"בזעקך יצילך קיבוצך"

שמונים שנה לעצרת התפילה בבית הכנסת החורבה, כ' כסלו תש"ג

מאת יעקב רוזנפלד, גנזך קידוש השם.

בסוף שנת 1942 כבר היה ידוע בארץ ישראל על זוועה בקנה מידה היסטורי שמתחוללת בארצות הכיבוש באירופה.

בקיץ 1942 (תש"ב), בימים שכונו "מאתיים ימי החרדה", שרר בארץ ישראל פחד קיומי עקב התקדמות כוחותיו של רומל בחזית הצפון-אפריקאית וניצחונותיו שסללו את דרכו מזרחה לעבר תעלת סואץ.

(על תקופה זו ראו "מאתיים ימי חרדה", אתר גנזך קידוש השם https://www.ganzach.org.il/mentions/%D7%9E%D7%90%D7%AA%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%99%D7%9E%D7%99-%D7%97%D7%A8%D7%93%D7%94/).

אולם היקף ההשמדה השיטתית וממדיה האדירים לא נודעו, ומשכך גם בארץ ישראל וגם בארצות הברית שררה במידה מסוימת אדישות כלשהי. הרוחות לא סערו והקירות לא רעדו. אנשים חיו את חייהם וקיוו שהמלחמה תיגמר ובשורות טובות יבואו מאירופה ומכל העולם.

מסמכים ועדויות שתיארו את הזוועה בהתגלמותה הגיעו לידי עסקנים חרדים בארץ ישראל ובארצות הברית בתחילת חורף תש"ג, ואז החלו "שלומי אמוני ישראל", בהובלת אגודת ישראל ועוד ארגונים יהודיים, לנענע את אמות הסיפים ולהרעיש עולם ומלואו.

תקופה הרת גורל זו, הלוא בכתובים היא באה, בארכיוני אגודת ישראל ובספרי קורות העיתים של אותם ימים. אין חולק על כך שאגודת ישראל היא הראשונה שהחלה בפעולות מעשיות להרעיש ולהעיר את העולם נוכח הידיעות האיומות מאירופה.

ביום א' כסלו נפגשה משלחת מטעם אגודת ישראל שכללה את הרב דושינסקיא, הרב משה בלוי, הרב י"צ לוין והרב ד"ר ברויאר עם הנציב העליון ודרשה התערבות ממשית מטעם ממשלת בריטניה ושאר המעצמות למען יהדות אירופה. כמו כן נפגשו עם נציג האפיפיור והעבירו לו עדויות מסמרות שיער על הנעשה בארצות הכיבוש הנאצי.

בחודש כסלו שנת תש"ג הוקמה ועדה בת חמישים רבנים ואישי ציבור מרחבי ארץ ישראל, ובאספה שכונסה על ידי הוועד הפועל של אגודת ישראל באולם אהלי שם בתל אביב ביום י"ג כסלו תש"ג, שהשתתפו בה נציגי אגודת ישראל והרבנות הראשית לישראל ואלפי יהודים המומים וכואבים, הוחלט להכריז על תענית ציבור חמורה שדיניה יהיו כדיני תענית תשעה באב, והוכרז על "יום תפילה וזעקה" של כלל ישראל שתיערך ביום כ' כסלו בבית הכנסת החורבה.

אספת העם הזו בתל אביב, שהשתתפו בה גם נציגים דיפלומטיים ממדינות אירופה השונות, עוררה רושם רב ואנשים בארץ ישראל ובארצות הברית התחילו להתעורר ולהפנים את גודל הטרגדיה.

כך סערו הרוחות כל אותם שבועות בקרב חוגי היהדות החרדית, בעוד שהידיעה הראשונה בעיתונות הציונית בארץ על אודות ממדי הזוועה באירופה הכבושה פורסמה רק ביום י"ד כסלו תש"ג.

הרבי מגור, הרה"ק רבי אברהם מרדכי אלתר זצ"ל, בעצמו פליט המלחמה שהיה עד לזוועה המתחוללת, ובעצמו שיכל את יקיריו, בני משפחתו והמיטב והמרב של רבבות חסידיו, הוא בעצמו שלח הזמנות מטעמו לכל רבני ארץ ישראל למעמד התפילה והזעקה בבית הכנסת החורבה, והוא אשר עמד מאחורי מהלך האחדות שמעולם לא היה כדוגמתו.

ביום כ' כסלו התאספו רבבות ברחבת בית הכנסת החורבה. כבר זמן רב לפני פתיחת העצרת ננעלו דלתותיה מפאת הקהל העצום שצבא על היכל בית הכנסת.

יהודים עמדו איש איש במקומו וגאו בבכי, אווירה קשה מאוד ריחפה באוויר.

