האדמו"ר רבי אברהם יהושע השיל ממכנובקא זצ"ל

שלושים וחמש שנה לפטירתו

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם

"מה אהבתי תורתך"

הרבי הקדוש ממכנובקא היה בחייו סמל לגבורה יהודית עיקשת אשר בעטייה אף עשה שנים ארוכות בארץ גזרה, בסיביר, ואף מששב משם, שבור בגופו אך איתן ברוחו, לא הסכים לעזוב את רוסיה, וזאת כדי להיות עם יהודי מסך הברזל אשר הוא היה מעודד אותם ומחיה את הנקודה היהודית שבהם.

מגילת ימי חייו של הרבי ממכנובקא פלאית היא. כל ימיו מבואו ועד צאתו היו "בלתי לה' לבדו". הוא סבל מרורות בעבור הגחלת היהודית שהבעיר במסירות נפש. הוא ספג מכות רצח ועמד לא פעם בפני סכנת מוות, אולם הוא, שהיה גדול בתורה ויחסן מהגדולים בעולם, ויכול היה להיות אחד מגדולי האדמו"רים בארץ ישראל או באמריקה, ביכר חיים קשים מתחת לעיני הבולשת הרוסית על פני חיי רווחה וכבוד בכל מקום אחר בעולם שבו היה בוחר.

הנאות מהעולם הזה לא היו לו, ואף לילדים משלו לא זכה, אולם גדולות ונצורות פעל והועיל במשך עשרות שנים במקומות שונים ברוסיה; במכנובקה, בקייב, בטשקנט, במוסקבה, בסיביר, ושוב במוסקבה.

בקשה מהרבי מרחמסטריווקא, בן דודו, בשנת תרצ"ב, לאישור עלייה לארץ ישראל עבור הרבי ואשתו.

תשובת הרבנות הראשית שהתקבל עבור הרבי אישור עלייה, אולם כאמור, הרבי העדיף להישאר במוסקבה למען פליטת ישראל שהייתה נצרכת לו שם.

בבית הכנסת המרכזי במוסקבה, שני משמאל

בשנות העשרים של המאה הקודמת (תשכ"ה), משהתחילו השלטונות הרוסיים במגמת הריסת בתי העלמין שבמרחבי ברית המועצות, והוא, כבר זקנה קפצה עליו, והיה ירא מכך שאף לקבורה ראויה לא יזכה, החליט לעזוב את רוסיה ועלה לארץ ישראל, בה חי במשך עשרים ושלוש שנים. הקים בבני ברק מוסדות תורה וחסד, נמנה בין חברי מועצת גדולי התורה ועמד לימין החינוך העצמאי ושאר מפעלי היהדות החרדית, עד יום הסתלקותו, בליל יום הכיפורים תשמ"ח.

בהגיעו לארץ ישראל, עם נשיא המדינה מר זלמן שזר

עשרות אלפים ליוו את הרבי הקדוש במוצאי יום הכיפורים בדרכו האחרונה להר הזיתים למנוחת עולמים.

לזכר עולם יהיה אותו צדיק ששם נפשו בכפו וקידש שם שמיים בקדושה ובגבורה. נביא כמה זיכרונות מחייו הסוערים של הצדיק הנשגב, שדמותו הטהורה, רכונה על גבי הגמרא ובה היה מוצא עונג וגם שמחה לעת זקנותו בדירה צנועה ברחוב ברטנורא בבני ברק, זכורה לרבים שהיו נוהרים למעונו רק כדי לזכות להציץ בפניו הטהורות והשלוות של מי שאחרי כל מה שעבר עליו עשרות בשנים נשאר רגוע ושלו, ואת התורה, אהבת נפשו וחמדת ליבו, לא עזב אפילו לרגע אחד.

1

מה הייתה העילה הרשמית להשלכתו של הרבי אל ארץ גזרה, לסיביר הרחוקה?

