ויאמר הנני –  למען שארית הפליטה

55 שנה לפטירת הרבי מקופישניץ, ט"ז תמוז תשכ"ז

הצדיק הנודע רבי אברהם יהושע העשיל מקופישניץ היה נחשב לאחד מגדולי צדיקי הדור כבר בדור שלפני החורבן, אולם את פרסומו בכל העדות והחוגים קנה בשנים שלאחר חורבן אירופה, כשממקום מושבו בארצות הברית, באיסט סייד שבמנהטן, פעל גדולות ונצורות להצלת שארית הפליטה. ביוזמתו נפתחו מוסדות רבים, בתמיכתו ניצלו אינספור צעירים ועל כולם זכור אותו צדיק לטוב בתמיכתו האדירה בחינוך העצמאי בארץ ישראל באותם ימים ראשונים. הוא היה הבריח התיכון לחינוך היהודי בארץ ישראל, ואלמלא הוא אין לדעת כמה רבבות או מאות אלפי תלמידים לא היו זוכים לחינוך יהודי, וחלילה נאבדים כליל מבין כלל ישראל.

ויאמר הנני – צמד המילים שבפרשת העקדה שכל כך אופייני למנהיג החסידי הנערץ שלא היה דבר שבקדושה בדור שלאחר החורבן שהוא לא היה מראשי הנושאים בעולו. הוא ראה לנגד עיניו מטרה אחת ויחידה: לסייע בבניין עולם התורה והחסד לאחר השואה. רק כך ניתן להבין את התגייסותו ועמלו הכביר למען בנייני ישיבת פוניבז' בבני ברק – מפעל חייו של הרב מפוניבז' זצ"ל, כי הרי סביר להניח שחסידי קופישניץ פוטנציאליים לא למדו אז בפוניבז'… אבל מה שהרבי עשה אז בשביל פוניבז' לא ניתן להעלות על הדעת.

הגאון רבי אהרן קוטלר, מראשי החינוך העצמאי, היה אומר שלולי הרבי מקופישניץ לא היה החינוך העצמאי מחזיק מעמד!

הרבי מקופישניץ היגר עם אבותיו הק' מגליציה מוכת הרדיפות והפוגרומים לווינה, עיר המלוכה.

חסרי כול הגיעו לווינה בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, אחרי שהרוסים בזזו את כל אשר להם. בווינה התקבלו בחום, ותמיד היו אסירי תודה לפרנץ' יוזף, הקיסר טוב הלב שנטה חסדו עם פליטי ישראל, ואף האוכלוסייה המקומית התייחסה בנעימות ובסובלנות כלפי היהודים. עובדה מעניינת מביא נכדו ("המודיע" באנגלית, 12 במרץ 2013) שבשנת תרצ"ו, כשנפטר אביו של הרבי, סגרו הגויים את חנויותיהם לאות הזדהות עם האבל היהודי.

רבי אברהם יהושע העשיל, עם הגיעו לווינה, עוד לפני שהייתה לו דירה לעצמו, סידר את חבילותיו וחפציו היכן שסידר ותיכף אץ רץ לתחנת הרכבת כדי לקבל בסבר פנים יפות את הפליטים שבאו אחריו, ולעזור להם להסתדר ולמצוא מנוח לנפשם. זה היה סדר יומו בתקופה הראשונה לשהותו בווינה; על כל עבודת קודשו בתורה ועבודת ה' היה נותן עיניו וליבו לפליטי המלחמה שבאו לווינה ועשה הכול למען הקל מעליהם את קושי ההתאקלמות במקום החדש, הזר והבלתי מוכר.

בווינה עסק בפעולות מופלאות של חסד וסיוע, גם לאחר הכתרתו כרבי, לאחר הסתלקות אביו בשנת תרצ"ו.

במוצאי שבת בווינה (המודיע באנגלית)

הרבי בווינה. (המודיע באנגלית)

בווינה (המודיע באנגלית)

וינה האירה פנים ל"משפחת מלכות רוזין" עד לאותו יום מר, יום ה"אנשלוס" – סיפוח – שבו נכבשה אוסטריה בידי הנאצים ללא אף ירייה אחת.

פתאום, עשרים שנה אחרי שנמלטו מאימת חרב ומלחמה בגליציה, החלו הפליטים שכבר התרגלו למנעמי החיים השקטים והרגועים בווינה לחוש שוב את טעם הגזרות והרדיפות שהתחדשו במהירות מסחררת בזו אחר זו. רובם סולקו מבתיהם והפכו לדרי רחוב, ואף הוכו והושפלו בידי עוברי אורח ופלוגות נאצים מלאי שנאה וצמאי דם יהודי.

