ה' בשבט

כתב יד של בעל ה"שפת אמת"

ר' אריה פיק משרידי גטו לודז' מעלה זיכרונות משנות האימים בגטו

ר' אריה פיק משרידי גטו לודז' מעלה זיכרונות משנות האימים בגטו

אני התגוררתי מעבר השני של גשר בגטו, והלכתי יום יום לעבודת הכפייה בבית חרושת לשמן. אבל בשבת התחמקתי מעבודה, כדוגמת כמה בחורים חסידיים. אומנם מי שלא הלך בשבת לעבודה הפסיד את מנת "המרק החם" שזו הייתה שווה יותר, מבחינת הערך התזונתי, אף מפרוסת הלחם הדלה. אולם תמורת זאת יכולתי ללכת בשבת ולהתחמם בתוך בית החסידים דגור שברחוב מארינוסקה 15 באזור הבאלוט. קהל גדול התאסף שם בכל שבת ללמוד שיעורים בתורה ולעסוק בחסידות

זכורני הוא ממשיך כי פעם השתתפתי בסעודה של ה' בשבט, "בשטיבל". אודה ולא אבוש שסעודה זו נחרתה בזיכרוני בגלל שני דברים: ראשית בגלל הריקוד שרקדנו שם כאילו לא היה היטלר קיים  בעולם, ושנית בגלל המאכלים הנפלאים שהוגשו בסעודה זו. היו אלה "סרדינים מתוצרת עצמית של הגיטו.

(אלה שלא נכנעו)

בית המדרש בעיירה גור, פולין

בנו ממשיך דרכו של רבינו ה"שפת אמת" כ"ק מרן אדמ"ר ה"אמרי אמת" עם חסידיו

ה' השבט במחנה זייגמארשן

סעודת ה' בשבט נוספת במחנה זייגמארשן בזקסוניה שבגרמניה הארורה. זה כבר היה בשלהי המלחמה, בשבט תש"ה, אחרי כחמש שנים של מצוקה. מוכים ופצועים  היו היהודים בגוף ונפש, לבושי סחבות וסמרטוטים בלואים. המוח היה מרוט ומטושטש והנפש שבורה לרסיסים. חרפת רעב , עצב ודכאון אפף את הכל. סיפר זאת יהודי עסקן יקר בשם שמעון צוקר ז"ל מניו יורק. הוא חיפש עצה איך לרומם את הרוח. הוא ביקש אז מתלמיד חכם חסיד שהיה שם לומר איזה מאמר חסידי להחיות את הנפשות האומללות. זה היה ר' יוסף מאיר זיידל ז"ל שהיה בשעתו מטובי האברכים מקאליש. ר' יוסף מאיר נזכר אז שבאותו ערב חל ה' בשבט. האסירים אזרו עוז  ובשארית כוחותיהם ורצונם ארגנו סעודה על פחות מכזית... ר' יוסף מאיר זיידל הרבה אז באמירת רעיונות מדברי "השפת אמת". כולם החיו את נפשם. הם שרו אז ניגונים שהחזירם אל העבר. זריקת עידוד זו הספיקה להם לזמן די ממושך וכך הצליחו אז להתגבר על הייאוש שכירסם ועל האכזריות שאכלה בכל פה...

(איגרת לידיד – משה יעקב הלוי קנר – המודיע פר' וארא)

האדמו'ר רבי אברהם מרדכי אלתר מגור בנו רבי שמחה בונים וגיסו חתן ה'שפת אמת' הרב חנוך צבי הכהן לוין

בנין בית המדרש בגור

המצבות שהוקמו מחדש על קבריהם של האדמור רבי יצחק מאיר אלתר מגור ושל נכדו האדמור רבי יהודה אריה לייב, בעל ה'שפת אמת'

חסידים שהגיעו לרבם האדמור מגור מתפללים בחצר בית המדרש שבעיירה

מסכת אבות עם פירוש שפת אמת

מצבת הרבנית הראשונה של השפת אמת מרת יוכבד רבקה ע'ה בבית העלמין בגור

רבי אברהם מרדכי אלתר, האדמ'ור מגור בעל ה'אמרי אמת'. מאחוריו הולך משמשו, ר' בונים לאבל

רבי יעקב מאיר בידרמן זצ'ל הי'ד חתנו של 'השפת אמת'

כתב יד של בעל 'השפת אמת'

ביתו של האדמור רבי יהודה אלתר לייב אלתר בעיירה גור (מימין) ובצמוד אליו בית מדרשו

כתב ידו של האדמור רבי יהודה אריה לייב אלתר, בעל השפת אמת מגור

ה' בשבט - יום הזכרון של "השפת אמת" במחנה שוואנינגן

היה זה ביום ראשון ד' בשבט תש"ג 10 בינואר 1943 (לפני 78 שנים). שכבנו קבוצת אסירים בצריף החולים. כולנו היינו רשומים למשלוח הבא להשמדה. ידענו, מה בדיוק מחכה לנו מוות בחלמנו. .

