ואלו הן הקבלות: 1. אמונה  2. שמירת שבת  3. טהרת המשפחה  4. זהירות ממאכלות אסורים  5. ריבית  6. ביטול תורה  7. אהבת רע וישראל  8. חסד  9. הסתפקות  10. בטחון 11. חינוך הבנים  12. ארץ ישראל

(הרבנית רבקה וולבה, בתו של הרב גרודז'ינסקי, "ואמונתך בלילות")

תמונה של חברת 'תפארת בחורים' בעיירה קלם

הרב אברהם גרודזינסקי, מנהלה הרוחני של ישיבת סלבודקה בעיר קובנה, ליטא

תורה שלמדתי באף: "תפארת בחורים"

בין יהודי הגטו היו נערים ובחורים רבים שבימים כתיקונם ישבו ולמדו. ביניהם בלטו במיוחד בני הישיבה. בראשית תקופת הגטו העדיפו רבים מצעירים אלו שלא לעבוד, למרות שמשמעות הדבר הייתה מנות אוכל מצומצמות ביותר. לאחר שהוטל על הגטו לספק עובדי כפיה לבנית שדה התעופה בפרבר אלקסוט נאלצו גם בחורים אלו להפרד מעל ספריהם ולהתגייס לעבודה.

על רקע זה יזם ר' אפרים אושרי, יד ימינו של הרב כהנא  שפירא, את הקמת "תפארת בחורים". מדי לילה, לאחר סיום העבודה, נאספו אליו ילדים, נערים ובחורים, לשעות של לימוד משותף. תחת סכנת חיים תמידית, מתוך רעב וחולשה בלתי נתפסים, המשיכו הצעירים ללמוד וללמד. הדבר נמשך עד חיסולו של הגטו.

כילד, חבר בתפארת בחורים, אני יכול להעיד שכל יום הרגשנו שזה היום האחרון לחיינו. היינו הולכים במשך שעות לעבודתנו, עבודת הכפייה, ומשננים שוב ושוב את הקושיות.

פעם, לאחר שסיימתי את השיעור בתפארת בחורים, יצאתי עם חבר [...] תוך כדי הליכה ושינון בלימוד, נעמד חברי ואמר: "ריבונו של עולם, לבקש ממך חיים – אין לי החוצפה. מסביבי נהרגים ונרצחים רבבות, ואיך יכול אני לבקש ממך חיים? אבל לא לזכות להיות בישיבה – על כך איני יכול לוותר! ריבונו של עולם, אני רוצה ללמוד את תורתך!"

אז בכינו שנינו, לא אשכח זאת כל חיי. אלה היו ילדי הגטו שלמדו תורה! חברי הטהור נספה במלינה בעת חיסול הגטו

(עדות ר' יצחק גיברלטר, ארכיון גנזך קידוש הם)

ראשי ישיבת מיר רבי ירוחם, הרב קמאי והרב אליעזר יהודה פינקל

"בית יעקב" בגטו קובנה

רואה אני חובה לעצמי לספר כאן על הפעילות של "בית יעקב" בגטו קובנה שבראשו עמדה העסקנית הידועה של "בית יעקב" גב' אלה שמואלביץ.

מי יכול לתאר את חדוות הזיו והנוגה שהיו נסוכים על פניהן של בנות ישראל, שעה שהיו מתכנסות בחדרה הצר של אלה שמואלביץ ברחוב פורמאן מספר 8 לא הרחק מישיבת סלבודקה המפורסמת. שם, בחדר הצר הייתה מרצה להן על ענייני אמונה ובטחון ועל המצווה הגדולה של קידוש השם. "גבורות עליכן להיות, בנותי היקרות" ענתה אלה שמואלביץ בקול נרגש כשדמעות מנצנצות בעיניה, לקבוצת בנות שבאו לשאול אם ללכת לעבודת הכפייה של הגרמנים או לנסות למצוא להן מפלט ומחבוא במקום סתר.

חברות "בית יעקב" קבלו לתוך חבורתן צעירות  רבות שהוריהן נספו וכל משפחתן נאבדה והן נשארו אבודות וגלמודות, בנות בית יעקב הצליחו להפיח בהן כוח של גבורה ועוז לשאת את הסבל הקשה של חיי הגטו".

