הגאון מהר"ם שפירא מלובלין זצ"ל וכ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל.
למלאת 90 שנה לפטירתו – ז' חשון תשפ"ד
הרב דוד אברהם מנדלבוים
"איש האשכולות"
ראש גולת אריאל כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" ז"ל כתב במכתב (מי"ב טבת תרפ"ו) אודות רבינו מהר"ם שפירא זצ"ל:
"כאשר ת"ל נתחדשה האגודה וכו' אשר עומד בראשה איש האשכולות הוא הרה"ג מפיעטרקוב שי' לאוי"ט".
לא לחינם בחר כ"ק אדמו"ר זצ"ל לתאר את רבינו בתואר "איש האשכולות". תואר שכתב כ"ק אדמו"ר ז"ל בדורו, דור דעה, על יחידי סגולה.
וכאשר שאל מאן דהוא את כ"ק אדמו"ר זצ"ל הכיצד תיאר את א' מגדולי רבני דורו בתואר "איש האשכולות" , הרי חז"ל אמרו (סוטה מ"ז ע"א): משמת יוסי בן יועזר ויוסי בן יהודה איש ירושלים, בטלו האשכולות. הראה לו אדמו"ר זצ"ל את דברי התוס' בב"מ כ"ט ע"ב ד"ה בזכוכית וכו' הכותבים, דמה דאי' בגמ' (סוטה מ"ח ע"א): דמשחרב בית המקדש בטלה זכוכית לבנה, אין הפי' דבטלה לגמרי, אלא הפי' דלא שכיחא ע"כ.
ואכן, "איש האשכולות" אינו דבר שכיח, אך הוא דבר הנמצא וקיים. לכתרם של בודדים כל דור אפשר לענוד תואר רם זה.
ואמנם צמד מילים אלו, ממצה בקצרה מדהימה את רבינו מהר"ם זצ"ל, שהיה בו הכל, גאון אדיר בתורה וחסידות, דרשן נפלא, שנון ומלא חכמה, מחנך בחסד עליון, מנהיג מבטן ולידה, בעל תפילה חד בדרא, בעל אופקים מדהימים ומבט מרחיק לכת של יחידים בדור. חסיד ועניו, נכנע באופן מוחלט לרבותיו. "איש האשכולות" כפשוטו וכמשמעו.
* * *
ה"דף היומי"
כבר ב"כנסיה הגדולה" הראשונה של "אגודת ישראל" שהתכנסה בווין באלול תרפ"ג שם כ"ק אדמו"ר זצ"ל עיניו לטובה על רבינו, וחיזק ידיו בתקנת לימוד ה"דף היומי" שהביא אז רבינו לפני באי ה"כנסיה הגדולה".
חלקו הימני של שולחן הנשיאות בהכנסיה הגדולה העולמית הראשונה של אגודת ישראל. נראים מימין לשמאל הרב עזריאל מונק, הרב מיכאל כאהן מפולדה גרמניה, אחרון משמאל הרב אהרן לוין מריישא ולפניו הרב מאיר שפירא מלובלין.
וידוע, שבליל ראש השנה, כאשר לבית המדרש בגור הגיעו אלפי חסידים מכל רחבי פולין, ביום א' של ר"ה עמד כלל ישראל והתחיל בלימוד ה"דף היומי" במחזור הראשון.
הדוחק בבית המדרש היה עצום, אשכולות אשכולות של פרחי חסידים נתלים בכל זיז לראות את פני הרבי שסיים עתה את תפילתו ופוסע בדרכו לביתו.
לפתע מסתובב הרבי, פונה לקהל ואומר: "אני נכנס ללמוד את הדף היומי".
כזרם חשמל עברו הדברים בין אלפי הנוכחים, וכפי עדות ראיה של הרה"ח הישיש ר' יודל זוננשיין ז"ל שהי' אז בבית המדרש בגור, לא ארכו דקות, וכל אלפי באי בית המדרש ישבו סביב גמרות מסכת ברכות, יכלו לראות קבוצות של עשרה אנשים יושבים סביב מג"ש שהקריא להם את דברי הגמ' בברכות דף ב', כולם רצו להצטרף לרבי בלימוד ה"דף היומי"… וכי מילתא זוטרתא היא? הרבי שאינו נוהג לשתף את הקהל ב"הנהגותיו" קרא כדרכו ברמז קצר לכל החסידים ולכל עם ישראל להצטרף אליו ולאחוז "בדף" היומי.
גם החסיד רבי חנוך העניך הלוי מנלה ז"ל שהיה אז בבית המדרש היה מתאר כל ימיו בהתרגשות עצומה איך בשניה אחת הפך בית המדרש למרקחה וכולם אצו לחפש גמרא מסכת ברכות כדי להצטרף לרבי בלימוד הדף הראשון.
אף דברות קדשו בשולחנו הטהור בליל ראש השנה זה, נסובו על עניני הדף הראשון במסכת ברכות, כפי שהודפס בספרו הקדוש "אמרי אמת" על ר"ה תרפ"ד.
כידוע וכמפורסם, עשתה לה אותה שמועה כנפיים בכל ארץ פולין והגלילות, ובכל מקום שהגיע דבר המלך ודתו, ממה שקרה בליל ראש השנה בגור, שאף הרבי הקדוש בעצמו קבע תלמודו בדף היומי, נרתמו כולם לקביעת שיעורים כסדרן בלימוד הדף היומי, ועובדה זו תרמה תרומה עצומה בראשית הדרך, להנחת והשרשת לימוד הדף היומי בקרב כלל ישראל, עובדה שהפכה היום לחלק בלתי נפרד מסדר היום של כמעט כל יהודי ויהודי באשר הוא שם.
האמרי אמת עם חסידים
* * *
רבינו, מהר"ם שפירא זצ"ל, שבעצמו הופתע מעוצמת הרעיון וכפי שנתפס בכל תפוצות ישראל, כתב זמן קצר אח"כ לידידיו מכתב מרגש, ואלו דבריו:
"הדף היומי אשר הוחלט על הכנסי' על פי הצעתי, היא תקנה גדולה וקבועה, וכבר יש לנו רשימה כי יותר מאתים אלף חברים בפולין כ"י לומדים השיעור מדי יום ביומו, גם הרבי מגור שליט"א לומד השיעור, ושמעתי כי אמר לאנשי מתי סודו, כי זכי' גדולה זכיתי כי יתגלגל כזאת על ידי.
ואני יודע בנפשי פנימה, כי עבודתי על שדה החינוך בכלל, וחרף נפשי בעד הבני תורה בפרט, הביאני עד הלום בעזהשי"ת".
והעיד הגאון החסיד רבי גדליה הרץ ז"ל (ראש ישיבת "חדושי הרי"ם" בת"א) שסעד על שולחנו של כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל בליל הסדר תרצ"ו בעיה"ק ירושלים (ספר "אור זרוע לצדיק" ח"ב ע' רלו – ספר ב"נסוע הארון" ע' תשס"א), שבגמר עריכת הסדר, כשקם כ"ק אדמו"ר זצ"ל ממקומו הוא אמר לנוכחים" "אני הולך ללמוד דף היומי"… (מפי הג"ר יודל פרנקל שליט"א).
לימים, כשישיבתו של רבינו, ישיבת חכמי לובלין נקלעה למצב כספי קשה, המציא רבינו במוחו הגאוני רעיון מופלא, ואלו דבריו במכתב:
רבי מאיר שפירא בהנחת אבן פינה לישיבת חכמי לובלין
הוסכם בהאספה ל"הרמת קרן התורה" יום ג' פרשת לך בנוכחותו של אדמו"ר הקדוש הרבי מגור שליט"א – כי כל יהודי חרד יתן גראשען בעד כל דף, באופן אשר ביום הסיום של כל מסכת יהי' נקבץ מכל אחד סכום גראשען לפי מספר הדפים שבמסכת הזאת של הסיום.
גם כאן היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל נאה דורש ונאה מקיים, ובמכתב שכתב לרבינו לקראת סיום מחזור הש"ס הראשון בצירוף הסכום שהצטבר כנגד כל דפי הש"ס, כתב כ"ק אדמו"ר זצ"ל:
"אהובי ידידי הרב הגאון חכם ושלם שמו, נודע בשערים לשם ולתהילה מהר"ם שפירא שי' לאוי"ט
הנני ממלא בזה הדרישה לתמוך בישיבה המפוארת אשר כבוד תורתו עומד בראש, והנני שולח בזה הסכום 27 זלוטי (1 גרוש לכל דף ממחזור הש"ס שכבר נלמד) ובלי ספק מי ביכולתו ממני יראו וכן יעשו.
אלה דברי אחד ממאהביו הדורש שלומו ושלום תורתו ושלום כל תלמידיו ומברך אתכם בהצלחת עולם.
ואכן, מכתבו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל עשה רושם עצום, ויהודי פולין נענו לקריאת הקודש וכן עשו, רבבות יהודים קיימו בשמחה את הוראת רבותיהם, ועם שובם מידי יום מבית המדרש משיעור הדף היומי שלשלו בחדוה את הגרוש היומי לתוך קופת ישיבת חכמי לובלין, ובכך קישרו עצמם ברוח ובמעש למקור ומעיין התורה הנצחיים.
* * *
"אגודת ישראל"
רבינו זכה לקירבה מיוחדת מצד כ"ק אדמו"ר זצ"ל, הרבי העריך מאד את גדלותו בתורה ואת כושר העשיה שלו למען כלל ישראל. במשך שנים רבות שימש רבינו כ"ידא אריכתא" של הרבי בכל פעילותו הצבורית, אשר רחש לו אימון מוחלט בכל מעשיו וצעדיו בהנהגת הכלל.
רבי מאיר שפירא, ראש ישיבת חכמי לובלין, בדרכו לישיבת הסיים הפולני כשליח מטעם אגודת ישראל
אדמו"ר זצ"ל הוא שיזם ועמד מאחורי ההצעה למנות את רבינו לתפקיד "נשיא אגודת ישראל", ואף הפציר בו רבות לקבל עליו מינוי זה וכפי שהדברים באים לידי בטוי במכתבו המפורסם למורנו רבי יעקב רוזנהיים:
"ובקושי גדול פעלתי את הרה"ג מפיעטרקוב, איש המוכשר לזה, לקבל רסן הממשלה בידו".
מסופר שכעבור זמן מה לאחר היבחרו לתפקיד זה בא רבינו אל כ"ק אדמו"ר זצ"ל לגור, אך להפתעתו לא הניח לו הרבי להיכנס… ביקש הרב מהגבאי שיבקש בשמו את כ"ק אדמו"ר זצ"ל שיואיל לקבלו, שכן יש לו להיוועץ עמו בדבר חשוב בעניני "אגודת ישראל".
נתרצה הרבי וקיבל את רבינו. מיד בהיכנסו שאל רבינו את הרבי מדוע לא הניחו לו קודם להיכנס אל הקודש.
השיב לו הרבי:
"אחד מכוונתי במה שרציתי שכבודו יכהן כנשיא אגדות ישראל בפולין היתה שלא יאמרו שאגודת ישראל היא רק "גור"… שהרי לתפקיד הרם ביותר שלה נבחר דוקא חסיד טשורטקוב מובהק… עתה, אם כבודו ימשיך לבוא אלי, לגור, שוב יאמרו כי אגודת ישראל עשויה מעור אחד בלבד, והרי אין זו מגמתה של אגודת ישראל שצריכה לאחד את כל חוגי היהדות החרדית"..
סבר רבינו וקיבל בחיוך ובהבנה את הנהגתו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל עמו…
לימים, הוכתר רבינו כנשיא "אגודת ישראל" בפולין על מקומו של כ"ק אדמו"ר בעל ה"אמרי אמת" זצ"ל. אך כשהתחיל להתמסר לבניית "ישיבת חכמי לובלין" ביקש להשתחרר מתפקידו זה, ואמר לכ"ק אדמו"ר זצ"ל: "אם יניחו לי להתמסר לגמרי להקמת הישיבה אוכל לעסוק בהעמדת מאות תלמידים לתורה וליראת שמים, שבתוך שנים ספורות יהיו אף הם חדורים ברעיונה הנשגב של 'אגודת ישראל' וישמשו בה גנרלים מסורים". ואכן, כ"ק אדמו"ר זצ"ל מינה על מקומו את חתנו, הגה"ח רי"מ לוין זצ"ל (ספר "מאיר לדורות" ח"א ע' 188).
* * *
"ישיבת חכמי לובלין"
גם במפעליו ה"פרטיים" של רבינו היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל אחד התומכים הנלהבים, ברכתו ועידודו ליוו את רעיון "ישיבת חכמי לובלין" מראשית התהוותה נמנה גם באופן רשמי בין חברי ה"תאגיד" של הישיבה, בה ראה יצירת קודש שתרבה כבוד שמים וכבוד תורה בעולם.
