אברהם, אברהם, ויאמר הנני…
עקדת אברהם, גר הצדק מסלובקיה
עדות מרגשת, בציון שמונים שנה לחיסול יהדות סלובקיה המפוארת.
הרב יששכר שלמה טייכטל
בסוף הפרשה הקודמת, פרשת חיי שרה, כשקראתי על פטירתו של אברהם אבינו, אבי הגרים עליו השלום, זָקֵן וְשָׂבֵעַ, נזכרתי באברהם אחר שנהרג לפני שמונים שנה, לא זקן, אבל כן שָׂבֵעַ. זהו סיפורו של גר צדק בשם אברהם קליין, שהלך אל מותו במסירות נפש, בשמחה ובאמונה.
הקדוש ר' אברהם קליין ("אברהם בן אברהם"), בנו של אברהם אבינו, קידש שם שמיים בחייו ובמותו, והינה סיפורו מרטיט הלבבות, מעדותו של הגאון הקדוש רבי יששכר שלמה טייכטל זצ"ל הי"ד (מובא בספר "אמונה בכור השואה" לבנו, הרב מנחם מנדל. לחיבת הדברים אשאיר את סגנונו המלבב של הכותב. חלק מהעדות תרגמתי מיידיש).
מה יפה חלקו
"מה יפה חלקו של אותו גר צדק, אשר היה גר בק"ק טאפאלטשאן (טופולצ'ן, סלובקיה) ובילדותו, בעודו בחור גוי, היה משמש פה אצל קצב יהודי בתור שולייה, וכל אנשי העיר היו מכירים וזוכרים אותו מאותו הזמן, ואז היה כאחד מבחורי הגויים הנולד מהורי גויים…
הרב אברהם ווייס הרב הראשי האחרון בעיר טופולצאני
באחד הימים נעלם מפה והלך למונקאטש ושהה שם כמה שנים, ונכנסה בו רוח טהרה, ליכנס תחת כנפי השכינה, ובית דין צדק דעיר הנ"ל גיירו אותו, ורבינו הקדוש בעל "מנחת אליעזר" מל אותו, ונקרא שמו בישראל 'אברהם קליין' נ"י, ובן כ"ז שנה היה כשעזב את בית היהודי, כן אמר לי האיש שהיה משמש בביתו, ומני אז הוא גר צדק, ונשא אשה יראת ה' והעמיד בנים הלומדים תורה בישיבות, ונתקדש שם שמים על ידו".
ממשיך הרב ומספר:
"ואזכיר מאותו גר צדק שיחה נאה, ששמעתי זה כשנה ומחצה בערך, בעת שהגלות במדינתנו הייתה כבר בתוקפה, בהיותי בעיר פרעסבורג לאיזה צורך, ובשובי פגשתי בתחנה אותו גר צדק, ונכנסתי עמו בשיחה ב'דבר בעתו' במצבנו בו נמצאנו, ואמר לי בזה הלשון: רבי איך שטעלל מיר פאר די היינטיגע צייט ווי איינער ברויך זיך אונטערווארפען איינע שווערע אפעראציען ר"ל, דיא אפעראציען איז געלונגען, אבער דא קאממען פערשעידע קאמפליקאציאנען איבער צו שטעהן, מוסס מען האבען א שטרק הארץ, ווער עס האט א שטארק הארץ, האלט עס אויס, אונד ווער ניכט, געהט צו גרונד. זא אויך בזמן הזה מאכט השי"ת א גראססע אפעראציאן, אונד קאממען קאמפליקאציאנען, ווער עס האט א שטארק הארץ מיט אמונה אין הייליגען באשעפער, דער וועט עס אויסהאלטן, אונד ווער ח"ו ניכט, דער וועט זיך פערליערן אין דיא צרות, מאן ברויך צו בעטען דעם בעשעפער, אללעס זאלל מאן אונץ צונעהמען ח"ו, נאר דיא אמונה זאלל ער אונס שטארקען, ע"ד דבריו ודפח"ח (=ודברי פי חכם חן)".
תרגום:
רבי! אני מתאר לעצמי את המצב שלנו כעת, כמו למשל אחד שנצרך לניתוח קשה. הניתוח אכן הצליח, אבל כאן צצים סיבוכים שונים… וכדי לשרוד זאת, צריך לב חזק. אם יש לחולה לב חזק הוא יתגבר על הסיבוכים ויבריא. אבל מי שיש לו לב חלש, חלילה לא ישרוד. כן בזמן הזה, הקב"ה מבצע ניתוח גדול וקשה. יש סיבוכים, ורק מי שיש לו לב חזק מלא באמונה בהשי"ת הוא יחזיק מעמד. מי שח"ו אינו חזק באמונה, יאבד בסבך הצרות. צריך לבקש מהקב"ה ש(אפילו אם) ייקח מאיתנו הכול, חס ושלום, אבל, אנא, רק את האמונה שהוא יחזק לנו.
