ז' אדר תשפ"ב שמונים שנה להטבעת ספינת המעפילים "סטרומה".
סטרומה הפליגה מרומניה בנר ראשון של חנוכה תש"ב (דצמבר 1941) ועל סיפונה 769 יהודים שנמלטו מרומניה הפאשיסטית שכבר לחמה אז לצד הנאצים, ומצב היהודים בה היה בכי רע.
ההפלגה בת ארבע השעות לכיוון איסטנבול התארכה ליומיים, עקב מצבה המכני של הספינה הישנה שבעבר שימשה להובלת בקר ימית, והוסבה לספינת מסע עבור פליטי מלחמה יהודים, בדרכם לארץ ישראל.
הספינה עגנה ב"איזור הבידוד" בנמל איסטנבול במשך עשרה שבועות, והטורקים לא נתנו לפליטים להיכנס לתחומה.
בינתיים, מנוע הספינה שבק חיים, ועל סיפונה שבע מאות שישים ותשע יהודים שבורים ומיואשים שעתידם לוט בערפל, ועוד עשרה אנשי צוות, מהם יהודים.
הבריטים סירבו בתוקף להעניק להם אשרות כניסה לארץ ישראל, והטורקים, גם הם לא רצו בהם.
ביום ו' אדר תש"ב נכנסו 150 שוטרים טורקים לספינה ואילצו את כל הנוסעים להיכנס לבטן האנייה. באותו יום נגררה סטרומה באמצעות כלי שיט טורקי צבאי ללב ים, ולמחרת, ביום ז' באדר, זיהה אותה כוח ימי סובייטי בטעות כספינת אויב, ושיגר לעברה טיל "טורפדו", ובזה תם מסעם הטראגי של 768 פליטים מרומניה שניסו להימלט מעמק הבכא, ומצאו את מותם בלב ים.
דוד סטוליאר, (נפטר בשנת תשע"ד בארה"ב בגיל 91) הוא היחיד ששרד את "סטרומה". הוא סיפר בשעתו (ד' אייר תש"ב) לעיתון 'דבר', שאחרי שעות ארוכות של שחיה במים הקרים, משהבין שהוא הניצול היחיד, החליט להתאבד, כך, סבר, יסבול פחות מאשר אם יתקפוהו זאבי ים. הוא ניסה להוציא אולר מכיסו אולם ידיו קפאו ולא הצליח לעשות זאת. כך שרד הניצול היחיד, כדי לספר לעולם…
הידיעה המרה הגיעה מהר מאוד לארץ ישראל, וגרמה לסערת רגשות. הרבנות הראשית ביטלה את כל אירועי פורים שתוכננו, ובבתי הכנסת התייחדו אחרי קריאת המגילה עם זכרם של שבע מאות שישים ותשע פליטי רומניה הפאשיסטית שבדרכם לארץ ישראל טבעו במצולות ואף לא זכו לקבורה.
יהי זכרם ברוך.