הופעותיו הפומביות הנדירות של אדמו"ר זצ"ל ב"הנחת אבן הפינה" וב"חנוכת הבית", הן שנתנו ליצירה זו גושפנקא מיוחדת כיהלום הכתר של ממלכת התורה בפולין ובעולם כולו.
ה"אמרי אמת" במרפסת ישיבת חכמי לובלין בחנוכת הבית
אך נחזור קצת לימי ה"בראשית", הרה"ח ר' מרדכי צבי שטלברג ז"ל שהיה תלמידו המובהק של רבינו ז"ל בעת שכיהן פאר כרב דפיעטרקוב סיפר לכותב הטורים: אחרי שקיבל רבינו זצ"ל את המגרש הגדול בעיר לובלין מהגביר והנדיב הגדול רבי שמואל אייכנבוים ז"ל – הי"ד, וכבר נפלה ההחלטה אצל רבינו להקים שם את הישיבה הגדולה "ישיבת חכמי לובלין", נסע רבינו לגור, לספר לכ"ק אדמו"ר בעל "האמרי אמת" ז"ל את השתלשלות הענינים ולבקש את ברכתו הקדושה.
נלוותי אל רבינו בנסיעה זו, רבינו נכנס לאדמו"ר זצ"ל, ויצא כעבור זמן קצר כשהוא חיוור כולו.
בקושי הסכים לומר לי רק שהרבי זצ"ל שמע אותו והגיב:
פארווס נישט אין ארץ ישראל? [מדוע לא בארץ ישראל].
רבינו נדהם לחלוטין מהשאלה, ולא הי' לו שום תשובה לענות לאדמו"ר זצ"ל. הוא נתן לו את ידו ויצא. ועתה התהלך מהורהר וחושב…
לפתע התנער רבינו ואמר לי:
הבה נסע ללובלין. אולי נמצא איזה פתרון לשאלת הרבי…
עלינו על הרכבת. נסענו לעיר לובלין.
הגענו לתחנת הרכבת בעיר לובלין. והנה מולינו כמה יהודים מתושבי העיר, שהכירו את רבינו, ובתוך דבריהם סיפרו, שחסיד ישיש מאוד, נין לרבינו החוזה מלובלין זצ"ל, מוטל על מיטת חוליו, ושעותיו ספורות,
אורו עיניו של רבינו זצ"ל ופנה אלי ואמר לי: אולי תהי' לנו כאן תשובה לדברים ששמענו מהרבי בגור.
הלכנו לביתו של החסיד, רבינו ניגש אליו ושאלו אם יכול לומר לו איזה דבר מיוחד ששמע במשפחה בשם זקינו החוזה זיע"א, נענה הזקן ואמר:
זקיני אמר, שבעיר לובלין מרגישים את קדושת ארץ ישראל, וגם את קדושת ירושלים וקדושת המקדש…
רבינו הודה לו מקרב לב על דבריו ובירכו. כשיצאו פנה אלי רבינו ואמר:
הנך רואה, משמים כיוונו את רגלינו, הנה קדושת לובלין היא כקדושת ארץ ישראל, ויש לנו כבר תשובה לרבי מגור…
כעת נחה דעתו של רבינו זצ"ל, ע"כ דברי תלמידו הנ"ל ז"ל.
[בהקשר להנ"ל יש לציין למובא בספר "נפלאות הרבי" (אות ר"צ) וז"ל: הרה"ק רבי אורי מסטרעליסק אמר, כשבאים ללובלין, יצייר שהוא ארץ ישראל, ובית מרן – אולם, והעזרה – היכל, וחצרו היא קדש הקדשים, ושכינה מדברת מתוך גרונו – אז יבין מה רבינו עכ"ד].
והנה הגיע היום הגדול, ל"ג בעומר תרפ"ד, ובעיר לובלין התקיימה חגיגה ענקית ובלתי שגרתית, הנחת אבן הפינה לישיבה העולמית, "ישיבת חכמי לובלין".
על המגרש המיועד מתאספים המונים, המונים מצפים ודרוכים לתחילת המעמד, על הבמה המאולתרת ניתן להבחין בגדולי צדיקי הדור שבאו ליטול חלק במעמד הגדול של חידוש ממלכת התורה – כ"ק אדמו"ר מגור, כ"ק אדמו"ר מטשורטקוב ובניו, האדמורי"ם מסוקולוב, סלונים, מודז'יץ, קוז'ניץ, נובומינסק, נציגו המיוחד של הרבי מבלז – חתנו הרב מאוסטילא ועוד עשרות רבנים מסלתה ומשמנה של יהדות פולין וגאליציה. הכל מוכן, אך פרט אחד טרם בא על פתרונו.
לימים סיפר רבינו לתלמידיו הקרובים, כי באותם רגעים מלאי התרוממות הרוח, כאשר הקהל הרב ציפה בדריכות להופעתו של רבינו חתן החגיגה, הסתובב לו רבינו כשדאגה בלבו נבוך היה בדעתו, כי לא ידע להחליט את מי לכבד ראשון בהנחת אבן הפינה, אם את כ"ק אדמו"ר מגור ראש גולת אריאל בפולין, או את כ"ק אדמו"ר מטשורטקוב שהיה רבו, מכיוון שלא ידע איך לפתור את הבעיה, השאיר את הדבר כמו שהוא, תוך אמונה חזקה, שרבו בעצמו, יתיר את ספיקו.
סמוך להנחת אבן הפינה, פנה כ"ק אדמו"ר מטשורטקוב לכ"ק אדמו"ר זצ"ל ואמר: יואיל בטובו הרבי מגור להניח את אבן הפינה… התנער הרבי מגור והשיב מה, אני? ותוך כדי דיבור התכופף הרבי מגור והרים את האבן ומסרה להרבי מטשורטקוב למען יניח הוא ראשון את האבן…
לקח הרבי מצ'ורטקוב את האבן, והוציא מכיסו שתי מטבעות של כסף וביקש מהרבי מגור להתבונן במטבעות, הרבי מגור זרק מבט חד על המטבעות, ומיד עטף הרבי מטשורטקוב את האבן יחד עם המטבעות במטפחת של משי והניח אותם ביחד בבור שהיה מוכן לכך, ופני רבינו אורו…
רבינו והציבור הגדול שעמדו בסמוך אליהם הביטו בנעשה בהתרגשות עצומה.
