הגמרא שתורגמה במרתף

יריעה מיוחדת במלאות שמונים שנה לייסוד הפרויקט המדהים

מאת: יעקב רוזנפלד

בחודש מנחם-אב תשפ"ג, עוד כשלושה חודשים, תמלאנה ארבעים שנה לפטירתו של הגאון הרב שמואל היבנר זצ"ל, שבערוב ימיו כיהן כרב קהילת "סקולה" בברוקלין שבניו יורק.

אולי היה כדאי להקדיש יריעה נפרדת לאיש ולפעלו דווקא אז, בסביבת יום ההילולא הארבעים, אבל "עצור במילין לא נוכל" עתה, במלאות שמונים שנה לאותם ימי אופל וצלמוות שבהם ישב הרב היבנר במסתור בבלגיה הכבושה ועסק במפעל חייו: תרגום הש"ס לשפת היידיש.

דורנו מושפע כיום בתרגומי ש"ס לשפות שונות, במהדורות פאר, שיוצאים לאור בסיוע נדיב של אישים וגופים פילנטרופיים שונים, אולם באותו אביב, שנת תש"ג, בדיוק לפני שמונים שנה, ישב יהודי, תלמיד חכם מובהק, בסתר, בלט, בחשכה, ועסק בתרגום הש"ס ליידיש. האם יש מישהו שיכול לשער אילו תעצומות נפש נדרשו לו לשם כך?

הבה נחזור אחורה, שמונים שנה, וניכנס למרתף חשוך, מתחת לביתו של ספר בלגי בבריסל, שם יושב יהודי באפלה, יחד עם אשתו. חשוך במרתף ופחד נצחי בלב. מי יודע אם יעמוד הספר הבלגי במילתו ולא יחשוף את המסתתרים בביתו לגסטפו? ואולי סתם כך יגלו הרשעים את המחבוא, ואז אחת דתם…

את בנם היחיד בן הארבע מסרו לפני חצי שנה לידי משפחה גויית. הם עצמם לאחר שעקרו לווינה מגליציה מולדתם (ביתר פירוט: מנדבורנה, העיירה המפורסמת), הצליחו בניסים להימלט לבלגיה, זאת לאחר ששמואל עצמו כמעט מצא את מותו בליל הבדולח וניצל בזכות שירותו בעבר בצבא האוסטרי.

מווינה נמלטו לבלגיה, ובה, בבריסל, מצאו כאמור מסתור, וממנו כמעט לא יצא הרב לאחר שכמעט נתפס בפעם היחידה שבה ניסה לצאת.

בספרו ההלכתי שהוציא לאור שנים רבות לאחר מכן, עת כיהן כרב בארצות הברית, בהקדמה הוא כותב דברי שבח ותהילה לאשתו "הנאמנה מרת יאכעט שעיניה היו פקוחות תמיד לשמרני מכל נזק… בימי החושך והסכנה לא נתנתני לצאת ממחבואי וסיכנה את נפשה ויצאה לקנות פת לחם…".

באותו פרק הסתובב בבריסל יהודי נכבד ושמו נתנאל לבקוביץ. הוא, אשר איבד בוורשה את היקרים לו, הסתובב בבריסל בתחושה בוערת שחייבים להנגיש את לימוד הש"ס לדור הצעיר שאין לו מורים ומלמדים, כעת בימי חורבן העולם. נתנאל היה מוכן לשלם את כל אשר לו ולשאת בכל העול והאחריות בדרך למטרה הנכספת.

וכך, בדרך לא דרך, סיבבה ההשגחה העליונה ונתנאל לבקוביץ נפגש עם הרב שמואל היבנר.

זה היה לפני שמונים שנה בדיוק, בימי האביב של שנת תש"ג.

אין לתאר כמה מסירות נפש נצרכה מצד השניים כדי להיכנס לפרויקט כזה באותם ימים שבהם ריחפה חרבו של מלאך המוות וקצרה קורבנות בלי סוף.

