הגאון רבי שלמה זאב צוויגנהפט זצ"ל.
חתנו של הגאון מסוסנוביץ, רבי שלמה זאב צוויגנהפט זצ"ל, שימש לפני המלחמה כראש השוחטים בקהילות רבות ומפוארות ברחבי פולין.
אביו, כמו זקנו ואבי זקנו, שימשו במשך דורות כשוחטים שקיבלו את מסורת השחיטה מדור דור, וצדיקי הדורות הידרו לאכול משחיטתם.
רבי שלמה זאב נולד בעיר סוסנוביץ בשנת תרע"ו לאביו הגאון רבי משה חיים, תלמיד האבני נזר.
בילדותו התייתם מאביו וגדל בבית זקנו, הרב אפרים מרדכי מוטל צווייגענהאפט, שוחט ודיין ומורה צדק של סוסנוביץ. משפחתו התייחסה להט"ז.
כילד למד בחיידר כתר תורה של חסידות ראדומסק. בגיל 12 התקבל כתלמיד של הרב דב בריש איינהורן בישיבת אמסטוב. כשהוא היה עדיין בגיל 14 התקבל כתלמיד של הרב דוד משה רבינוביץ (שעל אודותיו כתבנו לעיל) בישיבת "קיבוץ גבוה" של ראדומסק בסוסנוביץ. כעבור תקופה ב"קיבוץ גבוה" למד תורה מפיו של הגאון מקוז'ליקוב, הרב אריה צבי פרומר, והוסמך על ידו להוראה.
כבר בהיותו אברך צעיר לימים הוסמך לשחיטה בידי גדולי הדור, ובהם הגאון מטשעבין.
מהר מאוד יצא שמו כשוחט מומחה, ובכמה ערים חשובות ומפורסמות נחשב כ"ראש השוחטים". בהמשך מונה לשמש כראש השוחטים בסוסנוביץ, וכשהקימו גדולי הדור את "ועד השחיטה של מדינת פולין וליטא" עמד הרב צוויגנהפט בראשו.
לפי הכתובים היה הוועד ממונה על כ-3,500 שוחטים ברחבי פולין וליטא.
בשנת תרצ"ו, כשנציגי הסיים הפולני הכינו הצעת חוק לאיסור השחיטה היהודית, זכה הרב צוויגנהפט ובהשפעתו רוככה ההצעה במידה רבה. זה היה כאשר חברי הוועדה הממשלתית ביקשו לבדוק במו עיניהם את השחיטה היהודית, והרב עצמו נעמד להדגים להם איך מתנהלת השחיטה היהודית ושכנע אותם כי זו השיטה ההומאנית והטובה ביותר, ואשר בעטייה הבהמה סובלת הרבה פחות.
(מתוך ויקיפדיה: הוועד נוסד באמצע שנות ה-30 של המאה ה-20 על ידי גדולי הרבנים בפולין ובליטא, כולל רבי חיים עוזר גרודזנסקי, רבי אברהם מרדכי אלתר, רבי שלמה חנוך רבינוביץ, רבי דוד בורנשטיין ועוד.
בכדי שהוועד יהיה מקובל על כל פלגי יהדות פולין ויהדות ליטא סוכם כי הוועד יכלול שבעה רבנים מחוגים שונים. בנוסף, הוחלט בעת ייסוד הוועד שהוא יכיל מספר אי-זוגי של רבנים בכדי שלא יהיה תיקו בהצבעה. מייד עם הקמת הוועד הסכימו שבעת חבריו להיפגש בוורשה באופן קבוע.
תפקיד הוועד
קהילות יהודיות רבות היו קטנות ועניות מכדי להרשות לעצמן משכורת של רב בעל ידע, והתוצאה הייתה רמת כשרות ירודה בכפרים קטנים רבים. יתרה מזאת, כתוצאה מתהליך התיעוש שעבר על אירופה, הנסיעות הפכו זריזות וזולות יותר. תופעה זו שינתה את עולם השחיטה באופן דרמטי. לפני כן, כל הבשר שנמכר בכל עיירה נשחט על ידי שוחט באותה עיירה ספציפית שנבחר על ידי הרב של אותה עיירה, ולאחר התיעוש נוצרה תופעה חדשה של בשר מיובא. הוועד נוצר במטרה לכפות ולפקח על סטנדרט גבוה של כשרות השחיטה.
התפרקות הוועד
עם פלישת הנאצים לפולין, ב-26 באוקטובר 1939, נאסרה השחיטה והוועד פורק. במהלך השואה הושמדו 90 אחוזים מיהדות פולין וליטא. מספרם הזעיר של הניצולים היגר כמעט בשלמותו, כולל הרב שלמה זאב צווייגענהאפט, היחיד מרבני הוועד ששרד את המלחמה).
בתחילת השואה, עם פרסום האיסור הגרמני על השחיטה היהודית, מסר הרב את נפשו, פשוטו כמשמעו, והמשיך לשחוט בשר כשר עבור יהודים.
כתוצאה ממעשה זה נעצר בידי הגסטפו והיה בסכנה רצינית, אך לבסוף שוחרר בזכות כופר ושלמונים.
