להיות בני חורין בגלות קפריסין: חג הפסח במחנות המעצר
"אילו נתן לנו את התורה ולא הכניסנו לארץ ישראל, דיינו"
מאת: דבורה סורסקי
- פסח תש"ז: מפעליו של הרה"ג יעקב בן ציון רוטנר
"אנחנו עסקנו בשיעורי תורה ובכשרות המטבחים, ובפרט לפני פסח ארגנו מכירת חמץ לכל המחנות… מצות לציבור שלחו מארץ־ישראל, אבל בעבורנו שלחו מארץ־ישראל מצות בהשגחת הבד"ץ" (הרב י' בן ציון רוטנר, "ואספר מעשי י-ה").
אוניית "שבתאי לוז'ינסקי"
בחלומם של המעפילים – גולי קפריסין – לא שיערו שיחוגו את חג החירות על אדמת קפריסין. אולם, המסורת של עם המצטיין בבחירה היא שניווטה את המעפילים, ומתיאורי התקופה – חג הפסח נחוג כהלכתו, בהדרו, בהידורו ובאמונה של "השתא עבדי – לשנה הבאה בני חורין".
פסח תש"ז היה הפסח הראשון בגולת קפריסין. אל הכלואים במחנות הצטרפו למעלה מ-2,000 מגורשים מאוניות "שבתאי לוז'ינסקי" ו"מולדת" שהגיעו סמוך לחג.
לאחר שהאוניות הטילו עוגן בנמל "פמגוסטה", דרכו על אדמת הגולה החדשה הרב יעקב בן ציון רוטנר, מאוניית "שבתאי לוז'ינסקי", והרב ישראל נח בריסק, מאוניית "מולדת". הם לא שיערו בנפשם את משמעות נוכחותם, השפעתם ותרומתם בעיצוב החיים היהודיים בתחנה ארעית זו.
הרב יעקב בן ציון רוטנר – לימים "הרב מחליסה" – החל את מסלולו הרבני כרב ואב"ד בגולת קפריסין, ופסח תש"ז מקבל מעמד בכורה במפעליו. המציאות האפרורית של החיים במחנות המעצר שברה את רוחם של היהודים, והגעתו של הרב הצעיר הרעיפה עליהם טל של תחייה. הרב עמד מייד על צורכיהם וצורכי הפסח, ובשורת החג פשטה כרוח נעימה.
ההיערכות לחג בתנאי הגלות הייתה משימה מאתגרת, ואחת הפעולות הראשונות שעשה, כפי שהוא מעיד, היא מכירת חמץ במחנות. אל ההכנות הצטרף הרב ישראל נח בריסק, מלפנים אב"ד מישקולץ. "מפעים היה המחזה לראות את הרב המבוגר יחד עם עמיתו הצעיר צועדים בעוז ובגאון בין המחנות… מסע מכירת החמץ שנפרס על פני ימים מספר, הוכתר לבסוף בהצלחה…" (ח' קופולוביץ, עורך: הרב א"פ רוטנר, "הרב מחליסה").[1]
הרב יעקב בן ציון רוטנר
מעבר לכך דאג הרב רוטנר להכשרת המטבחים: סובב במסירות בין המחנות ללמד את הלכות הגעלת כלים, ואף נרתם למשימות הכשרה ממוקדות.
"זוכר אני היטב את אותו לילה. לא הייתי 'בן יחיד' באוהלו של הרב. אינני יודע כמה אורחים היו מבלעדי, אבל הם היו רבים" (שם).
גולת הכותרת הייתה ליל הסדר עצמו – מאורע רב רושם שהשתמר בזיכרונם של המסובים שנים רבות, ותיאר אותו הרב מיכאל דסקל:
"…והגענו לקפריסין ימים ספורים בטרם החג… ובתוך כל האנדרלמוסיה של הגירוש וההתאקלמות הכפויה, היה עליי לחשב היכן וכיצד אוכל לחגוג את הפסח כהלכתו… צץ לו מאן־שהוא כמלאך מושיע, הרב זצ"ל, והושיט לי את ידו בחמימות יהודית לברכת 'שלום עליכם'. לא ידעתי מיהו היהודי הצעיר שכה שמח לקראתי… ואז תוך כדי דיבור מציע לי לבוא ולהתארח על שולחנו בליל הסדר… הדלות והמחסור שרבצו על האי כענן מעיק… אבל כאן באוהל לא חשנו במאום מלבד בתחושת החירות המלבבת שבקעה מלבו של הרב… גם אנו חשנו כאילו בו בלילה יצאנו ממצרים" (שם).
גם על המנהג שנהגו ישראל מקדמת דנא – לפאר ולהדר את שולחן הסדר – לא ויתר הרב, ובני המשפחה מעידים שאהבתו "קלקלה את השורה" – בידיו עמל ליצור כלים נאים מפח המצוי במחנות.
