כסלו תשפ"ג – שמונים שנה להערת השוליים של הרבי מפיאסצנה

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

בארכיב הממשלתי של ממשלת פולין מאוחסנים ארגזי ארכיון "עונג שבת", ובהם מסמכים שנכתבו במחתרת בידי אישי ציבור יהודים מחוגים שונים.

בארכיון זה נשמרו עדויות, יומנים ורישומים שונים מתוך עדויות של אלו שבראשית המלחמה הצליחו לברוח מהגטאות וממחנות ההשמדה והואילו לספר לעולם את מה שחוו ועיניהם ראו.

משנת 1999 (תשנ"ט) הארכיון נכלל במסגרת Memory of the World ("תוכנית זיכרון עולם") של אונסק"ו לתיעוד ולשימור אוספים שתרמו להתפתחות האנושית.

בארכיון "עונג שבת" הוסתרו דפי הספר "אש קודש" – שיחות קודש מהרה"ק רבי קלונימוס קלמיש שפירא מפיאסצנה שנשא בעיצומן של שנות הזעם, שנות ת"ש, תש"א ותש"ב. כנראה בשנת תש"ג, שבה כבר הועסק הרבי בעבודת כפייה בבית המלאכה של שולץ, כבר לא הייתה אפשרות לשאת דברי תורה, או שלא הייתה אפשרות לרשום אותם.

הרבי הנערץ מפיאסצנה נהרג על קידוש השם בעת חיסול גטו ורשה, בחודש ניסן תש"ג, ודברי התורה שנשא בשנות המלחמה והתגלו שנים אחריה בתוך ארגזי הארכיון נדפסו בספר הנורא "אש קודש", ומהדורה מדעית מהם בשם "דרשות משנות הזעם" יצאה לאור לפני כעשור בהוצאת המכללה האקדמית הרצוג.

כל דפי ה"אש קודש" מלאים באמונה ודברי חיזוק, אולם הערת שוליים אחת, שנוספה לדברי התורה הנפלאים שנאמרו בחנוכה שנת תש"ב, מצמררת במיוחד ומאירה את העיניים בדבר השינוי הטרגי שחל בדברי ימי המלחמה הנוראה במהלך סופה של שנת תש"ב, כאשר החלו ההריגות ההמוניות ומאות אלפים מצאו את מותם דבר יום ביומו בהריגות שונות ומשונות.

את הערת השוליים הוסיף הרבי עצמו בתאריך י"ז כסלו תש"ג, על הקטע שבו הוכיח, אשתקד, בחנוכה תש"ב, בדברי כיבושין את אלו שמתוך פחד המוות שבו הם שרויים טוענים ש"תלאות כאלו לא היו מאז בריאת העולם". הרבי טען לעומתם שבזמן חורבן בית המקדש אירעו צרות הרבה יותר קשות, כמו בחורבן ביתר ועוד.

הרבי מסביר בדברים נפלאים ומעודדים כמה האמונה והביטחון יכולים להשרות שלווה ולהפחית מהפחד והאימה, ומעורר את קהל שומעיו לבל יחשבו רק על עצמם אלא יראו את "התמונה הכוללת", וכך הוא מייעץ:

הטעם שנפגמת האמונה מייסורים של זמננו יותר, משום שעצמותו וייסוריו (של עצמו) נוגעים לו יותר… בתוך תוכיותו, התפעלותו היתירה עד כדי להיפגם ח"ו ולהקשות קושיות הוא מפני שמתיירא שגם הוא חס ושלום יגיע למצב הנורא שרואה בזולתו…

(והעצה היא( למסור את נפשו ועצמותו ונגיעותיו ואז לא תיפגם אמונתו ויאמן באמונה שלמה שהכל בצדק ובאהבת ה' לישראל.

כאמור, בדבריו הוא שולל את הטענה שגזרות כאלו לא היו מעולם וטוען שבחורבן בית המקדש היו צרות קשות מאלה. אלו דבריו בשנת תש"ב, בימי החנוכה. ואז, הערת שוליים קטנה, שנוספה כמעט שנה לאחר מכן, בחודש כסלו תש"ג, לפני שמונים שנה בדיוק, בידי "המחבר", מספרת את הטרגדיה הנוראה שפקדה את כלל ישראל מאז סוף שנת תש"ב והלאה:

הגה: רק בהצרות שהיו עד שלהי דשנת תש"ב היו כבר (מלפנים כאלו צרות ותלאות) אבל כהצרות משונות ומיתות רעות משונות שחרשו הרשעים הרוצחים המשונים עלינו בית ישראל משלהי תש"ב, לפי ידיעתי בדברי חז"ל ובדברי הימים אשר לישראל, בכלל לא היה כמותם ה' ירחם עלינו ויצילנו מידם כהרף עין.

יום ועש"ק י"ח כסליו תש"ג, המחבר

דמותו הפלאית של הרבי הקדוש מפיאסצנה, אות ומופת היא בלבבות שלומי אמוני ישראל ההוגים במשנתו ומעבירים מדור לדור את פועלו ואת זיכרון קודשו. "גנזך קידוש השם" באמצעות תוכניות הלימוד המודפסות והוויזואליות מציף מזה שנים רבות את דמות הפלאים הזו ומגיש את פועלה לקהלים רחבים, מכל העדות והחוגים. ערכת לימוד רחבת היקף, המוקדשת כולה לרבי מפיאסצנה, מעבירה את התכנים המרטיטים לתלמידים במוסדות החינוך, והמרצים המסורים, בעלי הניסיון והוותק שהוכשרו ב"גנזך קידוש השם", מאירים, דבר יום ביומו, את פיסת ההיסטוריה הזו לעיניהם של בני נוער וגם מבוגרים, מכל גווני הקשת הישראלית. תגובותיהם המרגשות אחרי שהם נחשפים לחומרים אלו מוכיחות שוב ושוב שהמאמץ שווה, כי הצימאון הולך וגובר והדברים מתקבלים "כמים קרים על נפש עייפה".

בתמונה: חלק מהארכיון שהתגלה בחורבות גטו ורשה. פיסת היסטוריה כואבת שנאספה במסירות נפש בזכות ד"ר עמנואל רינגלבלום ועוזריו המסורים. בין הארגזים, או שמא כדי החלב, התגלו דפי "אש קודש".