היה זה אחר חקירות רבות ועינויים קשים שחווה בעוון הפצת תורה ויהדות. שהרי הרבי מסר נפשו פשוטו כמשמעו והפיח רוח חיים בקרב אינספור יהודים שבורי לב ששאבו חיות ממקורו הטהור של הרבי הנערץ.

יום אחד נקרא הרבי לפגישה חשובה עם הפקידות הגבוהה, בה נטל חלק גם שר התרבות, והוצעה לו הצעה קוסמת: ליטול על שכמו את משרת הרב הראשי של רוסיה. באותו פרק ניסתה רוסיה להתקרב למערב, והחליטה שברצונה למנות "פטריארך" יהודי כללי, ואחד הנימוקים לבחירתו של הרבי היה "שכן אתה מכשף, ויהודים מאמינים בך…". בהזמנות אמר הרבי עצמו שהפור נפל עליו כי שם משפחתו היה "טווערסקי", שם רבני שעורר הערצה בקרב כל החוגים היהודיים ברחבי ברית המועצות.

התנאים שנלוו להצעה זו היו מדהימים. הם כללו בניין פאר למגורים, רכב עם נהג צמוד ועוד, אולם הרבי שלל את ההצעה ואף לא הסכים להרהר בה. הוא אמר להם בתקיפותו האופיינית: רב כמו שאתם רוצים שאהיה, אינני מוכן להיות, ורב כמו שאני רוצה להיות, אתם לא מוכנים שאהיה!

השלטונות לא הרפו ממנו והציעו לו את המשרה שוב ושוב אך הרבי סירב, ומשכך, עברו הרוסים לשפת האיומים, אך הרבי לא התרגש והודיע להם שמבחינתו הוא מוכן למות "כאן ועכשיו" אך לא להיעתר להצעתם, שהוא מבין היטב מה מונח מאחוריה. ואז התחילו הצרות.

יום אחד נקרא הרבי למטה הנקוו"ד ונדרש להוציא פסק הלכה ש"דינא דמלכותא דינא" וחובה מוטלת על כל יהודי להישמע להוראות הממשלה. הרבי כמובן לא הסכים לחתום על מסמך כזה, ומשכך הוטל לצינוק ובו שהה חודש וחצי. מדי יום היו מענים אותו בחקירות נוראות כדי שיחשוף להם את זהותם של היהודים שבאים אליו, אבל הוא לא פצה פיו. שוב ושוב חזר על הודעתו: יכולים אתם לירות בי כאן ועכשיו, אולם מפי לא תשמעו מאומה.

ויהי מקץ חודש וחצי ימי חקירות ועינויים, עליהם העיד לימים הרבי ששום דבר מהם לא הפריע לו כמו העובדה שנשללה ממנו מצוות התפילין, נחרץ גזר הדין: חמש שנים בסיביר בעוון "קונטרובולוציה, סעיף 58 בחוק העונשים".

הרבי הוכנס למכונית שחורה ותחת משמר כבד הובל לתחנת הרכבת, ושם הוכנס לרכבת הנוסעת לסיביר.

2

בימים הראשונים שלו בסיביר דפקה נוכרית אחת על דלתו וכרך גדול של גמרא בידיה. היא סיפרה שיהודי אחד התגורר אצלה בשכירות בשנים עברו והותיר לה ספר זה. הרבי נטל כרך זה, ובמשך שנות הגלות הארוכות למד אותו מאות פעמים. לימים אמר שכרך בודד זה, בקצה העולם, בהיותו מושלך לבד בכוך קטן, רחוק מכל מכיריו ואוהביו, הוא אשר העניק לו טעם ושמחה בחייו.

3

באחת מחקירותיו התכופות במטה הנקוו"ד אחרי בואו לסיביר אולץ לחתום על מסמך, וכיוון שאותו יום היה שבת קודש, הוא סירב לחתום.

העבירו אותו לחדרו של קצין בכיר ששני כלבים אימתניים רבצו למרגלותיו, ואקדח טעון בין אצבעותיו, ואם סבר הקצין שהדברים יטילו מורא על היהודי הצנום שהחל זה עתה לרצות את שנות גלותו בסיביר, מיהר הרבי להעמידו על טעותו ואמר לו בדממה: אני לא הולך לחתום היום על שום דבר כי שבת היום ובשבת לא כותבים.

