איכה ישבה בדד

בעוד שבועות ספורים נציין בגנזך קידוש השם שמונים שנה לחיסול גטו לודז'. באופן סמלי, זה יקרה בדיוק כשהספר החדש על לודז' יראה אור; שני כרכים של ספר מושקע ומרהיב עין שלראשונה מביא את סיפורה של לודז', העיר הגדולה, ואת סופה העגום.

אחד מתוך מאות אלפי היהודים שסבלו את גלות גטו לודז' עד להשמדתו הוא ר' מנחם אופנהיים, שאף רשם יומן מהווי הגטו על סידור "דרך חיים" שהיה ברשותו.

לפנינו דף מתוך סדר הקינות שבסידור זה, שעליו כתב מנחם אופנהיים את יומנו המר והכואב. הסידור התגלגל בדרך-לא-דרך לארץ ישראל, וכיום הוא נמצא בספרייה הלאומית בירושלים.

מתוך בלוג הספרנים של הספרייה הלאומית, ירושלים.

עם חלוף השנים, ככל שאנו מביטים לאחור ומתקשים לתפוס את מה שאירע, ככל שמתמעטים העדים החיים בקרבנו, יש חשיבות מיוחדת ליומנים ששרדו והגיעו לידינו.

כזה הוא יומנו של מנחם אופנהיים מגטו לודז'. היומן נמצא בין שרידי הגטו, ובשנות החמישים נמסר לספרייה הלאומית. ייחודו של היומן הוא שכולו נכתב על סידור תפילה. מנחם אופנהיים שהה בגטו החל בחורף של שנת 1941 ועד הקיץ של שנת 1944. הוא כתב עשרות רשימות, בעברית וביידיש, בצדי הדפים ובין הפסקאות, מנצל שטחים לבנים בדפי הסידור. ככל הידוע לנו, אופנהיים ניספה באושוויץ כמו מרבית היהודים שהצליחו לשרוד בגטו לודז' עד חיסולו בידי הגרמנים בסוף חודש אוגוסט 1944.

בדף מגילת איכה רשם מנחם כך:

10/3/1942 – "הגירוש נמשך. ראיתי זקן וזקנה בני 80 לערך מושכים עגלת יד לתחנת הרכבת לשלח אותם. בדרך לתחנה יגוועו. מובילים אנשים חיים לקבורה…".