מכל רחבי הארץ באו אלפי יהודים ליטול חלק בעצרת התפילה, וביניהם בלטו גדולי וצדיקי ארץ ישראל, רבני ערים ויישובים, אדמו"רים, ראשי ישיבות ודיינים; היו שם אשכנזים, ספרדים, חסידים ופרושים, אנשים נשים וטף, כל בני היישוב הארצישראלי עמד מאוחד בתפילה ובתחנונים לנוכח הבשורות האיומות, ידיעות איוב שמגיעות מעבר לים.

גדולי וצדיקי הדור נכנסו לבית הכנסת, ביניהם האדמו"רים הצדיקים לבית רוז'ין (טשארטקוב, סדיגורא, פשמישל ודרוהוביץ) והאדמו"ר מראחמאסטריווקא, והגאון הרב הרצוג הכריז:

"בשם רבני ארץ ישראל והפליטים, ובשם כ"ק אדמו"ר מגור הננו מודיעים שהכנסיה הגדולה המיועדת לתפילה נפתחה.

אנו מבקשים מכ"ק מרן אדמו"ר מגור שליט"א שיעלה ויפתח את הכינוס".

האמרי אמת עם בנו הלב שמחה במדרגות ארון הקודש של "החורבה".

הנרות דלקו אך לא יכלו לה לעלטה ששררה בחלל, ובוודאי לא לתחושת המחנק ששררה באוויר.

מרן האמרי אמת נעמד על מדרגות ארון הקודש (ולא מעל הסטנדר ההדור שהוכן במרכז כותל המזרח)

ואמר:

עת צרה היא ליעקב וממנה יוושע.

בזעקך יצילך קיבוצך

איתא במדרש כינוסו וכינוס בניו הצילו מיד עשיו

צריכים כולנו להתאחד באחדות ובמעשים טובים

נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ד'

צריכים לעורר רחמים

תשובה תפילה וצעקה מעבירין את רוע הגזירה

ואתם כולם ישא הרוח, יקח הבל

נתפלל נא שהרשעות תעבור מן העולם וכל הרשעה כולה כעשן תכלה

והחוסה בו ינחל ארץ

חזק ונתחזק

איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק

עוד יבואו ימים טובים מאוד לישראל

(עסו ועט נאך יודען גאר גוט זיין)

ונזכה עוד לראות בנחמה

נקווה לד'

ולישועה שלמה במהרה בימינו אמן.

אחר דברי הרבי מגור פתח הרבי את ארון הקודש והרב מקרינקי, הגאון רבי חזקיהו יוסף מישקובסקי, ירד לפני התיבה ופתח באמירת תהלים.

בבכיות נוראות נאמרו פרקי תהלים אלו:

ע"ט (באו גויים בנחלתך)

פ"ג (אלוקים אל דמי לך)

קמ"ב (קולי אל ד' אזעק)

ק"ל (ממעמקים)

כ' (יענך ד' ביום צרה)

אחרי אמירת התהלים פתחו באמירת א-ל ארך אפיים ולפני י"ג מידות נעמדו רבנים עטופי טליתות ושופרות בידיהם, והגאון רבי שלמה דוד כהנא, ראב"ד וארשה, הקריא את סדר התקיעות, תקעו והריעו ותקעו תשר"ת תש"ת תר"ת בשבעה שופרות, והקהל לאלפיו רעד מבכי וחרדה.

אחר ישב קהל הקודש שבירושלים על הארץ ואמר קינות בקול נכאים. עין לא נותרה יבשה לאחר הכרזה זו:

"מאחר ולכל אחד יש בני משפחה שנותרו שם, לכן יֵשבו כולם על הארץ, יֵשבו וידמו ויאמרו קינות".

והרבי הישיש, רבן של כל בני הגולה, ישב אף הוא על הארץ ואמר קינות, וחרדת אלוקים אפפה את כולם.

אחרי שעה ארוכה של בכיות ותחנונים הכריז הגאון הרב הרצוג את דבר העצרת:

בשעת שואה וזוועה לעם ישראל, אשר כמוה לא היתה לעולמים, בימים אשר חרב נעוצה בלב האומה. מאות אלפי ישראל במדינת פולין ובגולת אירופה הנאצית מובלים כצאן לטבח, טף ועוללים נשחטים לעיני הוריהם, זקנים וישישים נטבחים לעיני בניהם. אלפי ישראל נקברים ונשרפים חיים, ארזי הלבנון גדולי התורה נשחטו, ואינם. עדות קדושות של רבבות אחינו נגדעות בידי כורת אכזרי שלא קם כמותו בצוררים. מאות קהלות קדושות, תפארת ישראל, מבצרי התורה והאמונה נמחו ואין זכר להם. ורק אודים מוצלים נשארים אחד בעיר ושנים במשפחה. ועוד בעצם היום הזה החרב החדה להכרית ולכלות ח"ו את שארית הפליטה: בשעה נוראה – נתאספו ונקהלו בירושלים עיר הקודש כל רבני ארץ-הקדושה, ביחד עם רבני פליטת הגולה, להרים קול שאגה בפני רבון העולמים, אלקי ישראל ולהזעיק את עם ד' היושב בציון, לצום, לאבל ולתפלה ביום הרביעי, כ"ג כסלו, על עם ד' ועל בית ישראל כי נפלו בחרב.

