קול הטנור שנדם בבונקר
החזן גרשון סירוטה הי"ד
החזן שרבבות גדשו אולמות שבהם השמיע את קול התפילה, נחנק ונשרף בגטו ורשה, בבונקר ברחוב וולינסקה 6.
מותו הטראגי של גרשון סירוטה בתחילת המרד, ערב פסח תש"ג, כמעט לא זכה לתשומת לב. היו אלו ימי חורבן העולם, והאנושות, ההמומה והלומת הרעם, כמעט לא התייחסה למוות של איש אחד, נודע ומפורסם ככל שהיה. אולם בימים כתיקונם, פטירתו של חזן כה דגול שהעולם עצר את נשימתו למשמע קולו העוצמתי, ושהיה חידוש מדהים שלא היו לו מתחרים עלי אדמות, היה אמור להיות מאורע מסוקר ומפורסם במיוחד. גרשון סירוטה נחשב בשעתו ל"מלך החזנים", ובכל מקום בואו נאספו רבבות, בני ברית ושאינם בני ברית, כדי להקשיב לקול הטנור שהיה "חודר כליות ולב".
גטו ורשה עולה בלהבות עם חיסולו
גרשון יצחק לייבוביץ-סירוטה נולד בשנת תרל"ה לאביו החזן ר' שלמה לייב ז"ל בעיירה גייסין (אז באימפריה הרוסית, כיום מחוז ויניצה באוקראינה). אביו, שבמהלך סעודות השבת הקשיב לשירת הילד הרך, הבין שגרשון חונן בקול בלתי שגרתי בעליל, והחל ללמדו פרקים בשירה ובחזנות.
בגיל 13, ולפי גרסה אחרת בגיל 16, החל לשיר בבית הכנסת באודסה, לשם הגיע כדי לבקר את סבו, וקולו הנדיר הרשים מייד את ראשי בית הכנסת והדיו הגיעו עד לאוזני רקטור הקונסרבטוריון באודסה, שהפציר בנער הפלא להצטרף אליו תמורת מלגה גבוהה.
בגיל 18 התקבל למשרת החזן הראשי בבית הכנסת פריקז'יקוב שבאודסה, אולם המניעה הייתה התנאי בבית כנסת זה שהחזן חייב להיות נשוי.
במסיבת האירוסין של גרשון יצחק בן ר' שלמה לייב סירוטה עם בתו של יו"ר הנהלת בית הכנסת פריקז'יקוב באודסה השתתפו רבים שבסתר ליבם, חוץ ממה שבכנות שמחו על הבית החדש שעומד להיבנות באודסה, עיר ואם בישראל, ליבותיהם עלו על גדותיהם משום שאז כבר היה ברור שגרשון, החזן הפלאי, הולך להישאר עימם…
מאז, למשך עשרות שנים, זרח כוכבו של גרשון סירוטה בשמי עולם החזנות. הוא היה החזן הראשון שהקליט בגרמופון (פטפון), ומאוצרותיו נותרו 175 רצועות מוקלטות.
בהופעותיו הצטופפו אלפים ורבבות, ויום טוב היו עושים לעצמם קהילות ישראל בבוא החזן העולמי לשכון בתוכם ולהנעים את זמנם. כהונותיו בבית הכנסת הגדול של וילנה, ורשה ועוד הותירו חותם עז על המתפללים, והופעותיו על פני העולם כולו היכו את מאזיניו בתדהמה. תחילה הופיע במינסק, גרודנה, ביאליסטוק, ורשה, וינה ועוד, אולם במרוצת השנים הפך לחזן עולמי מבוקש והופעותיו גדשו את היכלי הענק ברחבי ארצות הברית וקנדה. סירוטה ביקר בארץ ישראל ורבים נהרו לשמוע את קולו, קול טנור חם ועוצמתי.
להלן קטע מעיתון "Rul" מוסקבה, מיום 25 בינואר 1910:
"החזן המפורסם של בית הכנסת בוורשה, סירוטה, נותן מחר את הקונצרט היחיד שלו באולם הגדול של הקונסרבטוריון. לסירוטה יש טנור קולורטורה מרהיב, המתחרה ביופי ובעוצמה של הצליל עם הקולות של טמאגנו וקרוסו. התכנית כולה מוקדשת לשירה רוחנית יהודית. הכרטיסים כמעט כולם אזלו".
הצלחתו בארצות הברית הייתה היסטרית. בסוף שנת תר"פ, בתום ביקור מוצלח בארצות הברית, וכבר עמדו רגליו על הספינה בדרך לוורשה, קיבל הצעה קוסמת לשמש כחזן בימים הנוראים תמורת 10,000 דולר, סכום עתק בימים ההם. הוא לא יכול היה לסרב להצעה כזו וקיבל אותה למרות אי הנעימות שחש כלפי קהילת ורשה.
בשנת תרפ"ג, עקב נסיעותיו התכופות ברחבי העולם, פוטר ממשרתו בבית הכנסת הגדול בוורשה, ואת מקומו תפס החזן משה קוסביצקי.
