"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה…"

הרהורים נוגים מול התמונה

מאת: יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

אני רואה אותם צועדים בדרך האחרונה.

צועדים בדומייה, הורים וילדים.

אני רואה אותם בינות לבניינים הבוערים ואפילו מבט אינם מעיפים

שום מבט לאחור

קדימה הם צועדים, ראשם למעלה ועיניהם למטה.

צועדים בשקט והם יודעים רק שהם כן נלחמו בגבורה

הם נלחמו על צלם האלוקים שלהם

אלו שלא נכנעו.

אני רואה אותן, ראשן מכוסה ובזרועותיהן הן מלטפות את ראשי עולליהן

אני רואה אותם, את אלו שבדרכם האחרונה תומכים במי שכשלו רגליו

אני רואה את האנשים הצועדים בלאט על אדמת ניכר, צועדים למותם, ותוהה מה התרחש אז בליבם פנימה, מה התחולל בנפשם.

מתבונן בדמויות הדוויות ויודע שהם כבר היו אז לקראת הסוף, לקראת הסיום שממנו עפו ישירות אל מתחת כיסא הכבוד, להתלונן בצל כנפי השכינה יחד עם ששת מיליוני הרוגי מלכות שאין כל ברייה יכולה לעמוד במחיצתן.

אני רואה אותם, ולמרגלותיהם עובר הצינור הגדול, צינור "מכבי האש" שאמור היה לכבות את לשונות האש האדומות, האיומות; האש שכילתה את המרכז היהודי הגדול והוותיק, האש שלא הותירה שריד ופליט לקהילה המפוארת עלי אדמות.

האש של בנייני גטו ורשה דעכה בסוף, אבל האש של נשמת היהודים האלו מעולם לא כבתה ולעולם לא תכבה.

"אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה"

"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"

אני רואה אותם, ובעיני רוחי הם זורחים כזוהר הרקיע, מאירים את העולם כמו נרות שבת ויום טוב.

הנרות הללו קודש הם

נר ה' נשמת אדם.

(השורות האלו נכתבות מול התמונות החדשות שמתפרסמות הערב מהגטו הבוער של ורשה. שמונים שנה הסתיר הכבאי הפולני זביגנייב גז'יבאצ'בסקי, שהשתתף בכיבוי השרפות בגטו, בעליית הגג שלו, עשרות תמונות שצילם בעצמו.

בנו של הצלם מאצ'יי מצא את התמונות – טמונות בקופסאות – והעביר אותן למוזיאון פולין, בו יוצגו בתערוכה מיוחדת לציון 80 שנה למרד גטו ורשה.

אוסף ראשון של הצילומים פורסם, כפי שדווח ב"ידיעות אחרונות", במהדורה הפולנית של השבועון "ניוזוויק", תוך הבלטת העובדה שמדובר בצילומים בלעדיים של מרד גטו ורשה שלא צולמו בידי הכובשים הגרמנים. בתערוכה יוצגו גם יומנים לא מוכרים שנכתבו בידי העדים למרד ולדיכויו.

תמונה נוספת מהסדרה החדשה שהתגלתה זה עתה מנציחה את האש הבוערת בבנייני הגטו: