כל זמן שהנר דולק

בימי החורף הקרים יהודים נזכרים בעיירה היהודית הישנה, העטופה במרבד שלג, ובפנים, בתוך הבתים ובתי הכנסת, חם ומוסק, ויהודים לומדים לאור העששית.

היום הוא יום השנה לפטירתו של רבי ישראל מסלנט, אבי תנועת המוסר. שמו ושם העיירה הקטנה סלנט מעוררים רגש של געגוע בלב כל יהודי. העיירה היהודית, שמאות שנים רחשו בה חיי תורה ומוסר ובסופה המר לא נותר ממנה שריד ופליט. לפי הרישומים ידוע על יהודייה אחת בלבד ששרדה מהעיירה סלנט.

בליל יום השנה לרבי ישראל מסלנט, תלמידי הישיבות מספרים את סיפור המוסר הנודע שנקשר בשמו של רבי ישראל. העיניים נעצמות, והריכוז נודד לרחוב יהודי ישן וטהור, בעיירה הליטאית הישנה והטובה, סלנט. כך הוא הסיפור:

בית הכנסת בעיירה סלנט, ליטא

 יענק'ל הסנדלר

בשעת לילה מאוחרת חזר רבי ישראל מבית המדרש לביתו. בדרך ראה אור קטן מהבהב מהסנדלרייה של יענק'ל. נכנס הרבי אל הסנדלר ומצאו יושב ומתקן נעליים לאור הנר. שאל הרב: "מדוע הינך יושב בשעה כה מאוחרת ומתקן נעליים?", יענק'ל השיב בפשטות: "כל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן".

סיפור זה מוכר גם בזכות ניגון יהודי מרגש ביידיש, והרי הוא לפניכם בתרגום לעברית.

בשנת 1995, כשביצע ה"בעל מנגן" החסידי הרב יוסף משה כהנא את הניגון עם מקהלה חסידית ותזמורתו של משה מרדכי (מונה) רוזנבלום, נכח באותו אולפן גדול הזמר הישראלי שלמה ארצי. צלילי הניגון היהודי עתיק היומין חדרו לליבו של ארצי, ובהתרגשות ביקש להצטרף לשירה. לדבריו, הניגון החזיר אותו לבית אביו וסבו, ולבית היהודי הישן והטוב במזרח אירופה.

פזמון

כל זמן שהנשמה

ווי לאנג די נשמה איז ביי מיר,

מודה אני לפניך באשעפער טייערער! דאנק איך דיר

כל זמן שהנשמה

כל זמן שהנשמה בקרבי

מודה אני לפניך

בוראי היקר! אני מודה לך

הערט א מעשה א אינטערסאנטער,

וואס מיט יארן צוריק האט פאסירט,

דער גרויסער מגיד ר' ישראל סלנטר,

האט אמאל שפעט ביינאכט שפאצירט,

תשמעו סיפור מעניין

שהתרחש לפני שנים

המגיד הגדול ר' ישראל מסלנט

טייל פעם מאוחר בלילה,

פון דערווייטן זעט ער א לעכעטעלע ברענט,

געטראכט מסתמה דארט א צדיק נסתר,

ווי ער גייט צו האט ער דערקענט,

אז דאס איז יענקיל דער פשוט'ער שוסטער,

מרחוק ראה נר דולק,

חשב שמן הסתם גר שם צדיק נסתר,

כשהתקרב, הבחין

שזה יענק'ל, הסנדלר הפשוט,

יענקל! יענקל! ס'איז שפעט אין די נאכט,

דער לעכטעל גייט שוין זיך שוין באלד אויסברענען,

מארגן א זין שיינט און לייכט,

פארעכטן די שיך וועסט!

יענקל, כבר מאוחר בלילה,

הנר כבר הולך ודועך,

מחר בבוקר כשהשמש תזרח

תמשיך לתקן את הנעליים!

זאגט ער:

כל זמן ס'ברענט די לעכט,

פארעכטן די שיך איז דא דער זמן,

די טענה פון די רבי'ן איז נישט גערעכט

ווער ווייסט וואס וועט מארגן זיין.

ענה לו: כל זמן שהנר דולק,

זמן ראוי הוא נעליים לתקן,

טענתו של הרב אינה נכונה

כי מי יודע מה יהיה מחר.

ר' ישראל סלנטר היייבט אויף די הענט,

אוי! "נר נשמת אדם",

כל זמן דאס לעכטעלע ברענט,

די ווערטער זענען ממש פחדים,

רבי ישראל מסלנט מרים את ידיו,

אוי ! "נר ה' נשמת אדם",

כל זמן שהנר דולק,

המילים ממש, פחדים!!

מענטש! מענטש!

געט ער צו פארשטיין,

דער טאג וועט אמאל קומען צו גיין,

אויף וואס ווארטסטו, וועמן נערסטו, נאר זיך זיך אליין,

בן אדם! בן אדם!

הוא מסביר,

הרי היום שלך עוד יבוא,

למה אתה מחכה, את מי אתה מרמה, רק את עצמך,

דער יצר הרע זאגט פארן מענטש תשובה טוהן איך לאז דיר

אויף מארגן א צייט טוה באשטעטיגן,

דער מענטש פארגעסט אז די וועלט איז נאר א פרוזדור,

מארגן קען ער אלעס פארשפעטיגען,

יצר הרע אומר לאדם אני נותן לך לחזור בתשובה

אבל תתחיל ממחר,

אדם שוכח שהעולם הוא רק פרוזדור,

מחר הוא יכול לאחר את הכול,

ווי לאנג א מענטש לעבט אויף די וועלט,

פארעכטן קען ער ביז די לעצטע מינוט,

אבער ווען ער ווערט פארן בית-דין געשטעלט,

וואס ער האט זיך צוגעגרייט דאס נעמט ער מיט,

כל זמן שהאדם חי בעולם,

הוא יכול לתקן עד הרגע האחרון,

אבל כשהוא עומד לפני בית דין של מעלה,

רק מה שהכין מראש זה מה שהוא לוקח עימו,

זאגט ער:

כל זמן ס'ברענט די לעכט,

פארעכטן אלעס איז נאך דא זמן,

יענקל שוסטער איז גערעכט,

ווער ווייסט וואס וועט מארגן זיין.

והוא מסביר:

כל זמן שהנר דולק,

עדיין אפשר לתקן,

יענק'ל הסנדלר לגמרי צודק,

מי יודע מה יהיה מחר.