בשנת תר"צ התקבל לשמש כחזן בית הכנסת נוז'יק – בית הכנסת היחיד ששרד את השואה בוורשה כולה, אולם קודם לכן כבר השמיע קולו בבית כנסת זה בהזדמנויות שונות.
בית הכנסת נוז'יק בורשה
זלמן ורבקה נוז'יק היו זוג יהודים עשירים חשוכי ילדים, שהקדישו את הונם לבניית בית כנסת חדש בוורשה. הם מינו לצורך כך ועדה מקרב נכבדי הקהילה בעיר, בראשם עמד זלמן נוז'יק עצמו. בשנת תרנ"ג רכשה הוועדה את הקרקע ברחוב טווארדה 6 לצורך בניית בית הכנסת, בסכום של 157,000 רובל. הבנייה שנמשכה 4 שנים עלתה בסופו של דבר 250,000 רובל. הסכום כולו שולם על ידי משפחת נוז'יק. בל"ג בעומר תרס"ב נחנך המבנה המפואר של בית הכנסת בטקס חגיגי. פחות משנה לאחר מכן נפטר זלמן נוז'יק. אשתו רבקה נפטרה בשנת 1914. בשנת תרפ"ג, לפני מאה שנה בדיוק, עבר הבניין שיפוץ, ולרגל הפתיחה המחודשת נערך בבית הכנסת טקס שבו הופיעה מקהלת בית הכנסת בניצוח אברהם צבי דוידוביץ', אשר ליוותה את החזן גרשון סירוטה.
בד בבד המשיך במסעותיו על פני העולם, ובערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, עת שהה בקנדה שבה קצר תהילות ותשבחות, נודע לו על מחלתה של אשתו ששהתה בוורשה. הוא מיהר לחזור לפולין ולא שעה להפצרות חבריו וידידיו לבל יעשה טעות זו. לפי המסופר, אף על פי ש"לאמריקאים היה ברור ששום דבר טוב לא מחכה ליהודי פולין. אבל הוא לא האמין שהגרמנים יתמודדו עם היהודים התמימים הפזורים ברחבי אירופה" (מתורגם מהוויקיפדיה הרוסית. מקור: nostalgie30-80).
גרשון חזר לוורשה ונלכד בה, יחד עם כחצי מיליון יהודים שחוו בה את סבל הגיהינום, עד לסוף המר, פסח תש"ג, לפני שמונים שנה בדיוק, בבונקר ברחוב וולינסקה 6. אשתו נפטרה ממחלה חודש קודם לכן.
מאמצים רבים וממון רב השקיעו ידידיו ומעריציו מעבר לים כדי להציל את גרשון מגיא המוות, אבל כבר נגזרה גזרה ומאומה לא הועיל. הגטו הגוסס סגר בעדו, ובלב נשבר התכונן גרשון לסוף הקרב.
אין לנו ידיעה ברורה על מידת אדיקותו של גרשון בתורה ויראת שמיים במרוצת עשרות השנים שבהן זכה לתהילת עולם, וכמובן אין לנו עניין לדון בכך, מה גם שבמותו על קידוש השם אין ספק שהשלים נפשו וזכה לעלות במעלות קדושים וטהורים, אולם לפי עדויות הרי שבשהותו בגטו ורשה התקרב לבוראו מתוך לב יהודי טהור ושבור, ובמניינים מאולתרים וחשאיים היה משמש בעל תפילה בנוסח יהודי חם ונוגע ללב. דמעות רבות נשפכו לקול בכיו המשתפך של גרשון סירוטה אז, בשעת דמדומי החמה של ורשה, העיר הגדולה לאלוקים.
כך מתאר הלל זיידמן ב"יומן גטו ורשה" את הימים הנוראים בבית המלאכה שהוסב לבית כנסת חשאי:
"החדר הקטן היה מלא וגדוש, אך קולו המתוק והמלודי של סירוטה הלהיב את לב כולם, כאשר הוא התחנן 'וימלא משאלותינו במידה טובה ישועה ורחמים'. כאשר ההכרזה של המילה האחרונה 'רחמים' שיקפה סימולטנית הן בכיה של ילד קטן והן זעקה נואשת של מבוגר. הדי ההתעללות הסדיסטית והרציחות הברוטליות נשמעו היטב במילה זו".
ילדים פולניים על חורבות גטו ורשה
"היצירה ששר סירוטה ב'אבינו מלכנו' הייתה כנה ועגומה, לא היה זה הנוסח הרגיל שלו. באופן כללי, לדברי חברי הקהילה הקבועים שלו, הוא לא נהג לשיר את הקטע הזה. אך היום, פרץ אלתור יפהפה שנגע היטב בליבותינו. רגע מרטיט במיוחד היה לקראת סיום הקטע, כאשר סירוטה נשבר כשהוא שר 'אבינו מלכנו, עשה למען שם קדשך… אבינו מלכנו, עשה למען טבוחים על יחודך… אבינו מלכנו, עשה למען באי באש ובמים על קידוש שמך…".
בגנזך קידוש השם מדליקים נר לעילוי נשמת הקדוש, נעים זמירות ישראל, גרשון יצחק בן ר' שלמה לייב, ומתפללים לטובת נשמתו.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.