והנה ביום בו אנחנו מחכים להישלח למקום ממנו אין חזרה פלט מישהו- דומני שהיה זה הבחור החסידי מסטבישין אשר איז'ביצקי ואמר: לפי חשבוני הערב הוא ה'  בשבט, ה"יארצייט" של ה"שפת אמת"(הרבי השני מגור), ומן הראוי לערוך סעודה לכבוד בעל ההילולא, כסעודת שלמה בשעתו",. סתם פליטת פה בלי שהאיש התכוון למשהו מעשי. בדיוק באותו הרגע נכנס ר' פישל שולזינגר, וקלט את פליטת המשפט של איז'ביצקי. ר' פישל גיחך מעט ואח"כ זרק לחלל האוויר: "הא, רציתם להתעלם מפישל? לערוך סעודה בלעדו? אם ככה הדבר, אז אדרבא, מי מכם זוכר את ה"שפת אמת"? איש בינינו לא היה מסוגל לתת תשובה חיובית לשאלתו הרטורית. ואז אמר ר' פישל: "כאן במחנה  אני כנראה היחידי שעוד  זכיתי לראות את ה"שפת אמת". ולכן- המשיך ר' פישל- אני אכין להערב סעודת ה' בשבט". הכרנו את ר' פישל וידענו שאינו נוהג להתלוצץ. אבל "סעודה"? כאן בשוואנינגן? הדבר נראה לנו כדמיוני.

במשך היום פרח הדבר מראשנו. אך עם רדת הערב, הופיע ר' פישל ב"רוויר" (חדר החולים) הוא בא, אך לא בידיים ריקות. הוא הביא עמו כמה פרוסות לחם דקיקות, מספר תפוחי אדמה צלויים. ומה שחשוב יותר, בקבוקון יי"ש תוצרת עצמית.. הביא אתו ארגז מהסנדלרייה, שאמור היה לשמש לנו כ"שולחן"  עליו פרש חתיכת בד לבן, שהביא מבית הכביסה. גם השיג בדלי – נר, אותם הכניס לתוך שברי חרסים, והדליק את הנרות. מיד השתררה בחדר "אווירה" חגיגית של ה' בשבט. ר' פישל נהג מעשה "בעל הבית". הוא ספר לנו בפרטי פרטים- בנעימה של נוסטלגיה איך אביו ר' חיים וולף , לקח אותו לראשונה, בהיותו  בגיל בר מצווה, מוויילון לגור.

נשתתק ר' פישל ושקע בזיכרונות על ימים עברו.

נתעורר ר' פישל ואמר: "נו, אם זכינו, הבה ונשתה "לחיים", שבזכותו של הצדיק זכרונו לברכה, תגן עלינו, ונזכה במהרה לגאולה קרובה. "לחיים יהודים"! ר' פישל ניגש עם בקבוקון היי"ש, אל כל אחד משוכני "צריף החולים", ביקש ממנו לברך ברכת "שהכל נהיה בדברו". והגיש לפיו את הבקבוקון, לשתיית "לחיים".(כוסיות לא היו לו).  כמו כן הביא  מאן שהוא פחית שמורים לצורך נטילת ידיים. וגם קערית לתוכה שפכנו את המים. כל אחד בחדר קיבל פרוסונת לחם וחצי תפוח אדמה צלוי, בירכנו ברכת "המוציא לחם מן הארץ". לאחר מכן נתכבד ר' ראובן ישראל קוט מקוז'מינקה, שהיה מוחזק כתלמיד חכם וחסיד גור, להעלות רעיונות מה"שפת אמת", ועליו. ר' ראובן ישראל האריך בדבריו. הביא רעיונות מבעל ההילולא, על חשיבות התפילה גם תפילה ללא מילים, תפילה שבלב. תפילה הנאמרת בעת צרה ומצוקה. האחים איז'ביצקי השמיעו ניגוני גור, בירכנו ברכת המזון- דבר שכבר מזמן לא עשינו. ובכך סיימנו את הערב הנפלא והמרומם ב"שאול תחתייה" של שוואנינגן         

                                                                                                  (כערער בערבה - יהושע אייבשיץ)

ציון החידושי הרים, והשפת אמת בגור, פולין

ה' בשבט במחנה הריכוז "בודזין"

