מגדל אור של חינוך, שמחה ואמונה

הגאון החסיד רבי גד אייזנר זצ"ל, משגיח ישיבת חידושי הרי"ם

40 שנה לפטירתו, כ"ד אדר תשמ"ה – כ"ד אדר תשפ"ה

רבי גד שימש במשך עשרות שנים גשר בין דורות עברו לבין הדור הצעיר, והותיר חותם עז של קדושה ורוממות בלב אלפי תלמידיו ומקורביו. נחלי אמונה מחיי נפשות נובעים מבארו ומשקים את ישראל באור זך ובהיר של ביטחון וקרבת אלוקים בכל מצב.

במהלך השואה, שבה איבד את אשתו ואת בתו היחידה, עבר את הגיהינום הנאצי מתוך אמונה ושלוות נפש, והיה עוסק בחינוך גם בהיותו בגיא צלמוות. בגטו לודז' התארגן יחד עם מלמדים נוספים לייסד תלמוד תורה בתוך הגטו, ובו היו לומדים מסכת חולין, ספר משלי וענייני חגים ומועדים.

מלודז' נשלח למחנות העבודה צ'נסטוחובה, בוכנוואלד, קולדיץ ולבסוף טרזיינשטט, משם שוחרר.

במהלך שהותו במחנה היה מרבה לחזור על דברי חובות הלבבות: "נאמר על אחד מן החסידים, שהיה קם בלילה, ואמר: אלקי, הרעבתני, ועירום עזבתני, ובמחשכי הלילה הושבתני, ועוזך וגדלך הוריתני. אם תשרפני באש, לא אוסיף – כי אם אהבה אותך, ושמחה בך".

בסוף המלחמה הובל בצעדת המוות, ושרד אף אותה. לימים סיפר שכמעט וקרס בצעדה עד ששמע מישהו מאחוריו שצועק לו "גד'ל לויף" (= גד'ל, רוץ!), ומילה זו נסכה בו כוחות להמשיך, וכך ניצל ממוות בירייה. בסיפור זה השתמש רבות בדרכו החינוכית להורות כמה יכולה מילה של בחור לחברו להציל את חייו.

אחר המלחמה חזר ללודז', אסף סביבו ילדים משארית הפליטה והקים עבורם תלמוד תורה, ומסר נפשו לשמר את גחלת היהדות בקרבם. משנת ה'תש"י גר בפריז, וגם בה עסק בפעולות חינוך, וצדקה וחסד.

ר' גד ביטא באישיותו את כל הטוב והיפה שבפולין החסידית שחרבה. תמיד שמח, תמיד מאושר, תמיד רגוע, תמיד שם לב למועקת הזולת.

ר' גד היה עובד ה' בכל נימי נפשו, גאון וחסיד ומחנך בחסד עליון. גדולי וצדיקי הדור שחו על אודותיו בהתפעלות ובהערצה ועודדו את צעירי הצאן להסתופף בצילו ולשמוע תורה ומוסר מפיו.

ר' גד'ל אייזנר ותלמידיו

ביותר הפליאו אמונתו ותום ליבו. ר' גד'ל לא זכה להיבנות שוב לאחר ימי הרעה, אך החיוך לא מש מפיו והיה תדיר שש ושמח ועוזר ומסייע לכול, כאילו מאום לא חסר לו וכל חייו מרופדים ומשולים כספינה שטה על מי מנוחות.

הרה"ק רבי שמחה בונם מגור שח על אודותיו: "ער איז א מחנך פון מחנכים" (הוא מחנך למחנכים). משפט זה, שנאמר באוזני אחיו מרן הבית ישראל מגור, כמה תאם את אישיותו שכולה חינוך מתוך לב טהור ועין טובה.

