הטרגדיה של היהודי הגרמני – טרגדיה של אהבה חד-צדדית

תשעים שנה למותו של פריץ הבר: י"ג שבט תרצ"ד – י"ג שבט תשפ"ד

מאת יעקב רוזנפלד

זה סיפור טרגי של יהודי מומר שברוב ימיו היה פטריוט גרמני נלהב ובזקנותו, עם התגברות הרהורי ההתפכחות והחרטה הנוקבת, מת מהתקף לב בדרכו לארץ ישראל.

פריץ הבר (ויקיפדיה)

פריץ הבר נולד בעיר ברסלאו (פרוסיה, כיום ורוצלב, פולין) להורים שהיו דווקא מאמינים ושומרי מסורת ברמה מסוימת. אימו נפטרה בהיותו פעוט רך, ויחסיו עם אביו ידעו עליות ומורדות.

משפחתו הייתה אמידה ואביו קיווה שפריץ ישתלב בניהול המפעל לחומרי צבע ותרופות שבבעלותו, אך הבן הלך בדרך אחרת לחלוטין.

הוא עזב את המפעל וקיבל משרת חוקר זוטר באוניברסיטת יֶנָה (גרמניה).

בתקופת עבודתו שם חש עצמו הבר גרמני, לא יהודי, והחליט להמיר את דתו, והיה לנוצרי לותרני. המרת הדת מטרתה הייתה לסייע לו לקבל משרה אקדמית. בשנת 1894, אחרי שנתיים ביֶנה, קיבל הבר משרת חוקר ומרצה באוניברסיטת קָרְְלסרוּהֶה. הוא עסק בחקר תהליכי בעירה של פחמימות, ובהדרגה נכנס יותר ויותר לתחומי הכימיה הפיזיקלית, ובעיקר אלקטרוכימיה – הקשר ההדדי בין חשמל לתהליכים כימיים.

מחקריו הגאוניים של הבר הולידו תהליך לייצור אמוניה (שמשמש חומר גלם בתעשיית הדשנים, ובייצור תרכובות חנקן) ובגינו קיבל פרס נובל. הכפלת הייצור התעשייתי של דשנים כימיים שהתאפשר היה מיסודות המהפכה הירוקה של המאה העשרים ותרם לצמצום הרעב והארכת תוחלת החיים בעולם.

עבודתו ומחקריו של היהודי המומר תרמו רבות למחקרים מדעיים שהיו לחלק בלתי נפרד מהתעשייה העולמית, אולם המחקר החשוב ביותר שלו, וזה שהקנה לו את מרב פרסומו, עסק בקיבוע חנקן אטמוספרי לייצור אמוניה.

אומנם, התהליך שהגה פריץ הבר הציל אוכלוסיות רבות ברחבי העולם מרעב, אולם, למרבה האסון, הטכנולוגיה שלו שימשה את צבא גרמניה לפיתוח אמצעי הרג וחנק במהלך מלחמת העולם הראשונה, ובגינם נהרגו אלפי בני אדם מחנק אכזרי.

פריץ הבר, שעדיין החזיק עצמו גרמני בכל להט נשמתו, נטל חלק פעיל בייצור פצצות החנק והיה מתרוצץ במחנות צבא להדריך חיילים גרמנים בתפעול המערכות הקטלניות.

באותו פרק, עת נודע לאשתו (יהודייה מומרת אף היא) על ההרג ההמוני שמתרחש בניצוחו של בעלה, איבדה עצמה לדעת בירייה. פריץ עצמו, אם תהיתם, כלל לא טרח להשתתף בהלווייתה. לפי המתואר במאמר של איתי נבו (מכון וייצמן) הוא "אפילו לא נשאר בברלין להלווייתה משום שמיהר מזרחה לפקח על שימוש בנשק כימי בחזית הרוסית"…

לאחר המלחמה הוכרז באירופה כפושע מלחמה ומשכך לקה בהתמוטטות עצבים, אך גם לאחר מכן המשיך להיות פטריוט גרמני, והגה רעיונות להצלת הכלכלה שלה שנפגעה אנושות כתוצאה מהפיצויים הכבדים שאולצה לשלם לנפגעי התוקפנות שלה בשנות המלחמה העולמית.

