ב"גנזך קידוש השם" ניתן למצוא פריטים רבים שצלחו את הגטאות, שרדו את המחנות וספגו את דמעות הפחד והאובדן של הנרדפים. בין הפריטים נמנים מסמכים נדירים, תעודות, תצלומים ואף תשמישי קדושה שונים. מאחורי כל אחד מהעדים הדוממים הללו עומד סיפור מופלא ולעיתים קרובות ניסי ממש, כמו סיפורו של השופר השוכן בין אוצרותיו של "גנזך קידוש השם".
השופר היה שייך לחסיד ר' יוסלה וקסמן ז"ל, וצלח עמו את גיא הצלמוות הנאצי עד לשחרור. ר' יוסלה נהג לספר כיצד היה תוקע בשופר כדי לעודד את רוחם של היהודים, גם בנסיבות של סכנת מוות כפשוטה, ומבטיח להם שעוד יזכו לשמוע את שופרו של המשיח.
גם בשערי ארץ ישראל עדיין לא תמו תלאותיו של השופר. הוא ובעליו גורשו על ידי הבריטים לקפריסין באוניית המעפילים, וגם באותו ראש השנה תקע ר' יוסלה לעצורים במחנה קפריסין, ניצולים אומללים שחוו גירוש אחרי גירוש ורוחם הייתה על סף שבירה. קולו של השופר היה עבורם קול של גאולה, נחמה ותקווה.
לפני פטירתו מסר ר' יוסלה את השופר לידיו של ידידו ר' מאיר בליזינסקי, מומחה לכלי כסף ויודאיקה. ר' מאיר הרגיש שהשופר הזה, שרומם את רוחם של יהודים בשנים הקשות והאפלות ביותר שחווה עמנו, גדול מכדי להיות שייך לאדם אחד בלבד. הוא חש שהשופר הזה והזכרונות שהוא נושא שייכים לכלל ישראל, ויש למסור אותו לרשות הציבור. הוא החליט לתרום את השופר ל"גנזך קידוש השם", שם יעיד על עוצמתו הרוחנית וגדלותו של העם היהודי.