וכך, במרתף חשוך בבריסל ישב רבי שמואל היבנר ותרגם שלוש מסכתות: ברכות, בבא מציעא וחלק מבבא קמא (לאחר סיום המלחמה הוסיף ותרגם את מסכתות בבא בתרא, שבת והנותר מבבא קמא).

מדי שבוע, בימי ראשון שבהם שתו הנאצים לשׁוכרה, היה ר' שמואל נפגש עם נתנאל, מעביר לידיו את החומר וממשיך הלאה. לפעמים היה מצטרף לפגישה גם הרב מאיר פיירווקר, מחבר ספר "מקדשי ישראל" (ועליו ראוי להקדיש יריעה נרחבת, ועוד חזון למועד) שתרם מניסיונו ומחוכמתו.

ההחלטה לתרגם את המסכתות הנ"ל נפלה בתמימות דעים בין כולם, משום ש"התרגום נועד בראש ובראשונה לתלמידים"…

לימים, עת תיאר הסופר טוביה פרשל את הפרויקט ואת יוצריו (קובץ זכור חלק ב'), הוא משתומם לגודל עיזוז הרוח של קדושים אלו וכותב:

"בשעה שהנאצים מובילים מכל קצות אירופה תינוקות של בית רבן למשרפות ולתאי הגאזים, יושבים יהודים שחרב הגרמנים מונחת על צווארם ומכינים ספרי לימוד לנערים ב'חדרים' ובבתי תלמוד תורה השוממים…

הם לא חלמו על העתיד, ולא היו נודרים על להבא שאם יישארו בחיים יעשו את הדבר. הם ניגשו מיד לביצוע המפעל כשסביבם מגור ואימת מוות.

אין זו אגדה אלא סיפור מופלא על עקשנות יהודית, על אמונה יהודית, על אהבה עזה לתלמוד, אהבה רבה שנחלי דם לא יכבוה…".

נתנאל לבקוביץ ז"ל, סוחר ואיש עסקים היה, שהתייחס למהר"ל מפראג. את התוכנית לתרגום הש"ס הגה בליבו שנים רבות קודם לכן, ובחודש אלול תש"ד, עת שוחררה בלגיה בידי צבאות הברית, נפגשו שוב לבקוביץ והיבנר והכינו את שלושת הכרכים לדפוס. שלושה כרכים שנכתבו בדם ובאהבה רבה, אהבת ה' ואהבת התורה.

הכרכים נדפסו בפאר והדר. לבקוביץ לא חסך עמל ויגיעה ופיזר על מפעל חייו ממון רב. לימים, עת הדפיס מהדורה מהודרת במיוחד בבלגיה של מסכת בבא מציעא, וזה היה בשנת תשכ"א, זכה הכרך לפרס מיוחד מטעם ממשלת בלגיה בשל ההדפסה המהודרת.

הקדשת ר' נתנאל ברקוביץ על הכרך שתרם לבית הכנסת איחוד שיבת ציון בתל אביב. אתר קדם.

בשנת תש"ז היגר הרב שמואל היבנר לארצות הברית והתמנה לרב בית הכנסת "עין יעקב" של אנשי סקולה בברוקלין.

העיירה סקולה (באוקראינית: Ско́ле; בפולנית: Skole; ביידיש: סקאָלע או סקאָליע) היא עיירה במחוז לבוב שבמערב אוקראינה, ושבה התקיימה עד השואה קהילה יהודית גדולה. היא מונצחת בשם המשפחה "סקולסקי" (ויקיפדיה).

בארצות הברית עשה רבי שמואל חיל בלימוד התורה ובהפצתה. הוא זכה לנחת מצאצאיו וספרו ההלכתי מעוטר בהסכמות נדירות ונלהבות של הגאון רבי משה פיינשטיין ושל הגאון רבי שלמה זלמן אויערבאך.