לפי עדויות (מובא בספר מגדל דוד ובעיתונים וכתבי עת המצוטטים בוויקיפדיה), בכל שנות המלחמה היה הרב שומר על קלה כחמורה ורבים מצאו בדמותו חיזוק ונחמה.
הוא דאג לחזק ולעזור לכל מי שהיה יכול, ולא זו בלבד אלא שהניח תפילין מדי יום, חרף הסכנה, ורבים עמדו בתור כל יום כדי לזכות להניח את התפילין שלו.
בשואה נרצחה אשתו, הרבנית אסתר, ושני ילדיהם. הי"ד.
לאחר המלחמה שימש כרב בברגן בלזן, וביום י"ב אלול תש"ה חידש את השחיטה היהודית הכשרה, לראשונה מאז המלחמה.
ומעשה שהיה כך היה:
אחר השחרור ביקר הרב במוזיאון בעיר המבורג ואחד המוצגים בו היה סכין שחיטה ("חלף"), והכיתוב, הגרמני כמובן, היה: "עם הסכינים האלו נהגו היהודים לשחוט את הבקר שלנו".
הרב לא איבד זמן. ישר פנה להנהלת המוזיאון ותבע לקבל את הסכין הגזול על אתר.
עם הסכין הזה ייסד הרב את השחיטה הראשונה אחרי השחרור.
בהמשך מונה לפקח על כשרות המטבחים הגדולים של שארית הפליטה בברגן בלזן וצאלע.
ויקיפדיה (אנגלית):
הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה מינתה את הרב צווייגענהאפט להיות ראש השוחטים של אזור הכיבוש הבריטי בגרמניה (צפון מערב גרמניה). בתפקידו כראש השוחטים בגרמניה, הרב צווייגענהאפט היה שוחט בברגן בלזן ובעיר הסמוכה צלה, ובעוד ערים רבות, ביניהן הנובר, המבורג, לינבורג, הארצבערג ובראונשווייג. בנוסף לשחיטה, הרב צווייגענהאפט היה אחראי לעשות את כל הסידורים עם בתי השחיטה ועם השלטון המקומי של כל עיר ועיר. הרב צווייגענהאפט בחר כמה אנשים שראויים להיות שוחטים, והתחיל ללמד אותם הלכות שחיטה ובדיקה.
"הרב המכשיר" של ברגן בלזן
ב־7 בנובמבר 1945 מינתה הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה את הרב צווייגענהאפט להיות "הרב המכשיר" של ברגן בלזן, ושני המטבחים הגדולים בעיר צלה, שסיפקו מזון כשר לאלפי ניצולים שהתגוררו במחנה העקורים הסמוך ברגן בלזן, היו תחת השגחתו. בנוסף לכך סידר הרב צווייגענהאפט מזון כשר לכל היהודים בבתי החולים ובבתי הסוהר המצויים ברחבי האזור הבריטי.
ועד הרבנים דאזור הבריטי בגרמניה
הרב צווייגענהאפט נתמנה להיות אחד מהרבנים של "ועד הרבנים דאזור הבריטי בגרמניה" שהוקם על ידי הרב יואל הלפרן, ובכל יום כשהוא הגיע לסדר ענייני שחיטה בערים רבות ברחבי האזור הבריטי שלא היה להם רב, הוא ענה לשאלותיהם.
רבה של עיר הנובר והרב הראשי של סקסונה התחתונה
בינואר 1946 מינתה הרבנות הראשית של בריטניה הגדולה את הרב חיים פנחס לובינסקי להיות הרב של הנובר, ולאחר זמן מונה הרב צווייגענהאפט לרב נוסף לצידו. בשנת 1949 הסתיים הכיבוש הבריטי של גרמניה והקהילה מינתה את הרב צווייגענהאפט להיות הרב היחיד של הנובר, ולאחר זמן קצר הוא כיהן כרב הראשי של הנובר וסקסוניה התחתונה.
מסופר כי בעשרות מקרים שחרר יהודים מבתי כלא בגרמניה, וסיפק סיוע לנוסעי האקסודוס לשעבר.
בארצות הברית
בשנת 1952 הגיע הרב צוויגענהאפט לארצות הברית, והרב אליעזר סילבר הזמין אותו לבוא לעיר סינסינטי להיות ראש השוחטים של שני בתי השחיטה שם. הרב צוויגענהאפט התגורר שם כשנה עד שבתי השחיטה נסגרו, ואז עבר לברוקלין, ניו יורק, והיה "הרב המכשיר" של כמה בתי שחיטה בארצות הברית.
עם הזמן התפרסם כמומחה בענייני שחיטה ובדיקה, ורבנים ממדינות שונות הזמינו אותו לייעוץ. ה-OU התירו אכילת שליו נודד (Coturnix Coturnix) על פי המסורת ששימר הרב צווייגענהאפט.
פטירה
הרב צווייגענהאפט נפטר ביום כ"ו בתמוז תשס"ה בניו יורק, ונקבר למחרת בהר הזיתים.