וכה אמר רבינו הפני מנחם ביום השלושים להסתלקותו: בתור אחד מהעוסקים במלאכת הקודש, מלאכת החינוך, חש אני ביותר את חסרונו של רבי גד'ל… אני שזכיתי להכיר [את הדור הקודם] – מרגיש ביותר את חסרונו של מחנך כרבי גד'ל, מחנך מהדור הקודם… כשמחנך כרבי גד'ל הסתלק מן העולם, כמה כוחות חינוך עם כל הלב יחסרו. רבי גד'ל היה מונח בחינוך, כל מהותו נילושה בעניני חינוך. רבי גד'ל עסק תמיד בחיפוש אחר האמת, באבחנת אמת למהות המצב העכשוי. כך בכל הענינים, אולם בעיקר – במה שעסקו כל גדולי הדורות – במלחמת היצר… על רבי גד'ל ז"ל אפשר לומר בפה מלא שהיה הוא הזוהמא ליסטרון של תלמידיו הרבים. תמיד חיפש לנקות את הזוהמא".

לאחר הסתלקותו הופיעו ספריו, שהיו במהרה לרבי מכר, ואלה שמותם: מורשת גד – חמישה כרכים על התורה והמועדים מתוך שיחותיו, יצא לאור בבני ברק בשנת ה'תש"ס על ידי מכון מורשת גד; ממשנתו של רבי גד'ל – משנתו והדרכותיו מסודרים לפי נושאים; במחיצת רבי גד'ל – פרקי תולדות חיים של מסירות נפש, קדושה ואמונה.

ר' גד'ל אייזנר בהגיעו לארץ ישראל

ביום כ"ד אדר, כשאנו מציינים את שנת הארבעים להסתלקותו, נדליק נר לעילוי נשמתו, נהרהר במשנתו, ונשנן פרקים מחייו המופלאים.

גאונות שבחסד – סיפור

"לאחר מלחמת העולם השניה, היו מעייניו של רבי גד אייזנר זצ"ל נתונים לבני הנוער אשר שרדו מן המלחמה, ולהרבות חסד עם הפליטים. פרקים מופלאים בענין זה רשם יחד עם רעו וידידו הטוב הרה"ח רבי איטשע לייזער זצ"ל.

דוגמא אופיינית לתחבולת-חסד שלהם מאותם ימים, ניתן לראות במעשה שהיה בהיותם בפריז: יהודי נכבד, שהכירוהו כעדין נפש, היה חסר פרנסה. לימים נודע להם כי בבית כנסת בפאתי העיר מחפשים 'איש נקיון', הלכו שניהם והציעו את מיודעם לתפקיד, ובבית הכנסת הפריזאי קיבלו את מועמדותו בשמחה.

אולם, את מלאכת הנקיון ביצעו שניהם, ר' גד'ל ור' איטשע, מדי אשמורת בוקר, ואילו ליהודי הנכבד באו וסיפרו כי בבית הכנסת הנ"ל מבקשים לקבלו כרב ומורה הוראה אם רק ייעתר… וכך, הלה קיבל משכורתו מִשלם בחושבו כי הינו רב, והיה מוסר לבני הקהילה שיעור בכל יום, ואילו רבי גד'ל ורבי איטשע, מדי אשמורת באשמורת דאגו לנקיון בית מקדש מעט.

פעם אחת, הפטיר רבי גד'ל בחיוכו המלבב, כמעט והיתה תקלה… גבאי אותו ביהכ"נ רצה לשנות את ימי הנקיון ופנה על כן אל אותו 'רב' כדי לעדכנו בסדרי הנקיון החדשים… בחסדי שמים, הרב לא הבין צרפתית והגבאי לא דיבר אידיש, ור' גד'ל נקרא 'לתווך' שוב בין השניים, והציל את המצב".

(מתוך פרקי תולדותיו בסוף ספר "ממשנתו של רבי גד'ל")

קישור לשיעוריו בקול הלשון: – https://www.kolhalashon.com/New/RavDaf/RavInfoD.aspx?RavID=1457