ר' אברהם זונטאג ז"ל מניו יורק שהיה מחסידי לובלין תיאר איך בעמק הבכא במחנה הרכוז "בודזין" התקבצו חסידים בסתר לסעוד סעודת הילולא של "השפת אמת", "סעודה" על פת חרבה ולב מתגעגע. כמה גבורת נפש וכמה עוז ואמונה והתקשרות, היו כרוכים בזה. מארגן הסעודה היה ר' לייבל דומב. שרידי חסידים היו שם, תלמידי חכמים ובעלי השגה, אבל לשאת דברים במעמד ההוא , כיבדו אז דווקא פרופסור מתבולל מקראקא בשם "באלאבאן"  שלמרבית הפלא חזר בתשובה במחנה תופת זה. והפרופסור דרש בסעודת ה' שבט על נושא: "בעל כרכך אתה חי"...ולמה כיבדו דווקא אותו, בעוד שנמצאו שם חסידים ומביני דבר. כנראה שחשו בני בינה אלה שמי שחוזר בתשובה ומתקרב להכיר את מציאותו יתברך בתנאים איומים אלה, הרי הוא עצמו בבחינת "א שטיקל שפת אמת".. נקודה מיוחדת במשנת חייו הייתה זאת, למצוא את הבורא יתברך, בכל מקום אף בתוך עומק הגלות והמיצרים... אותו פרופסור נוכח דווקא באותה בירה דולקת באש תופת, שיש מנהיג לבירה... ואי לכך ביקשו אותו חסידים למסור דברים בסעודת ה' שבט... הרי מצא מדעתו את עקבות "השפת אמת" בדבר. ואם כן יגש  הוא המאמין בגיא צלמוות, פרופסור באלאבאן המתבולל לשעבר, וידבר על נקודת האלוקות שגילה כעת בכור הברזל במחנה בודזין.

(איגרת לידיד – משה יעקב הלוי קנר – המודיע פר' וארא)

רבי מנחם מנדל אלתר, רבה של פביאניץ ויושב ראש אגודת הרבנים בפולין

ה' בשבט בגטו וורשה

ה' שבט תש"ג. בגיטו וורשה הדוויה והשסועה. שם במסתרים ישב לו הגאון  הקדוש רבי אברהם' הי"ד רבה של פאביאניץ עם קבוצת  חסידים שלא נכנעו והחזיקו בתורתם ביראתם ובצורתם היהודית במסירות נפש. וכך העיד ר' לייבל פינקסביץ ז"ל מוורשה – אנטוורפן.

"בעזרת סימנים  סודיים הוכנסתי למקום המוסתר של שרידי החבורה החסידית בגטו וורשה (בבונקר מתחת לאדמה ברחוב נובוליפיא 37). המנהיג והאיש החזק שלהם היה אז ר' אברהם הרב הצעיר מפאביאניץ בנו של הצדיק והקדוש ר' מנדלי. ביחד היינו כשלושים איש. רבים מהם היו מגודלי זקן אשר זה נחשב אז בגיטו כדרגה גדולה של מסירות נפש. ר' אברהםלי פאביאניצר היה לבדו שכול מכל בני משפחתו, אבל פניו קרנו ממש מחדווה והתלהבות בשעה שהוא השמיע באזנינו אימרות יקרות מאת זקנו בעל השפת אמת. שעה ארוכה ישבנו בצוותא והתרוממות.

(אלה שלא נכנעו)

רבי משה בצלאל אלתר, בנו של בעל ה'שפת אמת' מגור

כתב הרבנות מקהילת גור

עמוד השער לספר 'שפת אמת' תרצ"א

רבי נחמיה אלתר בנו של ה"שפת אמת"

זיכרון מה' בשבט - הרה"ח ר' אפרים לונדונר

עוד בשנת תרפ"א , כשהייתי ילד עדיין, אני זוכר את התכונה, של יום יומיים לפני ה' בשבט. איני יודע אם אפשר לקרוא לזה יום טוב, הרי זה הילולא, אבל ההכנות הנפשיות  ליום הזה, זהו דבר שאי אפשר להבין. כשהגיעו ימים אלו שלפני ה' שבט, ומי מדבר על עיצומו של ליל ה' בשבט. כשהגיע הלילה הגדול הזה, היה כזה מין שטיל'קייט, כזה מין קדושה, כזה מין חרדה. ישבו שלחן של בעלי בתים, שלחן של אברכים, שלחן של בחורים בוגרים, בחורים יותר קטנים, ועל כולם ראו את ההתעלות וההתרוממות של היום.

"השפת אמת" אומר (פרשת ויחי תרל"א): "כי כל בריאת האדם בעולם הזה לא היה כדי להדבק חס ושלום בעולם הזה, רק להיפך, שעל ידי דביקות האדם בעיקר החיות, מתמשך גם ענייני העולם הזה להשם יתברך".

ה'דרך' של ה"שפת אמת" היא: אל תחשוב שעליך לבטל את העולם הזה, אלא עליך לחיות בתוך העולם הזה אבל לא להדבק בו!

                                                             גשר לעולם מופלא - הרה"ח ר' אפרים לונדונר