ומספר הרב:
"סיפרו לי ממנו עדים נאמנים, אשר היו אתו באותו מעמד, ושמעו דבריו מפיו לאוזניהם. בעת שחטפו היהודים בק"ק טאפאלטשאן להוליכן ל"זשיליין" (ז'לינא, שהוא מקום המאסף לכל המחנות), להוליכן לארץ פולין, ואותו גר צדק היה גם בין היהודים דעיר טאפאלטשאן, והוליכו גם אותו בכללם לעיר זשיליין והניחו אותו בה"זאממעל לאגער" (מחנה איסוף) דשם, בין שאר היהודים, עד עת שיתנו אותם בהוואגענען (קרונות) שהולכים לפולין, ולפעמים היו שוהים שם איזה ימים עד בוא עת הנסיעה, כי שם היו בוררים וקולטים את מי שיסע לפולין ואת מי להשאיר עוד פה. פתאום בא גארדיסט (קלגס סלובקי) וקרא בחיל (בכוח, בקול גדול) בשמו של גר הצדק בשם המשפחה שהיה לו עוד מגויותו, דער אונד דער זאל פארטרעטן (פלוני יעקור מהקבוצה ויבוא), וגר הצדק בא אליהם, ואמר לו הגראדיסט בזה הלשון: 'אותך אין אנחנו מכירים כיהודי, אתה הוא בן עמנו, ואתה ובני ביתך יכולים ללכת בחזרה לביתך בשלום'. כה היו דבריו של אותו גארדיסט, על זה פתח הגר צדק את פיו וצעק בקול גדול: וואס? פעטער און איוואן און וואיטעך וועט מיר אהיים שיקען? ניין, ניין, השי"ת וועט מיר א היים בריינגען, איך בין א יוד! א יוד ווי אנדערע יודן, איך גיי מיט זיי קיין פולין און ליידען מיט זיי, וואיטעך וועט מיך ניכט אהיים שיקען, נאר השי"ת, וכה צעק כמה פעמים".
בית הכנסת בזילינה
תרגום: מה? פטר, איוואן וויטאך (שמות טיפוסיים גויים בסלובקיה), הם ישלחו אותי הבייתה? לא! לא! השי"ת הוא יביא אותי הבייתה. אני יהודי! אני כמו שאר היהודים! אני הולך איתם לפולין ואני הולך לסבול איתם ביחד. וויטאך לא ישלח אותי הבייתה, רק השי"ת בעצמו!
והמשיך ואמר:
"מיינט איהר ברודער, א יוד צו זיין, איז נאר דעמאלט ווען מען זימט אויף א ביער, אויף א גוטען גענזע דיכט?…
נאר דעמאלט זאל מען זיין א ייד? ניין, ניין, ליידן מיט יודען ווען יודען ליידען, דער הייסט א יוד. איך גיי מיט שמחה קיין פולין, ווייל דער בורא כל עולמים וויל אזוי, ער וועט מיך שוין דארט געפינען, און מיך אהיים בריינגען צווישען אנדערע יידישע ברידער!"
תרגום:
חושבים אתם, אחים, שלהיות יהודי זה רק כשיושבים מעל כוס בירה, מעל אווז עסיסי וטוב? רק אז להיות יהודי? לא ולא! לסבול עם יהודים כשהם סובלים, זה מה שנקרא יהודי. אני הולך לפולין בשמחה כי בורא כל העולמות זה מה שהוא רוצה, הוא כבר ימצא אותי שם (בפולין) ויחזיר אותי הבייתה יחד עם שאר אחיי היהודים.
ומסיים הרב את עדותו: "עד כאן דבריו שצעק בהתלהבות גדולה אשר תצילנה כל אוזן השומע את גודל אהבתו לשי"ת ולעמו, ואשרי לו ואשרי חלקו שזכה לקדש שם שמים ברבים בעת שהיה יכול למלט את עצמו מצר…"
יהדות סלובקיה
יהדות סלובקיה המפוארת שתתה את כוס התרעלה בשנות השואה בשתי "פעימות". מבין המדינות שהיו תחת השפעה או שליטה נאצית במלחמת העולם השנייה, סלובקיה הייתה בין הראשונות אשר ממנה גורשו יהודים למחנות ההשמדה. השלב המרכזי בגירוש יהודי סלובקיה החל ב-26 במרץ 1942 והסתיים ב-20 באוקטובר אותה שנה. בתקופה זו יצאו 57 משלוחים של רכבות ובהם קרוב ל-58,000 יהודים. 19 רכבות נשלחו ישירות למחנה הריכוז אושוויץ ויעד יתרת המשלוחים היו גטאות מחוז לובלין.
בית הכנסת בעיר טופולצאני בירת נפה במחוז ניטרה מערב סלובקיה נבנה בשנת 1900 נחרב בשנת 1945
בשנים 1943–1944 הייתה הפוגה במשלוח יהודים מסלובקיה למחנות ההשמדה. היהודים אשר נותרו עדיין בסלובקיה רוכזו בשלושה מחנות עבודה (סרד, ויהנה ונובאקי) ובהם נהנו מחירות יחסית. אולם בלחץ שגריר הרייך בסלובקיה, הנס לודין, על נשיא סלובקיה, הובטח לגרמניה כי במסגרת "פתרון בעיית היהודים" יועברו אף יהודים אלה למחנות ריכוז בפולין עד חודש אפריל 1944. גורמים שונים, ובהם המרד הסלובקי, עיכבו את הוצאת התוכנית לפועל, אולם עם דיכוי המרד רוכזו היהודים הנותרים במחנה סרד ומשם חודשו המשלוחים. מחודש אוקטובר 1944 ועד חודש מרץ 1945 נשלחו ממחנה סרד 13,500 יהודים. חמשת המשלוחים הראשונים יצאו לאושוויץ ויתרתם יצאו לראוונסבריק, ברגן-בלזן, זקסנהאוזן ומשלוחים אחרונים לטרזיינשטט.
