דמעה חמה עם לכתה של חנה גוסלר פיק

יעקב רוזנפלד, ככלות השלושים לפטירתה (שיחה עם בתה, הגב' רות מאיר תחי' מירושלים).

חנה גוסלר פיק, שנפטרה ביום ה' מרחשוון, לפני כחודש ומשהו, הייתה בעיני רבים מאוד ברחבי העולם סמל.

מיליונים נחשפו לסיפורה, והיא, שראתה זאת כצו וכמפעל חיים, הייתה מספרת שוב ושוב ללא לאות, לילדים ולבני נוער, ואף למבוגרים, בארץ ישראל, בארצות הברית ובאירופה.

ספרה לילדים (בהוצאת הד ארצי ובמהדורה החדשה בהוצאת יד ושם) תורגם לשפות רבות, ותרם תרומה מכרעת להפצת הסיפור הייחודי האמוני שחנה כה היטיבה לספר.

גלגולים רבים עברה חנה עד שזכתה לשבת במחיצת מראיינת של גנזך קידוש השם ולספר את סיפורה המפעים, ואז, בערוב ימיה, בדירתה בירושלים, אם לילדים וסבתא רבתא למעל שלושים נינים, בגיל תשעים פלוס, עוד הייתה צלולה ורעננה וזכרה כל פרט.

זו חנהלי (Hanneli) המוזכרת פעמים רבות ביומנה של אנה פרנק, או "ליס", כפי שהיא מכונה בחיבה בפי אנה פרנק. אותה חנהלה, נערה יהודייה שומרת תורה ומצוות שבלידתה קראו לה הוריה חנה אליזבת, Hannah "Hanneli" Elisabeth Goslar, בת בכורה להנס גוסלר, שלפני שגילה את אור התורה והיהדות שימש בתפקידים הבכירים ביותר במדינת פרוסיה, שהייתה אז חלק מהאימפריה הגרמנית.

הנס גוסלר, ששימש כשר בכמה משרדים בכירים בפרוסיה וכיו"ר לשכת העיתונות הפרוסית, היה איש מוכשר וסופר פורה שנחל הצלחה רבה במגוון תפקידיו הפוליטיים. באחת מנסיעותיו לפולין, במסגרת תפקידו, ביקר באזורים החרדיים החסידיים שבפולין, והוקסם מחיי המשפחה והקהילה החמים שרחשו בהם. הוא, כמו שאוהבים לומר היום, "הציץ ונפגע", והתחיל להעמיק ביהדות עד ששב למקורו והיה ליהודי מקפיד על קלה כחמורה. בד בבד לא זנח את כישרונו הספרותי וכתב מאמרים עיוניים יהודיים שהייתה להם פופולריות רבה בקרב שדרות ההשכלה הדתית הגרמנית. היטלר עלה לשלטון בשנת 1933 (תרצ"ג) והנס התפטר מתפקידיו הפרלמנטריים, אליהם כבר לא שב. הנס ניסה לעקור לבריטניה אך ביטל חוזה עבודה איכותי שהוצע לו עקב כך שלא הייתה לו אפשרות בעבודה זו להימנע מעבודה בשבת, ומשכך עברה משפחת גוסלר להתגורר בהולנד, באמסטרדם. שם, בבית הספר, התיידדה חנה עם אנה פרנק, עד שהייתה לחברתה הטובה ביותר. שלישיית החברות כונתה בבית הספר "אנה, האן אונד סאן".

מי הייתה סאן, הצלע השלישית בחבורה היהודית, שהייתה לשם דבר בלכידותה?

סאן לדרמן. נערה יהודייה, בתו של פרנץ לדרמן, שהיה מבכירי עורכי הדין בגרמניה ונאלץ לעזוב אותה עקב עליית השלטון הנאצי וגזרותיו על היהודים בכלל, ועל "המעמד העליון" היהודי בפרט. פרנץ לדרמן עבר להתגורר בהולנד והקים בה יחד עם הנס גוסלר לשכה למען פליטים יהודים. הלשכה הזו פעלה נפלאות למען פליטי ארצות השלטון הנאצי.

גם סאן מוזכרת ביומנה של אנה פרנק בהזדמנויות שונות. (סאן, או סוזן, הייתה טובה מאוד בשירה, ואנה פרנק מספרת ביומנה שבעת שנצטוותה מפי המורה לכתוב חיבור כעונש על שפטפטה בשיעור, כתבה עבורה סאן לדרמן שיר על "אמא ברווזה ואב ברבור עם שלושה ברווזונים תינוקות שננשכו למוות על ידי האב משום שהם קשקשו יותר מדי"… אנה סיפרה שהרמז הובן בהנהלת בית הספר, ומאז לא נענשה על כגון דא.)

חנהלי גוסלר הייתה חברתה הטובה ביותר של אנה פרנק. יחד בילו את ימיהן ושבתותיהן גם לאחר שהשלטון הנאצי אסר על יהודים ללמוד בבתי ספר כלליים, ויחד הן דאגו את דאגת הקיום לאחר שהחלו להגיע בשורות האיוב על הגורל המר של היהודים הנשלטים תחת המגף של הצורר הנאצי.