בית הפאר, בן 12 החדרים ברחוב רופרטגאסה, ששימש את חצר הקודש של הרבי מקופישניץ, ושהיה ידוע כתל תלפיות לתורה, חסד ועבודת ה', הוחרם בידי השלטונות, והרבי ומשפחתו הגדולה עברו לדירה קטנה ברחוב טאבורשטראסה, ולשם, מדי יום ביומו, גם בשבתות וימים טובים, באו הנאצים ולקחו את הרבי הנערץ באגרסיביות ובאלימות ואילצו אותו יחד עם עוד אדמו"רים ורבנים לצחצח את כבישי וינה באמצעות מברשת שיניים, ונשים אוסטריות היו דורכות בעקביהן הגבוהים על אצבעותיהם של הצדיקים בגאווה ובוז.

פעם הגיעה לארצות הברית תמונה ובה נראה הרבי מקופישניץ עומד כפוף ומושפל ברחוב מרכזי ומנקה את הכביש. מחזה מזעזע זה גרם לסערה גדולה בין החסידים שכבר התגוררו בארצות הברית, ומהר מאוד הושגה עבור הרבי וחלק מבני משפחתו ויזה לארצות הברית.

אולם הרבי, מנהיג רך לב ואוהב ישראל בכל נימי נפשו, סירב לעזוב את צאן מרעיתו בזמנים קשים אלה, ונענה רק אחרי הפצרות רבות, במיוחד מצד הרבי מהוסיאטין – קרובו, שהיה נחשב ל"צדיק הדור" – ששכנע אותו שמארצות הברית יוכל לפעול ולהפעיל ולהציל יהודים רבים ממוות ומשבייה, הרבה יותר לאין ערוך ממה שיוכל לפעול, אם בכלל, בתוך וינה הכבושה והנצורה.

אין כאן המקום להאריך בתלאות יציאתו של הרבי מאוסטריה, שלא הייתה קלה כלל ועיקר. בסופו של דבר עמדו רגליו בחופי ארצות הברית, אך גם שם לא נח ולא שקט, וכל ימיו היו חטיבה אחת של עזרה וסיוע לכלל ישראל. במיוחד לאחר המלחמה, עת הגיעו פליטים רבים לארצות הברית, היה הרבי דואג את דאגתם ועושה גדולות ונצורות למענם.

הרבי מסאטמאר מבקר את הרבי מקאפישניץ. (היי וועלט)

הרבי היה מראשי היהדות בארצות הברית. הוא עמד בקשר עם ראשי כלל העדות והחוגים, ובעבודת קודשו למען שארית הפליטה עמד לעזר וסיוע לכל יהודי באשר הוא. ידידות מופלאה הייתה לו עם כל האדמו"רים, ראשי הישיבות הליטאים, ואף הרבי הקדוש מסאטמאר, ה"קנאי", שלכאורה התנגד לשיטת הרבי מקופישניץ ה"אגודאי", יצא מגדרו לכבדו ולהוקירו. הוא היה משתתף בשמחותיו וביקרו בביתו בנעימות וידידות טהורה, כי על כן היו כל מעשיו של הרבי מקופישניץ "בלתי לה' לבדו", וכל מגמתו הייתה להועיל ולהיטיב עם כלל ישראל, במיוחד עם שארית הפליטה בארץ ישראל, בארצות הברית ואף ברוסיה הסובייטית.

"האדמו"ר מקאפישניץ לקח על עצמו להשיג כ"ה זוגות תפילין עבור הסובייטה" (רוסיה הסובייטית). מתוך עיתון הפרדס, אלול תש"א

בחזית בית מדרשו בהיסט סייד מנהטן. (יציב פתגם)

באיסט סייד, במנהטן, ישב הרבי עד שנת תשכ"ה. שם, בבית מדרשו, קיבל כל אדם בסבר פנים יפות ורבים השיב מעוון מתוך פיקחות ותבונה שאין דוגמתן. הוא היה נחשב כאיש מופת, צדיק ופועל ישועות שגדולי התורה היו שולחים אליו במקרים קשים כדי לקבל את ברכתו.

 בשנת תשכ"ה עבר להתגורר בבורו פארק במחיצת חסידיו ומעריציו, ובשנת תשכ"ז נפטר בהיותו בביקור בעיר מאנסי, וארונו הועלה לארץ ישראל ונקבר בעיה"ק טבריה בבית החיים העתיק.