מצעד חג הסוכות של אלה שלא נכנעו
שמונים שנה מאותו חג הסוכות תש"ד, מחנה פלאשוב, בפרברי קראקוב.
סוכה בגטו לודז'
חודש זה היה לחודש ההריגה הגדולה במחנה שלנו. הצוררים דרשו מאתנו קרבנות לכל חג ומועד, ואף על פי כן על מה טרחו ודאגו היהודים הנותרים? הם חשבו על תחבולות כיצד לקיים מצוות סוכה ולברך את ברכת "שהחיינו" על "זמן שמחתנו"!…
במחנה העקורים
בליל הראשון של החג נמשך מצעד חשאי באחד מפינות המחנה. לאן נמשך המצעד? אל סוכה ארעית באמת, שהוקמה ב"כיכר העצים" של המחנה. הפועלים שעבדו במחלקה זו בנו בו ביום איזה "מחסן", כאילו לשם אחסנת כלי העבודה שלהם. "המחסן" היה ללא תקרת גג והוא כוסה בסכך כשר, שנצטבר משאריות של נסורת העצים, וסוכה זו משכה אליה את כל אסירי המחנה. הבשורה הועברה מפה לאוזן, והיהודים הסתכנו לעזוב את צריפיהם ולפנות בכוון לסוכה החשאית. גם אני הייתי בין הפונים שמה. רגע אחד נעצרתי בפנים "המחסן", אמרתי "שהחיינו", ויצאתי מן הצד השני. לא היה זמן להתעכב, כי המצעד נמשך הלאה…
(מעדותו של ר' שמעלקא ליפשיץ, בתוך: משה פראגר, "אלה שלא נכנעו", בני ברק, תשכ"ג, עמ' קיג–קיד)