המעפילים הסבו על שולחן הסדר כעל שולחן מלכים – קפריסין כמבואה לפלטרין של מלך – ובפיהם הכמיהה: "…ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו".
- פסח תש"ז עם גולי קפריסין – תיאור מהמשלחת מארץ-ישראל: "בהגיע השעה המיועדת, קמנו כולנו ואני בתלבושת הסדר – קיטל לבן… וצעדנו אל הסדר הגדול".
כתבה של הרב יעקב ברמן (אתר חינוך, הספרייה הלאומית)
לקראת חג הפסח יצאה משלחת של "הוועד הלאומי" מארץ ישראל למחנות המעצר בקפריסין. עם חבריה נמנה הרב יעקב ברמן, איש חינוך וממנהיגי תנועת המזרחי. בכתבה המצורפת, המצויה בספרייה הלאומית, מתוארים רשמיו מהמסע ומהשהייה בחג הפסח עם כלואי המחנות. בתיאורו משתקפת תמונת חיים עגומה של מציאות יום־יומית קשה במחנות:"המשכבים, כולם היו קרשי עץ רפודים שמיכה דקה בצבע שחור… גם השתייה – הייתה בדוחק – פעם ביום הייתה עוברת עגלה רתומה לסוס אחד ועליה חבית מים, וכל אחד בא בפכו ובכדו… והאוכל – פת בג השלטון כולו בעיות… בייחוד לאוכלי כשר, רק הלחם בימות החול והמצה בפסח, ניתנו במנות מספיקות". מאידך גיסא ניכרת התפעמותו מאורך רוחם של העצורים:"אולם תלונות על כך לא שמענו. הסתפקו הצנועים בלחם ותה, ובמצה ותה. ומהו התה? מין עשב שנתן צבע צהוב במים ולא הוסיף לא טעם ולא ריח…".
על הסדר הוא כותב שבשלב ראשון הוא נערך "בחבורות חבורות", ובהמשך, בכינוס מרכזי: "בחינת סדר כל הסדרים". וכך הוא מתאר את הסדר בחבורה שבה השתתף: "דאגו אחינו בארץ ואחינו באנגליה שלסדר לא יחסר כלום, מכל האביזרים הנלווים, לרבות ביצים ובשר קפוא, ולא חסרו על שולחננו כמובן גם דברי תורה ונאומים והסברות, שהרי כל המרבה לספר בסדר ליל פסח, הרי זה משובח".
אל "סדר כל הסדרים" התקבצו רבים מכמה מחנות, והתכנסו ב"אמפיתיאטרון ענקי ובו ספסלים ורבדי אבנים, וכ־5,000 מקומות היו שם". את הסדר השני של יום־טוב גלויות הוא מתאר כ"מחזה מדכא" שבו הגולים מבכים את הימצאותם בגלות במקום בירושלים: "המחזה היה מדכא עד לזוועה. ההתלהבות של יום אתמול גוועה כליל… ישבו מסובים… הנרות היו קופסאות שימורים מלאי חול… והם ממלאים את הצריף עשן וערפל. עליהם בירכו הנשים נר של יום טוב… קראו פרשת יציאת מצרים בניגון של ייאוש ועצב…".אווירת חגורוממות רוחנית לא פסחו על מחנות המעצר, כפי שהוא מתאר: "בבתי כנסיות שיעורים בתורה כנהוג בתפוצות… ואין מחסור ב'שטיבלאך' של חסידים מחסידים שונים…".
- "כל דכפין": התארגנות, סיוע ותמיכה מארץ ישראל, הג'וינט והעולם היהודי
הגדה של פסח של הוועד למען גולי קפריסין
"הוועד למען גולי קפריסין" – כך נחתם על ההגדה בתמונה שלפניכם. הגדה זו היא דוגמה וביטוי למפעל היישוב היהודי בארץ ישראל שתמך וסייע לכלואים במחנות המעצר בקפריסין. את "הוועד למען גולי קפריסין" – גוף מרכזי בפעילות עם מעגלי השפעה גדולים – הקימה הסוכנות עם הוועד הלאומי והג'וינט. הוועד אסף תרומות, חבילות מזון וביגוד, וערך מבצעים מיוחדים כגון "כסות חורף" – איסוף ביגוד לקראת חורף תש"ח, ומבצעי התרמה לפני חגים. הגדה זו נשלחה לקראת פסח תש"ז אל גולי קפריסין מאת "הוועד למען גולי קפריסין".
מעבר לפעולות ועד זה, נשלחו חבילות ותמיכות שונות אל גולי קפריסין, ואף הגיעו לבקר אותם שליחים מהעולם היהודי כולו.