הלה איבד עשתונות ואיים על הרבי ברציחה.

והרבי, על אתר, פתח את כפתורי מעילו, חשף את ליבו, ואמר לו לקצין: יכול אתה לירות עליי כאן ועכשיו. אני לא כותב בשבת.

הקצין ירה לעבר הרבי שלושה כדורים, אך הם החטיאו. הוא החל להשתולל בחמת זעם ולפתע נתקף באימה. הוא מלמל בהתרגשות: הרי גם אני יהודי אני!

את הסיפור הזה סיפר לימים הרבי עצמו לבן דודו הרבי מראחמאסטריווקא זצ"ל בירושלים. הוא לא התכוון לספר כלום על גדלותו של עצמו אלא על גדלותה של הנשמה היהודית, שאפילו אם כבר שנים ארוכות שבויה היא בעמקי הכפירה, עדיין יכולה היא ברגע אחד להידלק ולבעור שוב, שכן אותו קצין אמר מייד לרבי: פטור אתה מלהתייצב בשבתות ומועדים לחתימה (שכן הנוהל היה שם שמדי כמה ימים חייבים להתייצב ולחתום במשרדי הנקוו"ד). ולא זו בלבד, אלא ששאל את הרבי אם יוכל לעזור לו בעוד דבר מה, והרבי ביקש דבר אחד: שופר. היה זה בערב ראש השנה, והקצין הגבוה עשה מאמצים והצליח להשיג לרבי שופר.

4

בערב סוכות יצא את ביתו וניסה לחפור בקרח כדי לתקוע יתדות לבניית סוכה, אך לא הצליח לעשות זאת. אחרי כמה שעות עבודה שב לביתו ולא ידע מה לעשות. כעבור זמן מה הוא הבחין בשני גויים והנה הם קודחים וחופרים באותו מקום שבו ניסה הוא עצמו לחפור. הם עבדו שם כמה שעות והלכו כלעומת שבאו. משהלכו, יצא הרבי את ביתו וראה שהגויים הכינו לו תשתית נאותה להקמת סוכה כשרה ומפוארת, ולשמחתו לא היה גבול… הטמפרטורה בייניסיסק הייתה הרבה מתחת לאפס, והמים בסוכה קפאו, אבל מי שת ליבו לזוטות אלו. הסוכה הייתה נותנת לו ולסובביו שמחה שאין לתארה במילים. והקור? הרבי, שנהג לשבור את הקרח בנהר ולטבול בו דבר יום ביומו, לא התרגש יתר על המידה ממזג אוויר כזה או אחר.

5

בשנות הגלות בייניסיסק שבסיביר היה הרבי סובל חרפת רעב, אולם רעייתו הצדקנית הייתה מוסרת נפשה למענו ונוסעת ברכבות וכרכרות כדי להגיע אליו ולספק לו אי אלו מצרכים. היא הייתה עוברת ימים ונהרות, ימים ולילות, ומביאה לסיביר מוצרים ממוסקבה שאינם מצויים בסיביר כדי להמיר אותם בעד מוצרי מזון, ומהם היה הרבי מתקיים. בכל אותן שנים לא בא בשר או עוף לפיו, שכן לא היה בקי באומנות השחיטה ולא הסכים לאכול משחיטה בלתי מוכרת לו.

בגנזך קידוש השם זוכרים את הרבי הנערץ ממכנובקא, רבי אברהם יהושע העשיל בן רבי יוסף מאיר, ואת אשתו מרת חוה בת רבי דוד אהרן, שניהם צדיקים וקדושים, שמסרו חייהם למען הגחלת היהודית ו"לא נהנו מהעולם הזה אפילו באצבע קטנה", ואף לזרע של קיימא לא זכו, אולם בוודאי נשמותיהם צרורות בצרור החיים וימליצו טוב בעדנו, אמן.