– מה היו המטבעות? נשאל רבינו לאחר זמן.
– אינני יודע עד היום. השיב רבינו באמונת תום.
הס הושלך בקהל כאשר פתח כ"ק אדמו"ר זצ"ל ואמר:
"חז"ל אמרו בילקוט: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים וכו' – מה נשתייר להם לישראל שלא נמאס? נשתייר להם ספר תורה, שאם לא היה קיום לישראל בתורה לא היו משונים מאומות העולם כלום". הדברים הללו הם הבטחה שנועדה לתקופה שלנו, כאשר ישראל שרויים בארץ אויביהם, בגלות, וממש לא נשתייר מהם כלום, וחרף הכל, הנה ברגע שמדובר על הצלת התורה שום קרבן לא נחשב יקר מדי, זהו סוד קיומנו, והראיה – היום הזה, עד ה"גל" הזה, ביום "לג" בעומר, "ועדה המצבה הזאת" – אבן הפנה… עכד"ק.
והדברים עוררו רושם עצום.
* * *
במהלך בניית הישיבה, גילה אדמו"ר זצ"ל ענין ומעורבות פעילה במהלך גיוס המשאבים לבנין ובאחזקתה, לשם כך המריץ אישים אמידים מבין חסידי גור לתרום ביד רחבה למען הישיבה,
שרטוט של בניין הישיבה לפני בנייתו
סיפר תלמיד הישיבה, הגאון רבי פנחס הירשפרונג זצ"ל:
גמר הקומה העליונה התאפשרה אודות לתרומתו של הנדבן הידוע רבי הערשל הירשפרונג ז"ל מקראקא.
ומעיד בן אחיו הגר"פ הירשפרונג הנ"ל, שלמעשה הבטיח הגביר המפורסם לשם ותהילה רבי חיים פינקלשטיין ז"ל מאנטוורפן לרבינו בתחילת הבניה שכאשר יגיע לקומה הששית יתן לו סכום כסף נכבד להשלמת הבנין.
אך כפי הנראה, בסתר ליבו לא האמין שהבנין קום יקום, וכאשר הגיעו לקומה זו השתמט ואמר שמלכתחילה היתה הבטחתו בגדר "על מנת שתעלה לרקיע", ולא היתה בדעתו לקיימה.
אך רבינו לא ויתר ונסע לכ"ק אדמו"ר מגור שגביר זה נמנה על אחד מחסידיו הנלהבים, הרבי נכנס לעובי הקורה, ולבסוף עשה פשרה הוגנת לשביעות רצון כל הצדדים.
גם כשהתעוררה בפולין ובגליצי' סערה עצומה סביב "קופסאות "יח"ל", וכל גדולי וצדיקי הדור הביעו דעתם לכאן ולכאן בעד ונגד הקופסאות, כתב רבינו זצ"ל במכתב פומבי שהוציא בענין זה:
"ואודיע בזה נאמנה כי גם הגאון קדוש ישראל הרבי מגור שליט"א אשר כל רז בראשונים ואחרונים לא אניס לי', הגיד בפה קדשו כי ידועים לו נסחאות התקנות ואין שום איסור בזה על קופסאות של מצוה אחרת ושהגאון הקדוש מופת דורו החידושי הרי"ם ז"ל הורה להלכה שאין בכחם לאסור כזאת והעיד אז באותו מעמד על אביו הגאון הקדוש האדמו"ר השפת אמת זצ"ל שהחזיק בביתו קופסאות למצות שונות".
ואכן את דעתו זו אף ביטא ה"אמרי אמת" זצ"ל במכתב ששלח אל הג"ר אפרים שרגא וינגוט ז"ל מצפת (ונמצא כיום אצל נכדו רבי ראובן שיחי' – ירושלים), וכך הם דברי קדשו:
"אנחנו נגררים אחר דעת עט"ר בעהמ"ח חידושי הרי"מ זקיני זצ"ל, הוא כפל ושילש לבלי להזכיר איסורים חדשים להכשיל את בנ"י, זה נדמה שחפצו או אסרו רבנים ליטא קופסאות אחרים. כמובן נתקבל במדינה שיטת החי' הרי"מ, ואין בית שלא יהי' גם קופסאות אחרים לבד קופת רמבעה"נ זה של ת"ת הכנסת כלה וכו' וכו', גם אצל אמ"ר זצ"ל הי' קופסא של הכנסת כלה, והיעלה על הדעת שח"ו נלכד בחרם של ים, אולם יגרום זה שיהי' ענין החרם נקל בעיני ההמון כי זה יחרים וזה אינו חושש, ילמדו מזה לכל מיני איסורים להקל בהם"…
האירוע של "חנוכת הבית" של "ישיבת חכמי לובלין", היווה פיסגה ושיא בחיי רבינו. ההכנות ליום המיועד, כ"ט סיון תר"צ הקיפו עולם ומלואו.
לקראת חנוכת הבית נשלחו הזמנות לכל גדולי הדור לבא ולהשתתף בשמחת התורה. לציבור הרחב פורסמו מודעות בעתונות ובהן התכנית המפורטת של ימי החגיגות והארועים השונים שיתקיימו במהלכם.
לקראת שבת פרשת שלח הסמוכה ליום החגיגה, הגיע רבינו לעיירה גור לשבות בצל כ"ק אדמו"ר זצ"ל ולהזמינו לחנוכת הבית. הוא התקבל בכבוד רב, כראוי למקים עולה של תורה.
בליל ש"ק סעד על שולחנו הטהור של הרבי והתכבד בזימון בברכת המזון. במוצאי שבת יצא לפיעטרקוב העיר בה כיהן כמרא דאתרא.
תשומת הלב של כל הציבור הענק שהגיע היתה מופנית לשני צדיקי הדור, כ"ק אדמו"ר זצ"ל וכ"ק אדמור מצ'ורטקוב זצ"ל.
תלמיד הישיבה, הג"ר שמואל תנחום רובינשטיין ז"ל תיאר, כיצד תלמידי הישיבה עשו הכנות לנסוע לתחנת הרכבת ולהקביל את פניהם של גדולי הדור. אך לפתע נודע, כי כ"ק אדמו"ר זצ"ל בצעד כ"כ אופייני לו, הקדים את ביאתו לעיר לובלין בכמה שעות, וכך נבצר מהתלמידים ורבינו בראשם להקביל את פניו בתחנת הרכבת.