לצד כל היוזמות העולמיות, תופסות מקום חשוב ומשמעותי היוזמות המקומיות – של כלואי המחנות עצמם, של רבנים (כמפורט לעיל), של ועדים וגופים שהוקמו עצמאית לארגון החיים היהודיים לאורך השנה, ולשמירת המועדים כהלכתם.
הוועד הדתי שפעל במחנות החל להתארגן לקראת חג הפסח תש"ז, שהיה הראשון שנחוג על אדמת קפריסין. הוועד ניהל שיח עם רשויות המחנות להבטחת מזון כשר לחג, ואף דאג להגעלת כלים.[2] "בין היתר הסדיר הוועד שעה מיוחדת לטבילה בים (במקום מקווה)… אף הודיע שכל הבקיאים בהלכות הגעלת כלים יפנו לרב גולדפינגר כדי לבצע הגעלת כלים לכל האוכלוסייה" (מ' ויינשטיין, "ציונות דתית בשולי ארץ ישראל").
מן הארץ נשלחו משלוחי מזון על פי הזמנת הג'וינט והוועד למען גולי קפריסין, שהיה שותף מרכזי בדאגה לצרכים הפיזיים של גולי המחנות. המטענים הגיעו רק בשעת הצוהריים המאוחרת בערב החג."…כמויות גדולות של דגי-קרפיון ומצות, יין וכו', שהוטענו על האונייה שאמורה הייתה להגיע לנמל פמגוסטה בערב החג בשעה שמונה בבוקר, אולם בגלל תנאי מזג האוויר הגיעה האונייה רק בשעה שתיים אחרי הצוהריים. השלטונות הבריטים סייעו בהעברה מהירה של המזון לפסח, ובהטענתו על עשר משאיות לצורך חלוקתו במחנות לפני החג, כך שניתן יהיה לבשל את הדגים לפני כניסת החג, שיומו הראשון חל בשבת"(שם).
בזמן שגולת קפריסין נמשכה וחג החירות של תש"ח, השני בדברי ימיה של גולה זו, קידם את פני הכלואים, החלה ההתארגנות ביתר שאת. על פי הנתונים, מרבית הכלואים חפצו להימנע מאכילת חמץ והבטחת כשרות המזון הצריכה התארגנות מיוחדת. "כחודש לפני פסח תש"ח… התקיימה ישיבת תיאום של כל הגורמים. בישיבה בדקו כיצד ניתן יהיה לספק מזון לפסח לאוכלוסייה שמנתה כ־25,000 מעפילים, כאשר מלאי המזון והפירות והירקות שניתן להשיג בקפריסין היה מוגבל. הבריטים הודיעו שישתדלו לשמור בתקופה הקצרה (כחודשיים)… מלאים של תפוחי אדמה, שמן צמחי ופירות טריים. ההערכה הייתה שיהיה צורך לייבא כמאה טון מצות, אשר יירכשו ע"י הג'וינט" (שם).
בעיות שונות צצו במהלך ההתארגנות לחג, כגון סוגיית השמן: "הבריטים ספקו רק שמן בוטנים, אולם אוכלי הכשר לא השתמשו בו בפסח, החלופה הייתה יכולה להיות שמן זית שמחירו היה יקר. לפיכך סוכם שסוגיית השמן תוכרע לאחר התייעצות עם הרב הצבאי" (שם). הועלתה אף הצעה לספק תפוחי אדמה במקום מכסת המקרונים, ואם הרעיון לא יצא לפועל – מכסת הקמח תחולק לפני או אחרי החג. הבריטים הסכימו לבקשות.
בעת שהגביהו המוני בית ישראל כוס שנייה בליל הסדר ונשמעה הודאתם מכל פינות העולם "הוֹצִיאָנוּ מֵעַבְדוּת לְחֵרוּת… וּמֵאֲפֵלָה לְאוֹר גָּדוֹל, וּמִשִּׁעְבּוּד לִגְאֻלָּה…", אצל בני החורין בקפריסין הייתה זו משאלה, שהצטרפה לשירת העם היהודי: "ופדויים לציון ברינה".
[1] על פעילות הרב יב"צ רוטנר ראו: ח' קופולוביץ, עורך: הרב א"פ רוטנר, "הרב מחליסה": פרקי חייו הנאדרים בקודש של הגה"צ הרב יעקב בן ציון רוטנר. פעילותו של הרב המתוארת לעיל היא מעט ממפעליו הרבים: בניית בתים יהודיים, נישואין, התרת עגונות, מפעלי חינוך ותורה, ביצור חומות הדת, חסד של אמת ועוד. תודה לבני המשפחה ולמכון "הרב מחליסה" על הסיוע במידע עליו ועל החיים בקפריסין.
[2] על החיים הדתיים בקפריסין ראו: מ' ויינשטיין, "ציונות דתית בשולי ארץ־ישראל": תנועת "תורה ועבודה" – במחנות המעצר בקפריסין, בפרק שישי: החיים הדתיים במחנות קפריסין.