(הרב אפריים אושרי, "חורבן ליטא")

תמונת מחזור של רבני ישיבת פונביז' ליטא, 1930

תעודת כניסה ליפן לבחור מישיבת מיר בשנחאי

תמונת מחזור של מורות ותלמידות בית הספר 'יבנה' בעיר טלז, ליטא

תמונה של תלמידי ישיבת מיר בזמן שהותם בעיר קובה, יפן

תמונה של תלמידים מישיבת פונביז', ליטא

תלמידי ישיבת מיר מגיעים לעיר קובה, יפן.

תמונת מחזור של רבני ותלמידי ישיבת סלובודקה, קובנא, ליטא - תרפ'ט

הרב יוסף יהודה לייב בלוך, ראש ישיבת טלז

ספרים שהודפסו על ידי ישיבת מיר בעת שהותם בשנחאי

יהודים ברחוב השוק בעיר וילנה, ליטא

ילדים יתומים בגטו קובנה

הרב אברהם דובר כהנא שפירא, רבה של העיר קובנה. תרל'א - תש'ג. נפטר בגטו קובנה בחודש אדר תש'ג.

ילדים יהודיים בגטו קובנה

חיידר הרב בעיירה פונביז' עם רבותיהם ועם הרב יוסף שלמה כהנמן

תמונת מחזור של תלמידי ישיבת טלז, ליטא

מסירות נפש לשמירת שבת בגטו וילנה

הרב קלונימוס קלמן פרבר ז"ל תלמיד ישיבת ראדין שזכה להסתופף בצילו  של מרון החפץ חיים זיע"א שהה בזמן השואה הנוראה בגטו וילנה. מתוך פרקי זכרונותיו ליקטנו שני עובדות אודות שמירת שבת קודש מתוך מסירות נפש.

...בנתיים באה השבת. ועלינו, על כל היחידה היה להכין אוכל ליום השבת, וכן ליום ראשון, ביום שיננו עובדים. כבר בררתי בגטו את ההלכה, את הדינים הנוגעים לשמירת  שבת. יש לנו קבוצה של בני תורה, אנו נפגשים כל יומיים כמעט בגטו. בתוך הקבוצה גם בנין של הרב יוסף שוב. שלום ויעקב. וכן שני תלמידים של רבי וועלוועלע בריסקער ראש ישיבת בריסק, שנשארו בוילנה ולא הספיקו לצאת לשנחאי. עפי" רוב מבררים אנו הלכות שבת, טרפות וכדומה. אחרי ברורים סיכמנו כי העבודה בחצר, במכונה לחיתוך התבן לשם עירבוב המספוא בשביל הבהמות יש במלאכה זו בשבת משום איסור דאורייתא. אי לכך תכננתי והתחלתי להכין את כלל העובדים יומיים לפני שבת, כדי שביום שישי נהיה כולנו פנויים לעבודה זו, הפעלת המכונה לחיתוך התבן ונכין מלאי הגון , ולא יכשל  שום יהודי באיסור דאוריתא בשבת...

(זכור ח"ג עמ' 152)

יהודים מגורשים אל גטו קובנה

יהודים בגטו קובנה

ספר תורה בגטו קובנה

"כאשר התגוררנו ליד שער הגטו נגשה אל אחי רפאל רבנית חשובה ובקשה ממנו לעזור לה בהעברת ספר תורה. לא קל היה להעביר  בגטו ספר תורה, הדבר גבל בסכנת נפשות ממש. הייתה אפשרות להעביר את ספר התורה בתוך שק , ולנושאו. על הגב כחבילת בגדים, אך אחי החליט שאין זה לכבוד התורה, לכן למרות הסכנה הגדולה שבדבר , עטף אחי את ספר התורה בבד ונשאו בידיו. , מנשקים אותו, ובמהירות נסגר האשנב.

הלכתי אחריו, אולי יהיה צורך בעזרה בדרך. כל התריסים בבתים היו מוגפים מפחד הגרמנים, אבל עיינים כמהות הביטו בנו  מבעד לחרכים .כאשר עברנו ליד חלון מוגף. הוא נפתח ע"י הדיירים. הם שלחו נשיקות לספר התורה, ומיד סגרו את האשנב מרוב פחד. כך נמשכה הדרך לאורך כל הרחובות, התריסים נפתחים כאשר אנו עוברים עם ספר התורה העטוף

במו עיני ראיתי את חיבתו הגדולה של עם ישראל לתורתו הקדושה. אחי היקר רפאל הצליח להגיע עם ספר התורה ליעדו.

(עדות ר' יצחק גיברלטר, ארכיון גנזך קידוש הם)