עם תחילת האירוע השתרר הס מוחלט בקהל, כ"ק אדמו"ר זצ"ל החל לשאת את ברכתו:
"הבעל שם טוב הקדוש פירש את הפסוק: 'אין זה כי אם בית אלוקים וזה שער השמים' – מהי כוונת הפסוק במלים: 'אין זה'? – חז"ל אומרים במסכת שבת (ל"א ע"ב) שיראה נקראת 'דרתא', תורה נקראת 'תרעא לדרתא'. כשיעקב אבינו הסתכל ביראה השוררת באותו מקום אמר: 'מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלוקים'. כאן, מפני ש'נורא המקום' הוא ה'דרתא' – בית אלוקים', אבל 'וזה שער השמים', אותם השנים שקדמו לבואי למקום בהיותי בבית מדרשם של 'שם ועבר' – אלה היו ה"תרעה לדרתא", רק שער השמים.
הישיבה הינה בנין מפואר ולכן מאחל אני שכאן ישכנו גם ה"דרתא" וגם ה'תרעא לדרתא'. בית גדול שיגדלו בו תורה ויראה. אני מברך את התלמידים שיצליחו בתורה ויראה אמן".
רבינו קם ממקומו וחזר בקול רם על דבריו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל מילה במילה, כאשר הציבור מקשיב בחרדת קודש.
גם בשנים הבאות היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל מעורב הרבה בעניני הישיבה, וכאשר עלתה על הפרק בשלב מסוים מועמדותו של הגאון הרוגאצ'ובי זצ"ל שיבוא לכהן כראש הישיבה, היה כ"ק אדמו"ר זצ"ל מעורב בזה מאד וכמו שכותב רבינו זצ"ל בעצמו במכתב (נדפס בספרי "ישיבת חכמי לובלין – הישיבה ומייסדה" ח"א ע' שיט):
"ידידנו… סיפר לי אתמול, כי האדמו"ר מגור שליט"א שאלו על זה איך מצב הדברים בדבר ההתמנות של הגאון מדווינסק שליט"א בישיבת לובלין"…
זרע ברך ה'
הרה"ח הישיש ר' אברהם ישעי' רוזנברג (שושן) ז"ל מירושלים הי' מספר בהתרגשות עצומה סיפור שהיה נוכח בו, כאשר הי' פעם במארינבד, וחיכה באיזה מקום שכ"ק אדמו"ר זצ"ל הי' אמור לעבור בו, רבי אברהם ישעי' ז"ל שנזקק אז לישועה, עמד וחיכה בתקוה שכאשר הרבי יעבור, יוכל לגשת ולבקש ולהתחנן על בקשתו.
והנה לפתע הוא מבחין ברבינו זצ"ל עם פמלייא שלמה של תלמידים וקרובים כשהוא מתקרב לאותו מקום בו עמד ר' אברהם ישעי',
רבינו ניגש ושאל את רא"י האם כ"ק אדמו"ר זצ"ל אמור לעבור במקום זה, וכשנענה שכן, ביקש מכל המלוים שלו שיתפזרו ולא ישארו שם, כיון שרוצה לבקש בקשה אישית מכ"ק אדמו"ר זצ"ל.
ומסיים הרה"ח רא"י ז"ל, שאכן כ"ק אדמו"ר זצ"ל הגיע כעבור כמה דקות, וניגשו גם הוא וגם רבינו לבקשו בדבר ישועה ורחמים.
גם בספר "מאיר לדורות" על הגה"ח רי"מ לוין ז"ל (ח"א ע' 251) נדפס צילום מכתב מרבינו אל כ"ק אדמו"ר זצ"ל ובתו"ד כותב רבינו:
"בבקשה לעורר רחמים על … ועלי כי אושע בזש"ק, זרע ברך ה', ועל הישיבה כי תבנה ותכונן במהרה, ויתחנכו בה בחורים לומדי תורה ויראי ה' ויהי הבית הזה גדול שמגדלין בו תורה ויראה אכיה"ר"…
ורבינו חותם: הק' מאיר בן מרגלא שפירא.
קיבוץ ד"ברסלב" ביח"ל
רבינו, היה כידוע נכד להרה"ק ר"פ מקוריץ זצ"ל, והיה רבינו אחוז מאד ביחוסו זה, והנה פעם הזדמן לרבינו להכנס לכ"ק אדמו"ר זצ"ל בגור, ורבינו הבחין שכ"ק אדמו"ר זצ"ל יושב ולפניו פתוח הספר "לקוטי מוהר"ן" לרבינו נחמן מברסלב זצ"ל.
כ"ק אדמו"ר זצ"ל הבחין מיד באיזה מבוכה בפניו של רבינו, כ"ק אדמו"ר זצ"ל קם מכסאו, אמר לרבינו שימתין רגע, נכנס לחדר הפנימי ויצא עם ספר-כרך כת"י בידו.
הי' זה כרך שכתב א' מחסידי הרה"ק ר"פ מקוריץ. כ"ק אדמו"ר זצ"ל הראה קטע מתוך הכת"י לרבינו, ופני רבינו אורו.
[נסביר את הענין, בספר אמרי פנחס מהרה"ק ר"פ מקוריץ (במהדורות מסוימות) יש קטע שמשמעו שגבא טורא בין הצדיקים, רבינו ר"פ מקוריץ לרבינו ר"נ מברסלב, ועקב היות מהר"ם שפירא נכד להרה"ק מקוריץ, הי' לשני' אחת נבוך כשראה את כ"ק אדמו"ר זצ"ל לומד בספר לקוטי מהר"ן, אדמו"ר זצ"ל שהבין בחלקיק השני' את הענין, קם והראה למהר"ם, כי בכת"י שהי' אצלו, כתובים הדברים באופן הפוך, שהיתה הערכה והערצה גדולה בין הרה"ק מקוריץ להרה"ק ר"נ זצ"ל – ועקב כך אורו פני מהר"ם שפירא זצ"ל].
[מפי הגה"ח רי"ד אלטר שיחי', וכן שמע הג"ר משה ליפשיץ ז"ל מפי כ"ק אדמו"ר ה"פני מנחם" זיע"א (מפי תלמידו הרה"ח ר' רפאל רוזנבוים שיחי')].
בעקבות הסיפור הנ"ל, פתח רבינו את שערי "ישיבת חכמי לובלין" לפני חסידי ברסלב שלא הי' להם מקום אחר להתכנס בו בימים הנוראים ל"קיבוץ" הידוע ואכמ"ל בזה עוד.