כשהייתה אנה פרנק במסתור באמסטרדם, אותו מסתור שבו כתבה את היומן המפורסם שלה, היא התגעגעה לידידת הנפש שלה חנה גוסלר והייתה כותבת עליה בדמע.

בשלב מסוים היא הייתה בטוחה שחנהלה נהרגה והיא כתבה בצער תהומי, כביכול כלפי שמיא, איך זה ייתכן שאני חיה וחנהלה גסלר נהרגה, והיכן הצדק, והלוא היא שומרת תורה ומצוות ולמה היה מגיע לה למות בגיל כה צעיר?

לימים, עת הייתה חנה גוסלר מספרת את סיפורה במסעותיה ברחבי העולם, הייתה מתרגשת במיוחד מהאנקדוטה הזו. היא הייתה אומרת, אני, שאנה ידידתי הייתה בטוחה שאני כבר לא בין החיים, והיא כל כך הצטערה והתאבלה עליי, זכיתי לשרוד, סבתא רבתא לשלושים נינים, ואנה…

ביומנה של אנה פרנק היא מספרת על חלום שחלמה באותם ימי מסתור, ובחלום, חנה גוסלר מעונה ומיוסרת במחנה הריכוז והיא קוראת לה לעזרה. היא מתחננת לאנה פרנק שתבוא להוציא אותה משם…

משפחת גוסלר, בשלבים המוקדמים יותר, הודות לדרכון אורגוואי שהיה לה, ניצלה מהגורל היהודי המר וזכתה לתנאים משופרים בהרבה, ובשלב מסוים, עת הייתה כבר אנה פרנק בברגן בלזן, הדבר נודע לחנה גוסלר ששהתה עם משפחתה סמוך לברגן בלזן, והיא באה לבקר את חברתה.

היא ארזה בשקית לחם ומעט מוצרי מזון וזרקה לאנה, אבל אסיר אחר תפס את החבילה ולא הסכים להעביר אותה לידי אנה פרנק. כך חזר הדבר ונשנה פעם נוספת, אולם בפעם האחרונה הצליחה אנה לתפוס את השקית ובה מעט לחם וזוג גרביים. חנה גוסלר הייתה מאושרת מהישג זה, וזו הייתה הפעם האחרונה שראתה את אנה פרנק.

(אביה של אנה פרנק, ששרד את השואה, סיפר שאחרי השחרור לא היה להם סידור ואיש לא ידע את נוסח הקידוש בעל פה. ליל שבת הגיע ומאות אנשים לא רצו לאכול בלי קידוש, ואז נעמד הוא עצמו, אבא של אנה פרנק, שלא היה דתי, ואמר את הקידוש בעל פה "ממה שזכר מלפני המלחמה עת שהו אינספור שבתות בבית משפחת גוסלר…")

לימים, עת היו מפליאים באוזניה את מסירות נפשה, אז כנערה צעירה, שגרמה לה להעביר משאב כה יקר – לחם! – לידי חברה סובלת, ולא פעם אחת, חנה הייתה מבטלת את הדברים במחי יד. היא לא ראתה בזה שום סימן של גדלות.

בהמשך שיכלה חנה גוסלר את כל משפחתה במחנות, כולל את אימה, שמתה בלידה בשנת תש"ב (1942), אך זכתה לשרוד יחד עם אחותה, וכעבור תקופה ארוכה של מחלה קשה והתאוששות ממנה היא עלתה לארץ ישראל, שם למדה "אחיות" בבית החולים הירושלמי הוותיק "ביקור חולים", ואחרי תקופת לימודים והכשרה החלה לשמש כאחות.

חנה זכתה להקים בית בישראל וראתה בנים ובני בנים, עשרות נינים, כולם יהודים שומרי תורה ומצוות, שהסבו לה נחת דקדושה.

חנה חיברה ספרים רבים על מה שעבר עליה והקדישה חייה למאבק באנטישמיות. סיפורה תורגם לשפות רבות, ומיליונים נחשפו לו.

בארצות הברית, באירופה ובישראל, הייתה חנה גוסלר מפורסמת כאחת מניצולות השואה המפורסמות. בסיפורה ובאורח חייה קידשה שם שמיים, וכעת, עם עלותה למעלה, היא בוודאי נפגשת עם היקרים לה, עם אבא שנטש חיים של כבוד ופרנסה וחזר לצור מחצבתו, עם אמא שמתה בלידתה כמו רחל בת יעקב, על אם הדרך, מתוך צער וייסורים, וגם עם חברתה הטובה אנה פרנק, שגם היא נמצאת תחת כנפי השכינה יחד עם כל הרוגי מלכות שמתו על קידוש השם, ועם חברתה השנייה סאן (סוזן) לדרמן, שכאמור גם היא מוזכרת ביומנה של אנה פראנק. נערה יהודייה נבונה ומוכשרת שמצאה את מותה באושוויץ. מכל משפחת לדרמן שרדה בת אחת ושמה ברברה, והיא מתגוררת כיום בצפון קרוליינה בארצות הברית.

תודה לגב' רות מאיר, בתה של חנה גוסלר, על השיחה הנפלאה לגנזך קידוש השם.