ברוך דיאמנט וספר התורה
סיפור מאת יעקב רוזנפלד
ברכבת הנוסעת ללודז' ישבו מצונפים יהודים מפוחדים, והמתינו בחוסר סבלנות לרגע שבו יגיעו כבר ליעדם.
זה היה בקיץ תש"ו, תקופה קצרה אחרי תום המלחמה הנוראה. "שניים מעיר ואחד ממשפחה" שרדו את התופת, ואלו שניסו לשוב ולהתאקלם בביתם הישן, במקום שבו גדלו ומשם נעקרו באכזריות, נוכחו מהר מאוד להיווכח כי שכניהם, הגויים הפולנים, אינם נופלים ברשעותם מזו של הנאצים.
לעיר אוסטרובצה, שבה התגוררו ערב השואה שבעה עשר אלף יהודים, שבו כמה עשרות יהודים שבורי לב; שכולים, יתומים, חלשים וחסרי כול. ליבם היה שבור אבל מלא תקווה, מלא חלומות. הם רצו לבנות את עצמם מחדש, אולם אכזריותם של הרוצחים הפולנים גדעה את שאיפתם.
באותם חודשים טבחו הפולנים ביהודים, עם שרידי החרב, וערכו בהם פוגרומים. שרידי אוסטרובצה הרגישו מהרגע הראשון תחושה רעה לנוכח מבטיהם מזרי האימה של שכניהם לשעבר, אולם לכלל החלטת בריחה הגיעו רק אחרי הטבח הנורא שהתרחש בעיר המטרופולין השכנה, קיילץ, ביום ד' תמוז תש"ו.
עלו אפוא היהודים על הרכבת הראשונה שיצאה לכיוון לודז' (שכן בעיר לודז' התגוררו אז יהודים רבים, מה שהשרה ביטחון כלשהו על הפליטים) כשרובם מתחזים כנוצרים, לבל יבולע להם.
בין הנוסעים ישבו חיים חוסטצקי ואשתו דורקה, מחופשים לגויים, והתבוננו באימה בפורעים הפולנים שהתרוצצו מקרון לקרון וחיפשו יהודים בתאוות שוד ורצח.
הנסיעה הייתה טרופה ומלאת אימה. רוב הנוסעים היהודים נמלטו מהרכבת לנוכח הפורעים צמאי הדם, אולם מזווית עיניו הבחין חיים חוסטצקי בבחור יהודי שעומד במעבר, כמו נטוע במקומו ובידיו הוא מגונן על דבר מה מכוסה ומוצנע.
הפורעים הבחינו בבחור, חיים הכיר אותו מאוסטרובצה, שמו היה ברוך דיאמנט. הם ניגשו אליו והחלו לטלטל אותו ולבדוק מה הוא מסתיר.
ברוך דיאמנט לא ברח וגם לא ניסה לברוח, שכן עם האוצר שעליו שמר לא יכול היה לברוח, ולהשאיר אותו ברכבת לא עלה אפילו על דעתו, גם במחיר של מסירות נפש!
היה זה ספר תורה.
ברוך החזיק בזרועותיו ספר תורה שהציל מהעיירה הבוערת והתכוון להבריח אותו לארץ ישראל.
כמו משה רבנו שהתעסק בארונו של יוסף שעה שכולם אספו ביזה, התעסק ברוך דיאמנט מאוסטרובצה בספר התורה העזוב בעת שכולם ארזו את חפציהם האישיים בזמן המנוסה החפוזה.
שום דבר אחר לא נטל עימו ברוך במנוסתו, אבל את ספר התורה הוא לא חשב לרגע להפקיר, והוא הלך לשלם על כך בחייו.
עמדו גויים, פולנים רשעים, סביב ברוך דיאמנט, ועיניהם רושפות זיקי אש. הם החליטו פשוט להעיף אותו מהרכבת השועטת ובכך לשים קץ לחייו, אולם ברגע האחרון זינק עליהם חיים חוסצקי.
לחיים הייתה חזות אירופית, וגם ניירות מזויפים עמדו לעזרתו, ומשכך לא היה צריך לחשוש לעורו, אבל גם הוא יהודי כשר היה, יהודי שגם אחרי כל מה שעבר לא יכול היה לראות את רציחת אחיו היהודי ואת ביזוי ספר התורה, וגמר אומר להגן על ברוך דיאמנט בכל דרך.
הוא עמד מעל ברוך ושאג על הפורעים בפולנית שוטפת "הניחו לו ליהודון הזה! אני כבר אגמור איתו חשבון! חבל על זמנכם היקר, רוצו כבר לשאר הקרונות!"…
כך ניצל ברוך דיאמנט. כך ניצל ספר התורה.
מקור: "זכור" קובץ ג.