ספריית כ"ק אדמו"ר זצ"ל
תלמיד יח"ל, הגאון רבי ישראל אברהם שטיין זצ"ל מפולטישאן, סיפר (ספר "אי"ש על העדה" ע' שי-שיא) סיפור ששמע בעצמו (כמה פעמים) מרבינו זצ"ל. באחד מביקוריו של רבינו בגור, הכניס כ"ק אדמו"ר זצ"ל את רבינו לספרייתו הענקית, שהיתה כידוע אחת הספריות היהודיות הכי ענקיות בעולם, והכילה המוני כתבים עתיקים ובעלי ערך, כ"ק אדמו"ר זצ"ל הראה לו כתב יד עתיק "פנקס הקהלה בלובלין", רבינו עיין בפנקס ומצא שם סיפור מדהים: "המהרש"ל – רבינו שלמה לוריא שכיהן כאב"ד לובלין כתב בפנקס, מעשה נפלאה שהי' עמו, ומעשה שהי' כך הי', אשה אחת מתושבי לובלין אבדה לה בעלה, ורב העיר – גדול הדור המהרש"ל חתר לחפש לה היתר, לשחררה מכבלי העיגון. כמה מגדולי התורה דאז חלקו על דבריו וערערו על ההיתר וקבעו את דינה כאשת איש. האשה קיבלה את דעת מרא דאתרא המהרש"ל ונתחתנה על סמך היתרו, ואחר שנתחתנה קרה מקרה מעציבה ומעוררת תמיהה, בעלה החדש הבריא והצעיר מת פתאום מיד אחרי החתונה בדרך הביתה, ותהום כל העיר, והיתה כמרקחה, ותומכי הרבנים האוסרים נופפו בזה כאות מן השמים על צדקת דרכם, וכי המהרש"ל טעה – ח"ו – בהוראתו, ומן השמים מנעו מהבעל מלהכשל. הדבר נגע ללבו של המהרש"ל שידע בבטחון כי יפה הורה כדת וכדין, וקרא אליו את ראש החברה קדישא – השמש שילך לבית העלמין, ולקח קלף שהוקצה לדבר שבקדושה (מזוזה וכו') וכתב עליה המהרש"ל הנוסח המצמרר והמפליא הזה, "לכבוד ידידי מלאך מט"ט ראש מתיבתא דרקיע"… וכותב בה את כל אשר קרהו ומסיים, היות שתורה לא בשמים היא, ואני פוסק בכח התורה שהיא מותרת, לכך אני גוזר עליך המלאך להחיות את פלוני הנפטר. וחותם "ידידך שלמה"…
וכן הוה! השמש הלך על הקבר, ומיד קם לתחייה היהודי הנ"ל, ולתדהמת כולם חזר הביתה חי ושלם. אולם האשה שראתה אותו מת, היתה נתונה תחת רגש חזק של פחד וחוסר בטחון ופחדה להמשיך לגור אתו, וכותב המהרש"ל על כן, התפללתי לה' שיישכח כל המעשה וישתקעו הדברים, וכך הוה, כל אנשי העיר, כולל האשה שכחו כל הסיפור והתנהגו אליו בטבעיות כמקדם.
המהרש"ל מסיים את התיאור בפנקסו וכותב "וכתבתי את כל זה לזכרון דברים כדי שלא תשתכח ויהי לזכרון, "וגדול אות אחרון – של השכחה – יותר מן הראשון".
ע"כ מפי רבינו זצ"ל.
דרשן מופלא
גדולי התורה החשיבו מאד את כשרון הדיבור והנאום של רבינו ואת השימוש הנעלה שעשה בו להרבות כבוד שמים בעולם.
כ"ק אדמו"ר זצ"ל התבטא פעם:
"מובא בדרשות הר"ן, שלכן היה משה רבינו כבד פה ולשון, שאלמלי היה דברן מוכשר, היו באי העולם תולים בכשרון הנאום שלו, ואומרים שבני ישראל לא אמרו "נעשה ונשמע" מתוך הכרה עצמית, אלא פשוט הלכו שבי אחרי דבוריו המקסימים של משה.
בשמענו את רבי מאיר שפירא יכולים אנו להבין זאת כיצד אכן ניתן לשכנע אומה שלימה לקבל את התורה בכח הדיבור והנאום…"
רבי מאיר שפירא, מוסר שיעור לתלמידי הישיבה
"כל רז לא אניס לי'"
כבר הראנו לעיל מה שכותב רבינו במכתבו על "קופסאות "יח"ל", בביטוי זה על כ"ק אדמו"ר זצ"ל. וסיפר העסקן הידוע רבי בנימין זאב הנדלס ז"ל (ספר "שיח זקנים" ח"ג ע' שסד ועוד) ששמע מרבינו שאמר לו:
"פעם שאלתי את הגאון רבי מנחם זמבא: עד כמה מגעת גדולתו של הרבי בנגלה? השיבו רבי מנחם: "כבר השכמתי לפתחם של רוב גדולי הדור, ואת כולם הייתי מפתיע בחידוש מסוים, אשר הביאם לידי התפעלות, לא כן הרבי, עוד לא קרה אף פעם, שאני מתחיל להרצות חידוש, והרבי איננו ממשיך ומשלים בעצמו את כל מה שרציתי לומר… עוד לא קרה שאני מרצה לפניו איזה דבר תורה, והוא לא ידע ממנו"…
באחת ההזדמנויות שח רבינו לפני תלמידו המובהק מפיעטרקוב רבי מרדכי שטלברג ז"ל:
"פעם נקלעתי למחיצת כ"ק אדמו"ר מגור בעיירת המרפא מארינבד בערב תשעה באב ונשאלתי על ידו אם יש לי סיום מסכת למוצאי התענית. השבתי בחיוב. ומיד הזדרזתי ללמוד מסכת חגיגה בשעות המעטות שמותר עדיין לעסוק בתורה.
למחרת בלילה הלכתי אל הרבי מגור לערוך הסיום בסעודת מצוה, שאלני הרבי: איזה מסכת עומד מר לסיים? השיבותי: מסכת חגיגה.
