ז'פוריז'יה

טילים נפלו סמוך לבית הכנסת בז'פוריז'יה, כך סיפרו השבוע כתבי העת ואתרי החדשות.

רב העיר, שליח חב"ד הרב נחום ערנטרוי, השוהה בעיר, עדכן שעל פי הדיווחים המקומיים ישנם כמה פצועים: "היו פיצוצים חזקים והתעוררתי מהרעש. היה לנו נס גדול. ברוך השם שלומי ושלום בני הקהילה טוב. זו הפעם הראשונה שנופל במרכז העיר, 5 דקות הליכה מבית הכנסת".

סביר להניח שרבים מאיתנו לא שמעו כלל את שמה ואת שמעה של עיר זו, אולם ז'פוריז'יה היא עיר ענקית בת קרוב למיליון תושבים, ועד השואה הייתה בה קהילה יהודית ענקית שפשוט נכחדה מהעולם. קהילת ז'פוריז'יה, ובעגה האידישאית זאַפּאָראָזשיע, מנתה לפני השואה כעשרים ושבעה אחוזים מהעיר (בשנת תרנ"ז הצהירו עשרים ושבעה אחוזים מתושבי העיר על שפת האידיש כעל שפתם העיקרית…), ואם כי קיימת היום קהילה מכובדת בז'פוריז'יה בהנהגתו של שליח חב"ד, הרב נחום ערנטרוי, שעושה בעיר זו גדולות ונצורות, אין לה כל זיקה לאוכלוסייה היהודית ששקקה שם חיי קהילה תוססים עד לפני פחות ממאה שנה ונכחדה מהעולם בשנות השואה, ה' יקום דמם.

העיר, שהיא מרכז תעשייתי חשוב, יושבת על גדותיו של נהר הדנייפק, הוא הנהר הגדול שחוצה את רוסיה, אוקראינה ובלארוס ואורכו כ-2,200 ק"מ.

בשנת תש"א, עת עמדו הגרמנים לכבוש את ז'פוריז'יה, פוצצו הרוסים סכר שגרם לנהר לעלות על גדותיו, מה שהביא לעשרות אלפי הרוגים, ולפי גרסאות שונות מספר ההרוגים הגיע כמעט למאה אלף.

ימים ספורים אחרי השיטפון כבשו הגרמנים את העיר, ובתוך תקופה קצרה נורו ונטבחו כשלושים וחמישה אלף מיהודי העיר, ויִתרם נשלחו לעבודות כפייה.

מכל היהדות המפוארת והשורשית נותרה אנדרטה אחת הניצבת דוממת במקום הרצח ההמוני.

אחרי השואה התחילו יהודים לשוב לז'פוריז'יה, אולם חיים יהודיים כבר לא שקקו ברחובותיה. השלטון הקומוניסטי דיכא כל ניסיון לקיים בעיר הווי יהודי כלשהו. אומנם, יהדות הדממה של בעלי מסירות הנפש תמיד רחשה מתחת לפני הקרקע. אבל בשנת תשנ"א, עם נפילת מסך הברזל, החלה להשתקם יהדות ז'פוריז'יה, ולאט לאט הפכה להיות קהילה גדולה ומגובשת, בעלת מוסדות חינוך וחסד ופעילות ענפה.

בית הכנסת בז'פוריז'יה, זה שבסמיכותו נפלו הרקטות לפני ימים ספורים, הוא בניין נהדר הנושא את השם המוזר "גיימאט רוזה". מה פירוש גיימאט רוזה?

ובכן, את בית הכנסת היקר שעלה סכום עתק, וכיום הוא מבתי הכנסת היפים ביותר באירופה, תרמו שני אנשים, שותפים עסקיים, אחד מהם יהודי שביקש להנציח את אימו רוזה, וחברו המוסלמי שתרם אף הוא כמה מיליונים טובים לזכר נשמת אימו, ששמה היה "גיימאט"…

גיימאט רוזה הוא בניין יפהפה, מצופה אבן ירושלמית, שתוכנן בידי האדריכל ר' אהרן עסטרייכער, חסיד בעלזא מירושלים.

הבניין הוא מהיחידים באזור שמכיל מקלט תת-קרקעי, ומשכך נהרו רבים בתקופת הקרבות לגיימאט רוזה כדי לתפוס מחסה מהתקפות הרוסים.

הקהילה היהודית, חברי בית הכנסת "גיימאט רוזה", וכלל יהדות אוקראינה הנתונים בצרה ובמלחמה, מצפים לימים טובים יותר. ואנו, יהודים בכל אתר ואתר, נושאים תפילה חרישית לשלומם וטובתם של אחינו באוקראינה, ובד בבד איננו שוכחים את רבבות אלפי ישראל שמצאו את מותם הטראגי בשנות השואה, ואפילו קבר לא נחצב להם.

תהא נשמתם של שלושים וחמישה אלף יהודי ז'פוריז'יה צרורה בצרור החיים. יהודים יקרים, עלומי שם, קהילה נאה וחסודה שעלה עליה הכורת ובחמת זעם לא הותיר ממנה שריד ופליט.

_{(התמונות באדיבות "המכלול")}