שמע ישראל!

בשעה איומה זו לכולנו, אשר שפך ד' את זעמו עלינו ומסרנו ביד צר להרוג ולאבד לשפוך דמנו כמים, ואזני העולם הגדול אטומות לשוועתנו, אין מציל ואין עוזר, אין אומר למשחית הרף, אין מנוס ואין מקלט, ובהתאספנו כעת כולנו לזעוק זעקה גדולה ומרה, ובשעה זו שאנו מתיחדים עם נשמות מאות אלפי ישראל קדושים וטהורים אשר מסרו נפשם על קידוש השם, שומעים אנו את קולם הקורא אל כל הישוב איש ואשה נער וזקן, ולכל בית ישראל בכל מקום שהם.

שובה ישראל עד ד' אלקיך! בים דמי הקדושים נטהר כולנו את מחשבותינו ולבבנו ונשליך את רוע מעללינו ופירודנו, נתאחד ונתאגד כולם בדם ברית לכרות אמנה עם ד' אלקינו לשמור תורת ד' הכתובה והמסורה, ולעשות מצות ד' אדוננו, משפטיו וחוקיו. ללכת בדרכיו ולקבל מלכות שמים עלינו ועל זרענו.

שמע ישראל ד' אלוקינו ד' אחד!

המשכה של ההכרזה כלל פנייה לעמי העולם, לראשי הדתות וליהדות הגולה:

כנסיית כל רבני ארץ-ישראל, שנתאספה בירושלים עיר הקודש, לזעוק ולהתריע על עם ישראל המובל לטבח בארצות כיבוש הצר, משחית עולם, שולחת לכל אומות העולם את דברי הנביא עובדיה [א, י-יא, יד]: מחמס אחיך יעקב תכסך בושה ביום עמדך מנגד, ואל תעמוד על הפרק להכרית את פליטיו ואל תסגר שרידיו ביום צרה.

איכה יעמדו כל עמי העולם על שריהם וראשיהם, ואיכה יביטו באדישות בהישמד עם עולם בידי רוצחים זדונים – עם אשר הביא לעולם את דבר ד' ועל-ידי נביאיו בישר לעולם צדק ומשפט.

יזדעזעו מוסדות עולם, ושליטיו הדוגלים בשם הצדק והחירות האנושית, יחשבו נא את חשבון נפשם: האם מצפונם נקי מזעקת שבר עם ישראל; האם עשו את כל אשר ביכלתם לבלום הזדון, לעצור הרצח?

הכינוס של רבני ארץ הקדושה פונה לכל העמים וראשי שלטוניהם בשם אלוקים חיים; בשם מאות אלפי הקדושים שכבר נרצחו, ובשם שארית הפליטה המפרפרת בין החיים והמוות, בזעקת שבר הבוקעת ועולה השמימה: עורו נא, התעוררו נא, הצילו נא מה שאפשר להציל, עצרו בעוד מועד בעד החרב האוכלת, התאחדו נא האנושיות כולה להציל עם מובל לגרדום. תנצחו כל השפעתכם וכל האמצעים שבידכם להוציא נתונים לטבח מגיא ההריגה, ייפתחו השערים של כל הארצות ויינתן מקלט לפליטי חרב עדי מצאם מנוחה ועד יחונן ד' את עמו ואת ארצו.

ולראשי הדתות והאמונות באשר הם שם, אנו פונים בקריאה הנרגשת: הביטו וראו את הנעשה בעם הנביאים; דם בניו ובנותיו, זקניו ועולליו, נשפך כמים בראש כל חוצות; צלם אלוקים נמחה מעל פני האדם, אות קין נחרת על פני האנושיות כולה, משאין עוזר ואין מציל. קומו בעוז רוח והשתמשו בכל כוח השפעתכם לשים קץ לשפיכת דם נקי, הלא אל אחד בראנו.

לגולת ישראל המתבוססת בדמיה דברנו שלוח: ארץ ארץ אל תכסי דמכם, לבנו ולב כל בית ישראל קרוע ושותת דם על החורבן הנורא. בעם ד' בחר להראות את ידו החזקה.

מהררי הקודש מירושלים אנו קוראים אליהם: אחינו עצמנו ובשרנו לא נשקוט ולא ננוח, נזעק לשמים ונרעיש שלטוני הארץ, עד אשר תישמע שוועתנו וזעקתנו.

חזקו והתחזקו, ומתוך החורבן האיום בת-קול יוצאת ומשמיעה הגאולה קרובה לכם ולכל בית ישראל, ישועת ד' כהרף עין. בטחו בצור ישראל וגואלו כי קרובה ישועתו לבוא וצדקתו להגלות במהרה בימינו אמן.

(חלק מהחומרים באדיבות "אור הגנוז")