לא הספקנו ליטול ידים לסעודה – סיים רבינו את סיפורו – עד שגוללנו יחדיו בע"פ את כל מסכת חגיגה עם פירש"י ותוספות, מראשה ועד סופה"…
מוסיף ומתאר הסופר רבי יעקב ברונר ז"ל:
"סיפר לי אבי מורי הרה"ח רבי שמואל ברונר ז"ל:
באחת השנים (פר' ואתחנן תרפ"ה), החליט הרבי מגור לסדר את שיבתו מעיר הקייט מרינבד לוורשה, באופן שישבות את השבת בפראג. הדבר היה לפלא, כי בפראג היו בתקופה זו רק יהודים דתיים בודדים. הרבי גם לא התאכסן אצל מישהו בעיר. כל צרכי השבת הוכנו במרינבד ונלקחו אתם לפראג. נשכרו כמה חדרים באגף נפרד של מלון, שם נעשו כל הסידורים לקראת השבת.
בערב שבת יצא הרבי עם מנין אנשים בערך ובתוכם הרב מאיר שפירא מלובלין זצ"ל ממרינבד ישר למלון, שם נשארו כל השבת, עד שהמשיכו במוצאי שבת את דרכם מפראג לוורשה. גם אבי ז"ל היה בתוך הבאים. כאמור, כמעט לא יצאו משך השבת מהמלון. הכל סודר במקום, התפילות, הסעודות וכו'. היתה זו חוייה נפלאה, לשבת כל השבת עם הרבי יחד ולשמוע את דברי קדשו.
באחת השיחות הזכיר הרב מלובלין מאמר אחד של הרמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות (כידוע התעסק הרב מלובלין רבות בעניני קדשים). דרך אגב, העיר הרבי זצ"ל, שנוסח הרמב"ם הוא שונה קצת, באות אחת, מהנוסח שהשמיע הרב מלובלין זצ"ל.
לא היה איתם ספר "היד החזקה" כדי לבדוק את הדבר. אולם הרב מלובלין לא היה יכול להתאפק ורצה לברר מיד במקום את הנוסח המדוייק. אבא ז"ל אמר לו, שנמצאת במקום משפחה חרדית, משפחתו של הפרופסור שלמה מנחם ליבן ז"ל (אשר השתתף בכנסיה הגדולה השניה, והיה הפותח בדיון על "גזירת השחיטה" שהיתה אז בכמה מארצות אירופה), ששימש כפרופסור באוניברסיטת פראג. אבא היה בטוח שיוכלו למצוא אצלו את ספר "היד החזקה". בשבת אחה"צ יצאו יחד העירה לפרופסור ליבן, כדי לעיין ברמב"ם. ומה גדולה היתה השתוממותו של הרב מלובלין, שמצא הנוסח ברמב"ם בדיוק כמו שאמר הרבי. אז פנה אל אבי ז"ל ואמר: ידעתי מאז ומתמיד שאין לנו מושג על גדולתו של הרבי שלכם (הרב מלובלין היה חסיד טשורטקוב), אולם לרבי שכזה, שיתפוס אותי, כלאחר יד, באות אחת יתרה או חסרה ברמב"ם בהלכות מעשה הקרבנות – לא פיללתי".
הרה"ח ר' שמואל ביאליסטוצקי ז"ל מירושלים היה מספר אפיזודה שהיה עד ראיה לה:
כשהיה רבינו עם כ"ק אדמו"ר זצ"ל בלודמיר, היו משוחחים ביניהם רבות בדברי תורה וחכמה.
פעם פנה רבינו לכ"ק אדמו"ר זצ"ל וביקשו שיסביר לו את דברי התוס' בחגיגה ד' ע"ב.
בגמ' שם נאמר, דשמואל העלה את משה רבינו וביקש ממנו "דילמא ח"ו לדינא מתבעינא, קום בהדאי, דליכא מילתא דכתבת באורייתא דלא קיימתיה"
וכתבו בתוס': לא בעי למימר שיעיד לו שקיים הכל, דמנא ידע, והא לא היה בדורו, אלא היה אומר כך וכך דרשתי, ועשיתי מעשה, בא והעידני שכך למדת גם אתה" עכ"ל התוס'. והדברים מופלאים מאוד על איזה דרש מתכוונים התוס' כאן בדבריהם שדרש שמואל וביקש הסכמת משה רבינו עליו.
הרהר כ"ק אדמו"ר זצ"ל רגע קט ומיד אמר:
שמואל הנביא ידע שבודאי לא חטא בכלום, אך כשראה את שאול קורא לו, חשש שהוא בא אליו בטענה מדוע לקח את המלוכה ממנו ונתנה לדוד, והרי מבואר בגמ' (יבמות ע"ז ע"א) שנחלקו שאול ודואג האדומי אם דוד מותר לבוא בקהל, ואמר דואג האדומי: כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי, עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ועי"ז הותר דוד לבוא בקהל.
ועל דרש זה ביקש שמואל את הסכמתו של משה רבינו.
והדברים מדויקים להפליא בתוס' הנ"ל: "אלא היה אומר – כך וכך דרשתי ועשיתי מעשה (היינו, שהמלכתי את דוד ע"י דרשה זו) בא והעידני שכך למדת גם אתה".
רבינו עמד כנדהם מהשתוממות…
יהודי מעיירה סמוכה לורשא
הערכה מיוחדת רחש רבינו לענוות קדשו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל, פעם סיפר לו רבו הרה"ק רבי ישראל מטשורטקוב בהתפעלות, שבפעם הראשונה שפגש ב"אמרי אמת" לא הכיר אותו, ולשאלתו מי הוא, השיב הרבי: "אני, מעיירה קטנה סמוכה לורשא"…
המשיך רבינו ואמר:
האדמו"ר מגור לא אחז כאן במידת ענווה, שכן כך סבור הוא באמת שאינו אלא יהודי פשוט מעיירה קטנה סמוכה לורשא, מה שחשב על עצמו כן אמר.
רוח הקודש גלויה
פעם ביקש רבינו לנסוע לגרמניה לצורכי ציבור, ובא לבקש את ברכתו של כ"ק אדמו"ר זצ"ל, כשסיפר לרבי את מטרת בואו הסתיר את יעד נסיעתו ורק אמר שברצונו לצאת לחו"ל [כי ירא היה שמא לא תהיה דעת הרבי נוחה מלנסוע לשם], אך להפתעתו ענה לו הרבי שלא מן העניין ופתח ואמר: איתא במשנה (אבות פ"ב מ"ב) 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עוון', ומדוע איננו נוהגים כך בישיבות ובשטיבלעך בפולין שילמדו תורה עם מלאכה?, אלא משום שענין זה אצלינו הוא כמו 'מתו אחיו מחמת מילה' (ע"ז כז. ועוד), עכ"ד. כלומר – שבהיות וכבר נשרו רבים וירדו מדרך היהדות בעקבות צאתם לפרנסה ולמלאכה בגיל צעיר מדי, ועי"ז באו חלילה להתבוללות ולקלקול נורא, ע"כ חוששים אנחנו מדרך זו.
