230 שנה להריגת רבי שלמה מקארלין בלודמיר
80 שנה להשמדת עשרות אלפי יהודי לודמיר.
כוס התרעלה שעברה על יהדות העיר הגדולה לודמיר שבוואהלין (כיום אוקראינה) היא בעצם הסיפור של כלל ישראל שהתיישב ברובו במדינות אירופה, וכמה ש"ביקש לישב בשלווה – היה קופץ עליו רוגזו של עשיו".
גולה אחר גולה גלתה יהדות לודמיר, אבל שמחים בחלקם היו היהודים שחיו את חייהם בה בעמל, ביגיעה, באחדות, בהומור, עיתים בשלווה ועיתים לא, אבל תמיד יהודים טובים של העיירה היהודית, עד שעלה עליהם הכורת והשמיד את כל תפארתה של לודמיר. קרוב לשלושים אלף יהודים, אנשים נשים וטף, כולם אהובים, כולם ברורים, כולם קדושים שמסרו נפשם להקדיש ליוצרם באותן שנות ראינו רעה, שנות השמדת יהדות אירופה המפוארת.
כבר לפני חמש מאות שנה התקיימה קהילה יהודית מבוססת בלודמיר, זאת לפי הכתובים, אולם בשנת ת"ט טבחו הרוצחים, גדודיו של בוגדן חמלניצקי, ביהודי העיר ונותרו בה לפליטה כמה עשרות בודדות, וכוחות הצבא ששחררו את העיר אחרי חמש שנים המשיכו במעשי הטבח בקהילה זו והיא התקשתה להתאושש שנים רבות.
בשנת תקמ"ד מנתה קהילת לודמיר כ-340 איש, ובשנת תקמ"ו השתקע בלודמיר הרבי הקדוש רבי שלמה מקארלין זצ"ל, שהיום יום פטירתו, ולכבודו אנו מדברים היום על עירו, לודמיר, עיר ואם בישראל.
רבי שלמה מקארלין, תלמידו של המגיד ממעזריטש, היה מגדולי צדיקי דורו, והוא אשר הביא את בשורת החסידות לאזורים נרחבים ברחבי וואהלין. הוא היה נערץ ונקדש מאוד בפי גדולי עולם ובפי פשוטי העם. כל צדיקי הדור התבטאו על אודותיו בביטויים נדירים שמהם אנו מבינים מה גדלו מעשיו ומה שגבו אורחותיו.
רבי שלמה מקארלין היה אוהב ישראל, איש פלא ומופת ועובד ה' בכל כוחו ובהתלהבות אין קץ. השפעתו הייתה עצומה ברחבי ליטא וואהלין, והמון העם ראה אותו כצדיק הדור.
ר' שלמה מקרלין היה מדבר הרבה בשבח היהודים שמוסרים נפשם על קידוש השם, ותיאר את גודל מעלתם בעולם האמת, וכמה פעמים התבטא בלשון "מתי יבוא לידי ואקיימנו". ואכן זו "באה לידו"…
בשנת תקנ"ב (1792) במלחמת פולין-רוסיה, ביום שישי ערב פרשת בלק, ט"ז תמוז, נתן המפקד רשות לגדוד החיילים שחנו בסביבת לודמיר לפרוץ לעיר ולבזוז מבתיה ככל שירצו. כרגיל בהזדמנויות אלו הראשונים שסבלו היו היהודים, ואכן קוזקים מופרעים, מושחתים וחלקם שתויים ושיכורים הסתובבו באזור היהודי וטבחו וחמסו ללא רחם.
היהודים כולם התאספו בבית הכנסת. שם ציפו למצוא מגן וצינה בצל צדיק הדור, והרבי עצמו היה עטוף בטליתו, שרוי בדבקות כאינו רואה מאומה.
בשבת קודש י"ז תמוז, בעת אמירת קדושת כתר, כיוון קוזק ששמו ארמילוס את רובהו מבעד לחלון לעבר הרבי וירה בו, ואם כי כדור העופרת פגע בכף רגלו, הלך מיום ליום והידרדר מצב גופו הטהור וביום חמישי, כ"ב תמוז תקנ"ב, לפני מאתיים ושלושים שנה, נפטר. מותו הפתאומי על קידוש השם הרעיד את העולם, ורבבות התאבלו על הסתלקות המנהיג הנערץ שהפיח רוח חיים בלבבות קרובים ורחוקים.
מאמר על עקדתו של הצדיק, שהיה מכונה בפי צדיקי הדור "משיח בן יוסף":
מקום קבורתו בלודמיר היה למקום תפילה ואלפי בני אדם היו נוסעים מדי שנה ביום ההילולא להשתטח על ציונו, מסורת שחודשה בשנים האחרונות על ידי חסידים מארץ ישראל, אירופה וארצות הברית.
מאז חלו תמורות רבות בעיר לודמיר, שהמשיכה לסבול מלחמות ורדיפות, אולם הקהילה היהודית שלה הלכה וגדלה בהתמדה עד שבשנת תרפ"ט מנתה 60 אחוז מהעיר, וערב פרוץ השואה, בשנת תרצ"ט, התגוררו בה קרוב לשלושים אלף יהודים, רוב מוחלט.
בקיץ תש"א נכנסו הנאצים ללודמיר ורצחו בה ביריות על ימין ועל שמאל. בקיץ תש"ב, לפני שמונים שנה בדיוק, כונסו קרוב לשלושים אלף היהודים לגטו, ובמשך חודשי הקיץ – אב, אלול ותשרי – נהרגו רובם בבורות ירייה ותעל נשמתם השמימה.
הרב יעקב דוד מורגנשטרן, רב בעיר לודמיר, אוקראינה, נואם בכנס מחאה ליד בית הכנסת הגדול שבעיר
יהדות לודמיר המפוארת חדלה מלהיות עוד. כולם עלו עולה על מוקדה, ורק בודדים הצליחו לשרוד. רוב אלו שהצליחו להימלט מהגטו ליערות נהרגו בידי המחתרת הפולנית.
מצורף מסמך משפטי קורע לב, עתירה משפטית שהגישו שרידי קהילת לודמיר נגד גוי אוקראיני שקיבל את אות חסיד אומות העולם כהוקרה על עזרתו להצלת יהודים מגטו לודמיר, מה שלטענתם מהווה שקר ורמייה.
המסמך מספר את סיפורם של השרידים הכאובים שמעולם לא נרפאו מהטרגדיה שריסקה את נפשם, האסון שקרע מהם את כל הקרובים והיקרים להם בעוד כל האוכלוסייה המקומית עמדה מנגד, ובמרבית המקרים אף סייעה לרוצחים לבצע את זממם. הם הקדישו זמן ומשאבים, כוח נפשי ופיזי ומאמצים כבירים, ואף נסעו ללודמיר בגיל מבוגר כדי להוכיח שאיש מהאוכלוסייה המקומית לא סייע להם, וכי הזר שטוען לכתר חסיד אומות העולם חושק רק בהטבות שמקבלים חסידי אומות העולם, אך לדבריו ולסיפורי מעשיותיו אין קשר למציאות המרה.
בגנזך קידוש השם זוכרים את קדושי לודמיר ומדליקים נר לעילוי נשמותיהם.
תהיינה נשמותיהם של עשרות אלפי קדושי קהילת לודמיר צרורות בצרור החיים.