עם התחזקותה של המפלגה הנאצית בגרמניה, מתחו אנשיה ביקורת על השלטון המעסיק מדענים יהודים, בהם גם הבר. הנאצים לא התרשמו מהעובדה שהתנצר, וגם לא מנאמנותו המוחלטת לגרמניה, מהעובדה שהציל את גרמניה מרעב במלחמה הגדולה או מתרומתו למאמץ הצבאי. מבחינתם הוא היה "הבר היהודי", ועם עלייתם לשלטון ב-1933 הוא הבין שעליו להימלט ממולדתו האהובה.

עני, חולה ומדוכדך היגר לאנגליה, בה חיפש את מקומו ואת עצמו, ואז הציע לו ידידו חיים וייצמן לעלות לארץ ישראל ולהקים בה מכון מדעי.

פריץ נטה לקבל את ההצעה, ובדרכו לארץ ישראל, ביום י"ג שבט תרצ"ד, לפני תשעים שנה בדיוק, לקה בהתקף לב ומת בבית מלון בבאזל שבשווייץ.

זמן קצר לפני מותו חזר בו פריץ הבר מהתעמרותו לדתו ולעמו. איש המדע המהולל, זוכה פרס נובל (שרבים בעולם הפגינו נגד הענקתו לו כפושע מלחמה) סבל רגשי חרטה וייסורי מצפון. לחיים וייצמן אמר: "באחרית ימי אני רואה עצמי כפושט רגל; אלך ואינני, ושמי יישכח…".

המדען היהודי הידוע אלברט איינשטיין כתב על פריץ הבר אחרי מותו:"חייו של הבר היו הטרגדיה של היהודי הגרמני – טרגדיה של אהבה חד-צדדית".

אגב, שנה לפני מותו הצטרף פריץ הבר למקס פלאנק בדרישה לסילוקו של אלברט איינשטיין מן האקדמיה למדעים של פרוסיה, בגלל הכרזתו כי לא יחזור לגרמניה משום שאינה מכירה בזכויות הפרט ובשוויון בפני החוק. שכן פטריוט אמיתי היה עבור גרמניה אהובת לבו, אולם כל זה לא עמד לו ביום פקודה. אותו מקס פלאנק, הפיזיקאי הגרמני הגדול, ניסה, אחרי עליית הנאצים לשלטון, לפעול בעד פריץ הבר, ואף דיבר על כך עם היטלר עצמו, אבל כל מאמציו לא צלחו. באותו פרק כתב פריץ הבר לאלברט איינשטיין: "מעולם לא הרגשתי יהודי כמו עכשיו".

והנה קטע מחריד על אודות הטרגדיה של פריץ הבר מתוך מאמרו של איתי נבו באתר של מכון וייצמן:

גם עברו המקצועי המשיך לרדוף את הבר לאחר מותו. כשהנאצים גיבשו את "הפתרון הסופי" והחליטו על השמדת היהודים, נזכר מישהו בגז הציקלון שפותח במעבדתו. החומר המקורי כלל מימן ציאנידי בתוספת חומר צורב, להתרעה מפני חשיפה לגז המסוכן. הנאצים הזמינו גרסה של הגז בלי החומר הצורב, ובשיטת אריזה בחומר נקבובי המאפשרת שחרור מהיר שלו. גרסה זו קיבלה לימים את הכינוי ציקלון B, ושימשה את הגרמנים בטבח של יותר ממיליון יהודים במחנות ההשמדה. כך, הגז שפיתח הבר שימש את העם שהוא כה רצה להיות חלק ממנו, בהשמדת חלק ניכר של העם שממנו ביקש להתנתק…

מה בעצם צריכים אנו ללמוד מיריעה טראגית קורעת לב זו – מסכת חיים מצמררת של גאון יהודי שכדי להתקדם בסולם התהילה המדעי הגרמני המיר את דתו, איבד את אשתו שהתנצרה אף היא בעקבותיו, ואפילו בדרכה האחרונה לא ליווה אותה, ולבסוף, לאחר שהיכה על חטא ושקע בדכדוך של חרטה, שימשו תגליותיו להרג המוני של אחיו היהודים שנים ספורות אחרי מותו?

הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ, הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ.

כל אדם, בכל חייו, ניצב בפני בחירות. הקב"ה מבקש מאיתנו לבחור בטוב. כי תוצאתה של הבחירה הרעה, אפילו של אדם אחד, עלולה להיות הרת אסון עבור האנושות כולה.

(מקורות: מכון דוידסון, מכון וייצמן, ויקיפדיה ועוד.)