ותמה לעצמו רבינו מה פשר ווארט זה ומה הקשר לדבר נסיעתו כעת. כאשר הגיע לאחת הערים בגרמניה נערכה לכבודו שם מסיבת קבלת-פנים בהשתתפות רבנים חשובים מגדולי יהדות גרמניה, וביקש אחד הרבנים לשאול את רבינו ב' שאלות על אנשי פולין ומנהגיהם, א' – מה זאת כי נוסעים המה לדרוש בעצת צדיקים ולנהוג עפ"י הוראותיהם, והרי קיי"ל (סנהדרין י"א ועוד) שפסקה נבואה ורוח הקודש, וב' – מדוע אינם מקיימים בפולין את דברי המשנה 'יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ'. וענה לו רבינו את ב' התשובות כאחת, וסיפר מה שאירע עמו בהיכנסו לקבל פרידה מהרבי מגור, ששמע ממנו תשובה לשאלת הלימוד, וגם ראה בחוש כיצד עמוקה ורחבה ראיית קודשו של הרבי.
(קו' "יפה שיחתן" מהגרי"ד אלטר שליט"א) – (לונדון תשפ"ג ע' יח-ט)
מ"הודו" עד "עלינו"
באופן כללי, כאשר היה רבינו שוהה במרינבד בשבתות היה מתפלל במחיצת כ"ק אדמו"ר זצ"ל.
לפי עדות הרה"ח ר' משה שמואל סגל ז"ל ממקורבי רבינו, היה רבינו עובר לפני התפילה מ"הודו" בשחרית עד "עלינו" בערבית של מוצש"ק כאשר כל הנוכחים נהנים מקולו הערב והמלבב.
השנה האחרונה
בתקופה האחרונה לוחיי רבינו, העיקו עליו החובות העצומים שהיו לישיבה, והגיע לפניו הצעה מקהילת לודז' העשירה, שרבינו יבוא לעירם לכהן כרב העיר, והם מצידם יכסו את החובות העצומים של הישיבה,
לצד המינוי, הי' רבינו חייב להגיע ולגור בעיר לודז' שבועיים כל חודש, כשבשבועיים האחרים יוכל לשהות בין תלמידיו האהובים.
לרבינו הי' מאוד קשה לנטוש בשעה זו את תלמידיו ואת הישיבה שהיתה אז במלוא פריחתה הרוחנית, ובלבו גמר אומר לדחות את ההצעה עד כעבור שנה, ובינתיים להמשיך ולהתמודד עם עול החובות הקשה.
לשם כך נסע לכ"ק אדמו"ר זצ"ל לגור, להתייעץ עמו ולשמוע את דעתו בנדון.
מספר הגאון רבי משה יואל לעבל זצ"ל, מתלמידי הישיבה, שנילווה אל רבינו בנסיעתו זו:
רבינו ישב בחדרו של הרבי מגור שעה ארוכה, בצאתו סיפר למלווהו, כי הרבי התעניין בכל פרטי מצב הישיבה הקשה, ובפתרון הצעת הרבנות שרבינו נוטה לדחותה עד כעבור שנה.
הרבי שמע ושתק, ובסוף השיחה הפטיר:
"אולי עוד שנה יהיה כבר מאוחר"…
היה זה בשבוע הראשון של חודש חשון תרצ"ג. שנה אחרי זה בדיוק כבר כרע רבינו תחת הלחץ ונפל על משמרתו…
בדרך האחרונה
והנה הגיע היום הקשה לישראל, יום ו' עש"ק "לך לך מארצך" ז' חשון תרצ"ד, ורבינו נלב"ע לפתע פתאום והוא בן מ"ז שנים בלבד.
אי אפשר לתאר כאן את האבל הנורא שהשתרר בכל כלל ישראל, והמוני בית ישראל נהרו ללובלין להלויה שהתקיימה ביום ראשון.
תלמידיו של רבי מאיר שפירא מלובלין מלווים את ארונו
בעיירה גור, שהה הרה"ח מו"ה ר' שמעון נפתלי אלטר ז"ל, הוא התכונן לנסוע להלויה לעיר לובלין ונכנס לזקינו, כ"ק אדמו"ר בעל "האמרי אמת" זצ"ל לקבל ברכת פרידה.
כ"ק אדמו"ר זצ"ל לא חש באותם ימים בטוב, ונבצר ממנו לנסוע בעצמו להשתתף בהלויה.
כשנכנס, הבחין בעצב הנורא שהיה שרוי על פניו הקדושות של אדמו"ר זצ"ל, אדמו"ר זצ"ל נפרד ממנו ובירכו לשלום כשהוא מוסיף מילים סתומות:
"כשתהי' בלובלין, כדאי שתלך לבנין הקהילה ותראה את פנקס הקהילה"…
רש"נ ז"ל נסע ללובלין, השתתף בהלויה ההמונית והלך אח"כ לבנין הקהילה, שם היו כמו בכל קהילות פולין פנקסי הקהילה ממאות השנים האחרונות שנשמרו דור אחרי דור.
במחיר זלוטי אחת, קיבל רז"נ ז"ל כרך אחד מתוך הכרכים הרבים שהיו שם לעיין בו, הוא פתח, ולתדהמתו נפתח מולו דף בו הי' מסופר באותיות מודגשות, על תקנה ישנה שתיקנו בעיר לובלין, שלא ילך רב שכיהן כרב ואב"ד בעיר לובלין לכהן בעיר אחרת… (מפי הרה"ח ר' שלמה פרנקל ז"ל והרה"ח ר' חיים צבי אבוביץ שיחי' ששמעו מפיו של רש"נ ז"ל).
ואכן יש לציין, שלמעשה מבחינה היסטורית, מזה מאתיים שנה אף רב בלובלין לא עזב את העיר כדי לקבל משרה רבנית אחרת, פרט לאלה שעלו לארץ ישראל כמו הרה"ק בעל "תורת חסד" והגאון רבי אליהו קלצקין זצ"ל.
בשנים עברו, כיהן כרבה של לובלין הגאון רבי שמחה בונם רפופורט והוא נבחר לרב בלבוב, ויצא לשם לקבל את התפקיד, ובהיותו באמצע הדרך בשברשין נפטר, מבלי שראה אפילו את העיר לבוב…
