אויברוישווא, עיירה קסומה וחסודה בין הרי הקרפטים

בעיירה זו, כחמישים ק"מ מזרחית לסיגט, התגוררו ערב השואה 4,269 יהודים, מרביתם שומרי תורה ומצוות, חסידים ואנשי מעשה, וישיבה גדולה ונודעת התקיימה בה.

בשלהי חודש אייר תש"ד בא הכורת על עיירה שלווה, נאה וחסודה זו, ויהודיה גורשו לאושוויץ, בה נהרגו על קידוש השם.

שנים רבות, לפחות משנת ת"ר (לפי הרישומים) התגוררו יהודים באויברוישווא, שכיום שמה הוא וישאו דה סוס, ובה כיהנו צדיקים מפורסמים ברבנות וראשות הישיבה. תקופה ארוכה התגורר בה הגאון רבי אליעזר דוד פרידמן ("קרן לדוד") וכיהן בה כרב ואב בית דין.

האדמו"ר מווישווא, הרה"ק רבי מנחם מענדל הגר זצוק"ל, ניהל חצר חסידית גדולה ומפוארת באויברוישווא וחסידים רבים היו פוקדים את מעונו ואת חצר קודשו.

בשנת תרפ"א התמנה רבי מנחם מנדל לשמש כרב ואב"ד לעיירה, והשקיע כוחות גוף ונפש בשגשוגה ובעלייתה ברוח ובגשם.

למען הישיבה הגדולה, שבשיאה מנתה 400 תלמידים, הפליג לארצות הברית, שם נתקבל בכבוד ויקר.

בשנת ת"ש, עם השתלטות ההונגרים על העיר, סבלו היהודים רבות מרדיפה ומאנטישמיות, ורבים מהם נעצרו בעוון השתייכות לאידאולוגיה הקומוניסטית.

בין היהודים שנאסרו היה הרבי הנערץ, רבי מנחם מענדל הגר זצ"ל, וכתוצאה ממעצרו והסבל שחווה נפטר תקופה קצרה לאחר שחרורו.

"ישיבה עולמית בית ישראל באויבערווישא"

(מתיאורו של הרב מנחם ברייער במאמרו "הישיבות ברומניה", מתוך אתר "דעת").

הישיבה נוסדה בשנת תרפ"א ע"י הרב מאויברוישווא, האדמו"ר ר"מ מענדל האגר זצ"ל, בן הרה"ק האהבת ישראל מוויזניץ זצ"ל.

האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר מווישווא ובנו רבי חיים יהודה מאיר

העיירה ישבה בין הרי הקרפטים המערביים ונתפרסמה על ידי ישיבתה ורבה הדגול, הרה"צ ר' מענדיל, שהיה בעל מרץ ומארגן נפלא. בהשפעתו ובעזרת אלפי חסידיו הנאמנים הקים הרב בניין מפואר ורחב לישיבה, שנקראה ע"ש אביו הרה"ק ר' ישראל ז"ל מוויזניץ. העובדה האופיינית ביותר היא שהישיבה התקיימה דווקא בעיירה רחוקה מכל עיר גדולה או אוכלוסייה יהודית, ואפילו תחנת רכבת עדיין לא הייתה שם.

מספר התלמידים בישיבת אויברוישווא עלה על 300, כולם בחורי חמד לבושים בתלבושת חסידית ומשלבים תורה וחסידות גם יחד. כאחיו בוויזניצה וסערעט שבבוקובינה השתדל הרב ר' מענדיל להציב שם ויד לישיבתו זו, ואף השיג רישיון מאת הממשלה הרומנית בשנת 1933. הייתה זו הישיבה הראשונה במרמורוש שנתאשרה מאת המיניסטריום לחינוך שבבוקרשט. בשנה ההיא כבר היה לישיבה בניין חדש בעל שלוש קומות, עשרות חדרים מרווחים, מסודרים בכל הנוחיות. בשנת 1938 "היה מספר התלמידים 348, ארבעה בחורים קבלו סמיכה, שבעה נתמנו לעוזרים של רבנים, ששה עשר נעשו שוחטים".

כבר בשנת 1931 התקין הרב בישיבה בית מלאכה לחרושת עץ, אשר הלך וגדל במשך הזמן. בשנת 1938 היו 152 בחורים עוסקים במעבדה הזאת. גם יתר התלמידים אימנו את ידיהם בעבודות שונות.

תוכנית הלימודים כללה בעיקר גפ"ת ופוסקים, והלימודים היו מכוונים לקבלת היתר הוראה.

בישיבה הופיע ירחון תורני בשם "דגל התורה", ובו השתתפו רבנים ומטובי הבחורים.

מנהלי הישיבה היו:

הרה"ק ר' מנחם מענדיל האגר זצ"ל,

שני בניו, הדיין והמו"צ מהר"ד וריס ז"ל ועוד אחד מהקהילה – כולם מלמדים שלא על מנת לקבל פרס.

ללימודים החיצוניים – מלאכת הנגרות והחקלאות – מינו ארבעה מורים מיוחדים.

הישיבה קיבלה תמיכה מ"קרן הישיבות" מיסודו של פרופ' חאבקין, וכן נשמע גם מדברי הרב הר"מ על מטרת הישיבה, והיא: "להרים קרן תורה ועבודה ודרך ארץ למעלה ראש".

התלמידים נתקבלו לישיבה חינם אין כסף, והיא אשר סיפקה להם כל מחסורם. בשנת 1938 היו בין התלמידים גם שמונה פליטים מאשכנז ההיטלרית שר"י (מתוך דו"ח הישיבה).

האדמו"ר רבי מנחם מנדל הגר מווישווא בעת שהותו בעיר אנטוורפן, בלגיה

הישיבה באויברוישווא איבדה את קברניטה הרה"ק רמ"מ האגר ז"ל ביום י"ג טבת ת"ש, והמשיכה עוד עד תש"ג בערך כשהתחסלה בתקופת ההשמדה והגירושין לאושוויץ ולשאר מחנות הכליה.